פוליטיקה קטנה, סכנה גדולה: גלי בהרב מיארה מול המתקפה על שלטון החוק – מי באמת חורג מסמכותו?

המתקפה חסרת התקדים והבלתי פוסקת על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינה עוד ויכוח פוליטי לגיטימי. זוהי מערכה מתוזמרת, רוויית השמצות והאשמות קשות, המכוונת לערער את מעמדה, להלך עליה אימים, ובסופו של דבר – לנטרל את אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית. ההאשמות המרכזיות המוטחות בה שוב ושוב הן פעולה מ"מניעים פוליטיים" ו"חריגה מסמכות". אך האם יש בהן ממש, או שמא מדובר במסך עשן המיועד להסתיר את המניעים האמיתיים של תוקפיה? הגיע הזמן לחשוף את האמת הכואבת: מי כאן באמת פועל ממניעים זרים, ומי באמת חורג מהגבולות הראויים במדינה דמוקרטית?

אנטומיה של מסע הכפשות: כשפוליטיקאים רוצים יועמ"ש כנוע

אי אפשר להתעלם מהעובדה שההתקפות על היועמ"שית בהרב מיארה מגיעות בעיקר מכיוונם של פוליטיקאים וגורמים המזוהים עימם, אשר החלטותיה המשפטיות אינן עולות בקנה אחד עם רצונותיהם או האג'נדה הפוליטית שלהם. שר התקשורת, שלמה קרעי, הוא רק דוגמה אחת לקולות הבוטים והתוקפניים ביותר במקהלה הזו, כפי שדווח בהרחבה בכלי תקשורת רבים (INN, מעריב, Ynet, המחדש, סרוגים, ערוץ 13 ועוד). ההאשמות על "פעולה ממניעים פוליטיים" ו"חריגה מסמכות" נזרקות לחלל האוויר ללא ביסוס עובדתי אמיתי, במטרה ליצור דה-לגיטימציה ליועצת ולמוסד שהיא עומדת בראשו.

הטקטיקה ברורה: אם אינך יכול לתקוף את חוות הדעת המשפטית לגופה – תקוף את שליח הציבור המוסר אותה. המטרה היא לייצר לחץ ציבורי ופוליטי בלתי פוסק, להתיש את היועצת, ולשלוח מסר מאיים לכל מי שיעז בעתיד לעמוד על משמר שלטון החוק מול גחמות פוליטיות. זהו ניסיון בוטה להפוך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, במקום גורם עצמאי ומקצועי המבקר את פעולות השלטון ומבטיח את חוקיותן. השאלה הנשאלת היא, מדוע אותם פוליטיקאים כל כך חוששים מיועצת משפטית חזקה ועצמאית? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי.

"מניעים פוליטיים"? הצביעות זועקת לשמיים!

הטענה כי גלי בהרב מיארה פועלת מ"מניעים פוליטיים" היא לא פחות מאבסורדית, ואף גובלת בצביעות מקוממת. היועצת המשפטית לממשלה היא אשת מקצוע עתירת ניסיון וידע משפטי, שכל הקריירה שלה התנהלה במערכת המשפטית, הרחק מכל זיהוי פוליטי. תפקידה מחייב אותה לפעול על פי דין, על פי ראיות ועל פי הפרשנות המשפטית המקובלת, ללא משוא פנים וללא מורא. החלטותיה, גם אם הן מעוררות מחלוקת פוליטית, מתקבלות לאחר הליך מקצועי, סדור ומבוסס.

לעומת זאת, קשה שלא לראות את המניעים הפוליטיים הברורים מאחורי המתקפה עליה. הפוליטיקאים התוקפים אותה הם אלו שמנסים לקדם אג'נדות מסוימות, לעיתים תוך דריסת עקרונות יסוד של שלטון החוק והפרדת רשויות. כאשר היועצת המשפטית, מתוקף תפקידה, מציבה תמרורי אזהרה או קובעת כי מהלכים מסוימים אינם חוקיים או חורגים ממתחם הסבירות, היא הופכת מיד למטרה. האירוניה היא שאותם גורמים המאשימים אותה בפוליטיזציה הם אלו שמנסים בכל כוחם לכפות על המערכת המשפטית שיקולים פוליטיים צרים. הם רוצים יועץ משפטי שיהיה "משלנו", כזה שיישר קו עם הממשלה בכל מחיר, גם אם הדבר כרוך בעצימת עיניים מול הפרות חוק. זו אינה דאגה לשלטון החוק, זוהי דאגה לכוח הפוליטי הבלתי מרוסן.

