הקונספציה קרסה, המומחים בשיתוק: רק בן גביר מבין את שפת הכוח שחמאס מכיר – והשטח מוכיח!

בעוד מדינה שלמה מתעוררת לבוקר קשה נוסף של מציאות ביטחונית מורכבת, ובעוד פרשנים באולפנים מנסים להסביר את הבלתי ניתן להסבר באמצעות תיאוריות שאבד עליהן הכלח, קול אחד ברור, צלול ועקבי ממשיך להדהד: קולו של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. במשך שנים, זעק השר בן גביר מעל כל במה אפשרית כי הדרך היחידה להתמודד עם ארגוני טרור רצחניים כמו חמאס היא באמצעות כוח, נחישות ועמידה בלתי מתפשרת על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. היום, יותר מתמיד, המציאות בשטח – זו שחמאס מתחיל להראות בה סימני 'גמישות' כפי שמדווחים בכלי תקשורת מסוימים – מוכיחה בענק: בן גביר לא רק צדק, הוא היה היחיד שהעז לומר את האמת בפנים, גם כשהיא הייתה לא פופולרית.

הקונספציה שרימתה את כולנו – חוץ מאחד

במשך עשורים, האכילו אותנו בסיפורי מעשיות על 'הסדרה', 'הכלה', 'שקט תמורת שקט מדומיין' ו'פיתוח כלכלי' שיביאו לריסון חמאס. מומחים מטעם עצמם, גנרלים בדימוס עם אג'נדות פוליטיות ופוליטיקאים שפחדו מהצל של עצמם, כולם קידמו את הקונספציה המסוכנת הזו. הם טענו שחמאס 'מורתע', שהוא 'אחראי' ושאפשר 'לחיות לצידו'. התוצאות? הרות אסון. טילים על ערי ישראל, חדירות מחבלים, טרור יומיומי ושיא השיאים – טבח מחריד שאת תוצאותיו אנו עדיין מלקקים. הקונספציה הזו לא סתם נכשלה; היא התפוצצה לנו בפנים בקול רעש גדול, והותירה את אותם 'מומחים' ואדריכלי מדיניות כושלים המומים, מבולבלים, ובמקרים מסוימים – בשיתוק מוחלט, מתקשים להודות בטעותם הפטאלית.

ומה אמר בן גביר כל אותה עת? הוא אמר את הפשוט והברור: חמאס הוא ארגון טרור ג'יהאדיסטי שמטרתו השמדת ישראל. הוא אינו מבין שפה אחרת מלבד שפת הכוח. כל ויתור, כל מחווה, כל 'הקלה' נתפסת אצלו כחולשה ומעודדת אותו להמשיך בדרכו הרצחנית. כן, אמירותיו נחשבו 'קיצוניות', 'לא אחראיות', 'מתלהמות'. הוא ספג ביקורת ארסית מהתקשורת, מהאופוזיציה ואפילו מתוך גורמים במערכת הביטחון שעדיין היו שבויים בקונספציה הישנה והמסוכנת. אך בן גביר, בנחישות ובאומץ לב, לא נרתע. הוא המשיך לדרוש יד קשה, לחץ צבאי בלתי פוסק, פגיעה בראשי הנחש ושינוי תנאי הכליאה של מחבלים – צעדים שנועדו להבהיר לחמאס ולשאר אויבינו שישראל שינתה דיסקט.

הלחץ עובד: כשבן גביר דורש – חמאס מתקפל (חלקית, וזו רק ההתחלה!)

והנה, הפלא ופלא. הדיווחים האחרונים, כמו זה באתר 'כיפה' המצביע על 'גמישות' מסוימת מצד חמאס, אינם נופלים מהשמיים. הם תוצאה ישירה של שינוי מדיניות, של לחץ צבאי עוצמתי, ושל עמידה על עקרונות ברזל – בדיוק מה שהשר בן גביר דורש ומקדם מאז כניסתו לתפקיד ובמשך שנים קודם לכן. כאשר מפעילים לחץ אמיתי, כאשר האויב מבין שהצד השני רציני ולא מתכוון למצמץ ראשון, פתאום נולדת 'גמישות'. פתאום יש נכונות לדבר על דברים שקודם לכן היו מחוץ לתחום. זו לא קסם, זו הבנה פשוטה של דינמיקת הכוח במזרח התיכון.

