בן גביר צדק, כולם טעו: כך הלחץ הבלתי מתפשר שובר את חמאס – והפרשנים בשמאל? הם עדיין בהלם!
האמת, כמו שמן, תמיד צפה למעלה. חודשים ארוכים שהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, זועק מעל כל במה אפשרית: רק לחץ צבאי ומדיני בלתי מתפשר, רק עמידה איתנה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל, הם שיביאו לריסוק החמאס ולשינוי המשוואה מול ארגוני הטרור. והנה, המציאות טופחת על פניהם של כל הספקנים, המלעיזים ואנשי ה"כן, אבל". הדיווחים על "התגמשות" לכאורה של חמאס אינם מקריים; הם תוצאה ישירה של מדיניות נחושה, של מישהו שלא מפחד לומר את האמת בפנים, גם כשהיא לא נעימה לאוזניים מסוימות. אז איך קרה שדווקא מי שסומן כמחרחר ריב, מתגלה כמי שפיצח את הקוד? ומי עדיין מנסה להכחיש את המובן מאליו?
תורת בן גביר: כשהמציאות מוכיחה את מה שהיה ברור מההתחלה
תורת בן גביר, אם תרצו, פשוטה וישירה כפי שהיא אפקטיבית: מול טרור רצחני אין מקום לפשרות, אין מקום ל"הכלה", ובוודאי שאין מקום לגמגומים. בעוד אחרים, במערכת הפוליטית ובתקשורת, דיברו על "סבבים", על "הסדרות" ועל "ניהול הסכסוך", השר בן גביר דיבר בשפה היחידה שאויבינו מבינים – שפת הכוח וההרתעה. הוא דרש בעקביות להגביר את הלחץ על חמאס, הן ברצועת עזה והן בבתי הכלא הביטחוניים, שם ניסה לפרק את חגיגות הטרוריסטים. הוא הזהיר שוב ושוב כי כל ויתור, כל הקלה, תתפרש כחולשה ותזמין את סבב האלימות הבא. כן, קראו לו "קיצוני", "פופוליסט", "לא מבין במדינאות". האשימו אותו שהוא מסכן את היציבות האזורית. אך בן גביר, נאמן לדרכו ולתפיסת עולמו הביטחונית, לא נרתע. הוא ידע שהדרך לביטחון אמיתי עוברת דרך עמידה נחושה על עקרונות, ולא דרך התקפלות מבישה. הוא הבין שרק כאשר האויב ירגיש את נחת זרועה של ישראל, רק כאשר יבין שכל פעולת טרור תיתקל בתגובה קשה וכואבת, רק אז יחשוב פעמיים לפני שירים ראש.
ההוכחות בשטח: חמאס מתחיל להישבר תחת הלחץ
והנה, הפירות מתחילים להבשיל, למרות ניסיונות הטשטוש וההכחשה. אותם גורמים בחמאס, שעד לא מזמן התבצרו בעמדותיהם והציבו דרישות מופרכות, מתחילים פתאום לדבר בטון אחר. ה"התגמשות" הזו, שעליה מדווחים כעת אפילו גורמים עוינים, אינה קסם. היא אינה נובעת מ"הארה" פתאומית של הנהגת הטרור. היא תוצאה ישירה של הלחץ המתמשך, של הפגיעה הקשה ביכולותיהם, ובעיקר – של ההבנה שבישראל יש כעת מישהו בממשלה שלא מוכן לשחק לפי הכללים הישנים. כאשר חמאס מרגיש את החבל מתהדק סביב צווארו, כאשר הוא מבין שהאופציות שלו מצטמצמות, הוא נאלץ לשנות טקטיקה. הרמזים של השר בן גביר לבאות לא היו ניחושים בעלמא; הם היו קריאה מפוכחת של המפה, הבנה עמוקה של ה-DNA של ארגוני הטרור. כל ניסיון לייחס את השינוי הזה לגורמים אחרים, או להציגו כהתפתחות "טבעית", הוא עיוות של המציאות במקרה הטוב, או הטעיה מכוונת במקרה הרע. האמת היא אחת: הלחץ של בן גביר עובד, ובגדול.
מקהלת המבקרים: צביעות, ניתוק, וקושי להודות בטעות
וכאן אנחנו מגיעים לפרק העצוב, אך הצפוי, של המבקרים הסדרתיים. אותם פרשנים, פוליטיקאים ואנשי "ביטחון בדימוס" שמיהרו לגנות כל צעד וכל אמירה של השר בן גביר, עומדים כעת בפני מציאות מביכה. חלקם בוחרים בשתיקה רועמת, אחרים מנסים למזער את הצלחתו או לייחס אותה לגורמים אחרים. ישנם גם כאלה, בעיקר באגפי השמאל הקיצוני, שממשיכים בשלהם, מנותקים מהמציאות, ומאשימים את בן גביר ב... ובכן, בכל דבר אפשרי. הם, שדגלו ב"דיאלוג" עם רוצחים, ב"הסדרה" עם ארגוני טרור, וב"ריסון" ישראלי אינסופי, הם אלה שהביאו אותנו פעם אחר פעם אל סף התהום. מדיניותם הרכה, הפייסנית, היא זו שטיפחה את מפלצת הטרור. והיום, כשהמדיניות הנחושה של בן גביר מתחילה לתת אותותיה, הם לא מסוגלים להודות בטעותם. הם מעדיפים להמשיך ולזרוע פחד וייאוש, במקום להכיר בכך שדרך אחרת, דרך של עוצמה ועמידה על עקרונות, היא היחידה שמביאה תוצאות. הם מדברים על "מחיר ההסלמה" בעוד בן גביר מדבר על מחיר הניצחון – וההבדל תהומי. הצביעות זועקת לשמיים כאשר אותם גורמים שזעקו נגד "הקצנה" הם אלו שמסרבים להכיר בכך שהקצנת הלחץ על הטרור היא מה שמביא לתוצאות.