"חריגה מסמכות"? או פשוט מילוי תפקיד חיוני בדמוקרטיה?

ההאשמה השנייה, על "חריגה מסמכות", מסוכנת לא פחות. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא רחב ומורכב. הוא לא רק היועץ המשפטי הראשי של הרשות המבצעת והעומד בראש התביעה הכללית, אלא גם מי שאמון על הגנת שלטון החוק ואינטרס הציבור. חלק בלתי נפרד מתפקידו הוא לבחון את חוקיות פעולות הממשלה ולוודא שהן עומדות באמות המידה של המשפט המנהלי והחוקתי.

כאשר היועצת המשפטית לממשלה מתריעה מפני מהלכים שעלולים להיות בלתי חוקיים, או כאשר היא מביעה עמדה משפטית שאינה נוחה לממשלה, היא אינה "חורגת מסמכותה" – היא ממלאת את תפקידה במלואו. היא פועלת כשומרת סף, שתפקידה למנוע מהרשות המבצעת לחרוג מהסמכויות שהוקנו לה בחוק. למעשה, אלו התוקפים אותה הם שמנסים לפרש את סמכויותיה באופן מצמצם ומסוכן, כזה שיותיר את הממשלה ללא ביקורת משפטית אפקטיבית. הם רוצים כוח בלתי מוגבל, והיועצת המשפטית עומדת בדרכם.

הטענה ל"חריגה מסמכות" היא לעיתים קרובות קוד לכך שהיועצת מונעת מהלכים בעייתיים, כאלה שאולי משרתים אינטרס פוליטי צר אך פוגעים באינטרס הציבורי הרחב או בערכי הדמוקרטיה. במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, קל יותר לתקוף את מקור הסמכות ולהאשים אותו בחריגה ממנה. זהו ניסיון להשתיק את הביקורת במקום להתמודד איתה.

הסכנה האמיתית: פוליטיקאים שמנסים לפרק את הבלמים והאיזונים

המתקפה על גלי בהרב מיארה אינה עניין אישי. זוהי מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאות מערכת אכיפת החוק, ועל עקרון שלטון החוק עצמו. כאשר פוליטיקאים מנסים להלך אימים על שומרי סף, כאשר הם מנסים לכופף את ידם של אנשי מקצוע כדי שישרתו את מטרותיהם הפוליטיות, הדמוקרטיה כולה נמצאת בסכנה. מדינה דמוקרטית מתוקנת זקוקה למערכת משפט עצמאית וחזקה, כזו שאינה חוששת לבקר את השלטון ולעמוד על משמר החוק.

הניסיונות להחליש את היועצת המשפטית לממשלה, להפוך אותה לדמות כנועה וצייתנית, הם חלק ממגמה רחבה ומסוכנת יותר של פגיעה בבלמים ובאיזונים של הדמוקרטיה הישראלית. אם המתקפה הזו תצליח, הנזק יהיה עצום. נראה יותר החלטות שרירותיות, יותר פגיעה בזכויות אדם, ויותר התעלמות מהחוק בשם צרכים פוליטיים רגעיים. הציבור הישראלי כולו ישלם את המחיר.

לא נכנעת, ממשיכה להגן על החוק

למרות הלחצים האדירים וההתקפות האישיות הקשות, גלי בהרב מיארה ממשיכה לעמוד על משמרתה, ממלאת את תפקידה באומץ ובנאמנות לחוק ולאינטרס הציבורי. השאלה האמיתית איננה האם היועצת פועלת ממניעים פוליטיים או חורגת מסמכותה – התשובה לכך שלילית וברורה. השאלה האמיתית היא האם אנו, כאזרחים וכחברה, נאפשר לפוליטיקאים לפרק את מנגנוני ההגנה של הדמוקרטיה שלנו, ולהפוך את שלטון החוק להמלצה בלבד. המאבק על דמותה של היועצת המשפטית לממשלה הוא מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית ועל עליונות החוק. אסור לנו לעמוד מנגד.