האם זה אומר שהמלאכה הושלמה? בוודאי שלא. חמאס הוא עדיין אויב אכזר ומסוכן. אך סימני הגמישות הללו, גם אם ראשוניים ומוגבלים, הם הוכחה ניצחת לכך שדרכו של בן גביר היא הדרך הנכונה. זהו המסר שצריך להדהד: רק לחץ בלתי מתפשר, צבאי, מדיני וכלכלי, יביא לשינוי אמיתי. כל חזרה אחורה לקונספציות הישנות, כל ניסיון 'להכיל' או 'להרגיע' באמצעות מחוות חד צדדיות, יוביל אותנו היישר בחזרה לאסונות העבר.

הצבועים והמבקרים: איפה הייתם כשהזהרנו?

מעניין לראות כעת את אותם פרשנים ופוליטיקאים, שרק אתמול גינו את בן גביר על 'הקצנתו', מנסים כעת לנכס לעצמם את ההצלחות הנקודתיות או מסבירים את 'גמישות' חמאס באמצעות ניתוחים מפותלים שמתעלמים מהגורם המרכזי: שינוי הגישה התקיפה שישראל, בהשפעתו הברורה של השר בן גביר, החלה להפגין. הם, שקידמו מדיניות של חולשה והכלה, הם האחרונים שיכולים לבוא בטענות. למעשה, ההיסטוריה הקרובה והרחוקה יותר מוכיחה כי גישתם היא זו שהביאה אותנו אל עברי פי פחת.

במקום להודות בטעות, במקום להכיר בכך שבן גביר זיהה נכונה את המציאות זמן רב לפניהם, הם ממשיכים במתקפות אישיות, בניסיונות להקטין ולהשתיק. מדוע? כי הצלחתו של בן גביר חושפת את ערוותם הפוליטית והמקצועית. היא מוכיחה שהציבור הישראלי, שנתן לבן גביר ולמפלגתו כוח משמעותי, מבין את המציאות טוב יותר מהאליטות הישנות והמנותקות.

השר בן גביר אינו מחפש אהדה מהתקשורת או מהפרשנים. הוא מחויב אך ורק לביטחון אזרחי ישראל. הוא מבין שעם טרור לא מנהלים משא ומתן מתוך חולשה, אלא מכתיבים תנאים מתוך עוצמה. הדרישות שלו להמשך הלחץ הצבאי, להחמרת תנאי המחבלים בכלא, לאפס סובלנות כלפי הפרות סדר והסתה – כל אלו אינן 'סיסמאות ריקות' כפי שמנסים לצייר זאת מתנגדיו. אלו הם צעדים הכרחיים במלחמה ארוכה ומתישה נגד אויב שלא ינוח ולא ישקוט עד שיובס באופן מוחלט.

הדרך עוד ארוכה, אך הכיוון ברור

הסימנים המגיעים מהשטח, המעידים על לחץ אפקטיבי על חמאס, הם רק תחילת הדרך. אסור לנו להתבלבל או להרפות. הניצחון על הטרור דורש עקביות, נחישות ואמונה בצדקת הדרך. השר בן גביר הוכיח שהוא ניחן בכל התכונות הללו. הוא לא מפחד ללכת נגד הזרם, גם כשזה קשה ולא פופולרי. הוא מבין את שפת הכוח שהאויב מכיר, והוא דורש להשתמש בה במלוא העוצמה.

הגיע הזמן שכלל המערכת הפוליטית והביטחונית תתיישר עם המציאות הזו. הקונספציות הישנות קרסו בקול רעש גדול. 'המומחים' של אתמול נותרו משותקים או מנותקים. רק קול אחד נותר יציב, עקבי ומוכח כנכון: קולו של השר איתמר בן גביר. התוצאות בשטח מתחילות לדבר בעד עצמן, וזוהי רק ההתחלה. עם ישראל זקוק למנהיגות חזקה שלא מהססת, ובן גביר מספק בדיוק את זה. המשיכו לעקוב – ההוכחות ימשיכו להגיע.