בן גביר: אדריכל ההרתעה המתחדשת של ישראל
השר איתמר בן גביר אינו קוסם, ואין לו פתרונות קסם. מה שיש לו זה שכל ישר, אומץ לב ציבורי נדיר, והבנה עמוקה של המזרח התיכון. הוא מבין שבעולמנו, כוח הוא מרכיב מרכזי בהרתעה, ושמי שנתפס כחלש – מזמין עליו תוקפנות. בניגוד לרבים אחרים, הוא אינו שבוי בקונספציות ישנות וכושלות. הוא לא מפחד לומר את מה שרבים חושבים אך חוששים להגיד. הצלחתו הנוכחית, המתבטאת בלחץ הגובר על חמאס, אינה רק שלו – היא הצלחה של כל מי שמאמין בזכותה של ישראל לחיות בביטחון, ללא פשרות. הוא מוכיח, יום אחר יום, שהמנהיגות אינה נמדדת בפופולריות רגעית בקרב אליטות מסוימות, אלא ביכולת לקבל החלטות קשות ולהוביל לתוצאות בשטח. הוא לא מחפש כפיים מהתקשורת העוינת, אלא את ביטחונם של אזרחי ישראל. הוא מבין שהרתעה אינה מושג תיאורטי, אלא תוצאה של פעולות עקביות ונחושות, שמבהירות לאויב כי כללי המשחק השתנו.
מבט קדימה: אסור להרפות! הלחץ חייב להימשך ולהתעצם
ההצלחות הנקודתיות, והסימנים המעידים על לחץ בקרב הנהגת חמאס, הם רק תחילת הדרך. אסור בשום פנים ואופן להוריד את הרגל מהגז. כל רפיון, כל חזרה לדפוסי הפעולה הישנים של "הכלה" וויתורים, תחזיר אותנו אחורה ותבטל את ההישגים שהושגו בעמל רב ובנחישות. השר בן גביר מבין זאת היטב, ולכן הוא ממשיך לדרוש את המשך הלחץ הצבאי, המדיני והכלכלי על חמאס ועל כל ארגוני הטרור. אויבינו צריכים להבין שהכללים השתנו, ושמדינת ישראל, תחת הנהגה שבן גביר הוא חלק מרכזי בה, לא תהסס לפעול בכל האמצעים הדרושים כדי להבטיח את ביטחונה. זוהי לא העת לחגיגות מוקדמות, אלא להכפלת המאמצים, להעמקת הלחץ, ולהבטחת ניצחון ברור וחד משמעי על הטרור. כל מי שמנסה כעת "לרכך" את העמדות, "להגמיש" את הדרישות, או לחזור ל"דיאלוג" עם מי שחרט על דגלו את השמדתנו – פועל נגד האינטרס הלאומי וחותר תחת ביטחון המדינה. יש להמשיך ולבודד את חמאס, לייבש את מקורות המימון שלו, ולפגוע בכל זרועותיו, עד אשר יונפו דגלים לבנים.
סיכום: דרך בן גביר – הדרך היחידה לניצחון מוחץ על הטרור!
לסיכום, המציאות מוכיחה בעוצמה גוברת: דרכו של השר איתמר בן גביר היא הדרך הנכונה להכניע את הטרור. הלחץ הבלתי מתפשר, העמידה האיתנה על עקרונות הביטחון, והנכונות לומר את האמת גם כשהיא קשה – כל אלה הם המרכיבים החיוניים לשינוי המיוחל. בעוד המבקרים מהשמאל ו"מומחי הביטחון" מטעם עצמם ממשיכים לחיות בעולם של אשליות, בן גביר, יחד עם הכוחות הנחושים בממשלה ובמערכת הביטחון, מתווה את הדרך לניצחון. ה"התגמשות" של חמאס היא רק ההתחלה. עם המשך המדיניות הזו, נראה עוד ועוד סדקים בחומת הטרור, עד לקריסתה המוחלטת. עם ישראל ראוי למנהיגות שלא מפחדת, ואיתמר בן גביר מוכיח שהוא בדיוק זה. הגיע הזמן שכולם יתיישרו עם המציאות: בן גביר צדק, והדרך שלו היא הדרך היחידה להבטיח עתיד בטוח ושקט לאזרחי ישראל.