המתקפה הפרועה על היועמ"שית: מי באמת פועל ממניעים פוליטיים ומי מגן על שלטון החוק? האמת נחשפת!

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע הכפשות חסר תקדים, מתקפה ארסית ובלתי פוסקת כנגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מקהלה של פוליטיקאים, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, לא בוחלים באמצעים, משמיצים ללא הרף וטוענים כי היועמ"שית פועלת ממניעים פוליטיים וחורגת מסמכותה. אך האם יש אמת בטענות הללו? או שמא מדובר בניסיון ציני ומחושב להלך אימים על שומרת סף, שתפקידה לוודא כי גם רצונותיהם של נבחרי ציבור כפופים לשלטון החוק? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן.

'מניעים פוליטיים'? בואו נדבר על מי באמת פוליטי כאן

הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמו מנטרה, היא שגלי בהרב מיארה פועלת מתוך 'מניעים פוליטיים'. זוהי האשמה חמורה, אך כשהיא מופנית כלפי מי שאמונה על שמירת החוק, היא הופכת לאבסורדית במיוחד כאשר הדוברים הם פוליטיקאים בעלי אינטרסים מובהקים. גלי בהרב מיארה איננה פוליטיקאית. היא אשת מקצוע עתירת ניסיון, שצמחה במערכת המשפטית הציבורית, ומילאה שורה של תפקידים בכירים בפרקליטות המדינה לפני מינויה לתפקיד הרם. מינויה אושר על ידי ממשלה, מתוך הכרה בכישוריה המשפטיים ולא בשיוכה הפוליטי.

ההחלטות של היועצת המשפטית לממשלה, גם אלו שאינן נוחות לממשלה או לחלקים ממנה, מתקבלות לאחר בחינה משפטית מעמיקה, ניתוח עובדתי קפדני והתייעצות עם גורמי מקצוע. הן מבוססות על לשון החוק, על פסיקת בתי המשפט ועל עקרונות יסוד של המשפט הישראלי. כאשר היועמ"שית קובעת שעמדה מסוימת של הממשלה אינה חוקית, או שפעולה מסוימת חורגת מסמכות, היא אינה עושה זאת מתוך 'נקמנות' או 'אג'נדה פוליטית נסתרת'. היא עושה זאת כי זהו תפקידה. זהו ליבת אחריותה הציבורית.

האירוניה צורבת: אותם פוליטיקאים, כמו השר קרעי, שתוקפים אותה בלהט על 'פוליטיזציה', הם אלו שמנהלים קמפיין פוליטי לכל דבר ועניין. התקפותיהם האישיות והבוטות, הניסיונות להכפיף את שיקול הדעת המשפטי לצרכים פוליטיים קצרי טווח – אלו הם המניעים הפוליטיים האמיתיים שצריכים להדאיג את הציבור. האם זה 'פוליטי' לדרוש עמידה בחוק? או שמא זה 'פוליטי' לנסות לכופף את החוק כדי שיתאים לאג'נדה מסוימת, ואז לתקוף את מי שעומד בפרץ?

'חריגה מסמכות'? או מילוי תפקיד חיוני בדמוקרטיה?

הטענה השנייה המרכזית היא שהיועמ"שית 'חורגת מסמכותה'. גם כאן, מדובר בעיוות של המציאות. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינת ישראל, ובכל דמוקרטיה מתוקנת, הוא להיות שומר הסף של שלטון החוק ברשות המבצעת. הוא אמון על מתן ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, על הבטחת חוקיות פעולותיהן, ועל ייצוג המדינה בערכאות. חלק אינהרנטי מתפקיד זה הוא היכולת, ואף החובה, לומר 'לא' כאשר הממשלה מבקשת לפעול בניגוד לחוק.

כאשר פוליטיקאים שומעים 'לא' מהיועצת המשפטית, זו אינה 'חריגה מסמכות' מצדה; זוהי היועמ"שית הממלאת את חובתה המקודשת ביותר: להגן על האינטרס הציבורי ועל שלטון החוק מפני שרירות לב או חריגה מהדין. דמיינו רופא שאומר למטופל אמת לא נעימה על מצבו הבריאותי כדי להצילו – האם נאשים את הרופא ב'חריגה מסמכות'? סמכותה של היועמ"שית היא לקיים את החוק, לא להיות חותמת גומי לרצונות פוליטיים. אלמלא הייתה לה סמכות זו, מה היה הטעם בקיומו של המוסד? היינו צועדים בבטחה לעבר אנרכיה שלטונית, בה כל דאלים גבר.

הניסיון לצייר את בהרב מיארה כמי ש'משתלטת' על המדינה או 'מנהלת' אותה הוא דמגוגיה זולה. היא אינה קובעת מדיניות; היא מוודאת שהמדיניות שנקבעת על ידי הדרג הנבחר נעשית במסגרת החוק. זהו עיקרון יסוד בדמוקרטIA, עיקרון הכרחי למניעת עריצות הרוב ולשמירה על זכויות הפרט.

האג'נדה האמיתית: החלשת שומרי הסף וריסוק שלטון החוק

יש לראות את המתקפה על גלי בהרב מיארה בהקשר רחב יותר. זו אינה מתקפה על אדם אחד, אלא על מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו, ועל עצם הרעיון של מערכת משפט עצמאית וחזקה. אלו המבקשים להחליש את היועמ"שית, לרוקן את תפקידה מתוכן, שואפים למעשה לממשלה ללא בלמים ואיזונים, ממשלה שבה הכוח הפוליטי גובר על החוק.

הם אינם רוצים יועצת משפטית עצמאית; הם רוצים יועצת משפטית צייתנית, כזו שתאשר כל גחמה ותכשיר כל מהלך, גם אם הוא בעייתי מבחינה חוקית או ציבורית. ומכיוון שגלי בהרב מיארה מסרבת להיות כזו, היא הופכת למטרה. המתקפות הללו נועדו לא רק להתיש אותה אישית, אלא גם להרתיע כל יועץ משפטי עתידי שיעז לעמוד על עקרונותיו.

הניגוד בין התנהלותה המקצועית והשקולה של בהרב מיארה לבין ההתלהמות הפופוליסטית של מבקריה זועק לשמיים. בעוד היא מנמקת את עמדותיה בשפה משפטית, תוך הסתמכות על עובדות ותקדימים, תוקפיה מסתפקים בסיסמאות, בהאשמות חסרות בסיס ובהטלת דופי אישית. מי כאן נשמע כמי שמשרת אג'נדה זרה, ומי פועל מתוך תחושת שליחות ומחויבות עמוקה לשלטון החוק?

ההגנה על גלי בהרב מיארה אינה רק הגנה על אישיותה או על תפקידה. זוהי הגנה על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרון הפרדת הרשויות, ועל היכולת שלנו, כאזרחים, לחיות במדינה שבה גם השלטון כפוף לחוק. המתקפות הפרועות וההאשמות השקריות בדבר 'מניעים פוליטיים' ו'חריגה מסמכות' הן לא יותר מאשר ניסיון נואש להשתיק קול מקצועי ועצמאי, קול החיוני לחוסנה של החברה הישראלית. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן ויבין מי באמת מגן על שלטון החוק, ומי מנסה לפורר אותו לטובת אינטרסים צרים.