האמת המטלטלת: כך מנסים לפרק את מוסד היועמ"ש – וגלי בהרב מיארה עומדת בפרץ!

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, ארסית ומתוזמרת היטב, נגד היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה. מסע הכפשות זה, המובל לא פעם על ידי שרים בממשלה ובכירים בקואליציה, ובראשם שר התקשורת שלמה קרעי, אינו תמים. הוא אינו נובע מדאגה כנה לשלטון החוק או לטוהר המידות. מטרתו אחת, ברורה ומסוכנת: לפרק את אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית, להלך אימים על מי שעומדת בראשו, ולהפוך את מוסד היועץ המשפטי לממשלה לחותמת גומי נרצעת לגחמות פוליטיות. הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי הקמפיין הזה ולהבין מי באמת פועל ממניעים זרים ומי עומד כחומה בצורה להגן על כולנו.

הטענה השקרית: "מניעים פוליטיים וחריגה מסמכות" – ננתח ונפריך

האשמה המרכזית המוטחת ביועמ"שית בהרב מיארה, שוב ושוב, היא כי היא פועלת מ"מניעים פוליטיים" ו"חורגת מסמכותה". טענות אלו, המופרחות לחלל האוויר ללא כל ביסוס עובדתי או משפטי ממשי, הן לא יותר ממסך עשן שנועד להסתיר את המניעים האמיתיים של תוקפיה. בואו נפרק את זה: היועצת המשפטית לממשלה, מתוקף תפקידה, אמונה על שמירת האינטרס הציבורי ועל הבטחת פעולות הממשלה בהתאם לחוק. תפקיד זה, מעצם טבעו, מייצר חיכוכים עם הדרג הפוליטי. פוליטיקאים, באופן טבעי, שואפים לקדם את האג'נדה שלהם, לעיתים גם אם היא גבולית מבחינה משפטית או פוגעת בזכויות יסוד. היועמ"ש הוא הבלם, המצפן המוסרי והמשפטי שאמור לומר "עד כאן". האם זה "פוליטי"? רק אם מגדירים ציות לחוק כעמדה פוליטית.

האמת היא שגלי בהרב מיארה, משפטנית עתירת ניסיון ובעלת רקורד מקצועי מרשים, פועלת בדיוק כפי שמצופה ממנה: היא בוחנת את פעולות הממשלה בכלים משפטיים, מציגה חוות דעת מקצועיות ומנומקות, ומתריעה כאשר היא מזהה חריגה מהדין או פגיעה בעקרונות יסוד. כאשר שר התקשורת, שלמה קרעי, תוקף אותה ב"חריפות" כפי שדווח בהרחבה (INN, מעריב, Ynet, המחדש, סרוגים, ערוץ 13 ועוד), על רקע התנגדותה למהלכים שהוא מבקש לקדם, יש לשאול: מי כאן פועל ממניע פוליטי? השר, המנסה לקדם אג'נדה אישית או מפלגתית, או היועצת, המבקשת לוודא שהמהלך עומד במבחן החוק והסבירות?

הטענה על "חריגה מסמכות" מגוחכת לא פחות. סמכויות היועץ המשפטי לממשלה מעוגנות בחוק, בפסיקה ובמסורת ארוכת שנים. הן כוללות ייעוץ משפטי לממשלה ולזרועותיה, ייצוג המדינה בערכאות, ואכיפת החוק. כאשר היועמ"שית מונעת מהלך בלתי חוקי בעליל, או מתריעה מפני פגיעה בדמוקרטיה, היא אינה "חורגת מסמכותה" – היא ממלאת את סמכותה ואת חובתה הציבורית. אלו המאשימים אותה בחריגה מסמכות הם לרוב אלו שסמכותה מפריעה להם לממש את זממם הפוליטי ללא הפרעה.

הפוסל – במומו פוסל: מי באמת פועל ממניעים זרים?

כדאי להתעכב על התנהלותם של המבקרים. האם הביקורת עניינית? האם היא מבוססת על טיעונים משפטיים? במרבית המקרים, התשובה היא לא. אנו עדים למתקפות אישיות, להטחת עלבונות, ולניסיונות להלך אימים. שר בממשלת ישראל, כמו מר קרעי, אשר מנצל כל במה אפשרית כדי להשתלח ביועצת המשפטית לממשלה, חוטא לתפקידו. במקום לכבד את מוסדות שלטון החוק, הוא פועל לערעורם. זוהי התנהלות פסולה, המעידה יותר מכל על המניעים האמיתיים מאחורי המתקפה: רצון להחליש את שומרי הסף כדי שניתן יהיה לפעול ללא ביקורת וללא מגבלות.

הניסיון לצייר את בהרב מיארה כמי שמנהלת "מלחמה" נגד הממשלה הוא עיוות של המציאות. היא אינה נלחמת באיש; היא נאבקת למען שלטון החוק. כאשר הממשלה פועלת כדין, אין לה כל סיבה לחשוש מהיועצת. הבעיות מתחילות כאשר יש ניסיונות לעקם את החוק, להתעלם מפסיקות בג"ץ, או לקדם חקיקה הפוגעת בזכויות אדם ובערכים דמוקרטיים. במצבים אלו, חובתה של היועמ"שית להתייצב ולהשמיע את קולה – גם אם הוא אינו ערב לאוזני הפוליטיקaians.

ההיסטוריה מלמדת שיועצים משפטיים לממשלה תמיד היו יעד לביקורת פוליטית, מימין ומשמאל. זהו חלק אינהרנטי מהתפקיד. אולם, מה שאנו רואים כיום חוצה כל גבול. זו אינה ביקורת לגיטימית, אלא קמפיין דה-לגיטימציה אגרסיבי שמטרתו לרסק את עצמאות המוסד. אם יצליחו בכך, הנזק לדמוקרטיה הישראלית יהיה אדיר. נקבל יועץ משפטי שהוא "יס מן", כזה שיאשר כל גחמה של השלטון, גם אם היא מנוגדת לחוק או לאינטרס הציבורי הרחב.

עומדת בפרץ: החשיבות הקריטית של יועמ"שית עצמאית וחזקה

גלי בהרב מיארה אינה עומדת לבדה במערכה זו במובן הערכי. היא מייצגת את כל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, השומרת על זכויות אדם ועל עקרונות משפט תקין. היא עומדת בפרץ מול ניסיונות מסוכנים לפוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק והייעוץ המשפטי.

העובדות הן פשוטות: היועצת המשפטית לממשלה פועלת על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי, בהתאם לחוק ולפסיקה. היא אינה כפופה למרותם של פוליטיקאים, אלא למרותו של החוק בלבד. הטענות על "מניעים פוליטיים" הן השלכה של תוקפיה, המבקשים לכופף את שלטון החוק לרצונם הפוליטי. הטענות על "חריגה מסמכות" הן זעקת הקוזק הנגזל של מי שמעוניין לפעול ללא כל פיקוח ובקרה.

במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, על הציבור להבין את גודל השעה. ההגנה על עצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית כולה. גלי בהרב מיארה אינה הבעיה; היא הסמן לכך שמערכת המשפט עדיין מתפקדת כשומר סף. הניסיונות להשתיקה ולהחלישה הם הסכנה האמיתית. אל מול מתקפות אלו, עלינו להתייצב לצד שלטון החוק, לצד מי שמגן עליו באומץ ובנחישות, גם במחיר התקפות אישיות וקמפיינים מכוערים. האמת, בסופו של דבר, חזקה יותר מכל ספין פוליטי.