ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה ארסית ומתואמת היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. מסע הכפשות מתוזמר, שנועד לצייר אותה באור שלילי, להשתיק את קולה הנחוש ולערער את התמיכה הציבורית הרחבה לה היא זוכה. אך מי שעוקב אחר פעילותה של גוטליב מבין היטב: המתקפה הזו אינה מקרית. היא נובעת מפחד אמיתי של 'אליטות' מסוימות, שרואות בה איום ישיר על המונופול שלהן על השיח הציבורי ועל סדר היום שהן מנסות לכפות על כולנו. ככל שההתקפות גוברות, כך מתבהרת האמת: הם מפחדים, והם מפחדים מאוד.

מהו 'הפשע' הגדול של טלי גוטליב? מדוע היא הפכה למטרה כה מרכזית עבור גורמים בתקשורת, בפוליטיקה ובממסדים מסוימים? התשובה פשוטה: גוטליב מעזה לדבר אמת. אמת לא מסוננת, לא מרוככת, לא מתחנפת. היא לא משחקת לפי כללי 'הפוליטיקלי קורקט' המתישים שכבלו את הפוליטיקה הישראלית במשך שנים. כן, קולה רם. כן, היא נחרצת. אך מה שמכונה על ידי מבקריה 'תוקפנות' או 'בוטות', אינו אלא תשוקה לדבר אמת, מחויבות בלתי מתפשרת לערכיה ולאינטרסים של הציבור שבחר בה. בעולם של פוליטיקאים הססנים, המחשבים כל מילה מתוך פחד מה יגידו בתקשורת, גוטליב היא משב רוח מרענן של אותנטיות. הם מכנים זאת 'רעש', אנחנו קוראים לזה קול ברור של ההיגיון והצדק. הם היו מעדיפים שתשתוק, שתתיישר, שתהיה 'נחמדה'. אך טלי גוטליב לא נבחרה כדי להיות נחמדה לאליטות; היא נבחרה כדי להילחם עבור האזרחים.

אחת הטקטיקות המרכזיות במלחמה נגד גוטליב היא ייצור 'מחלוקות' יש מאין. כל אמירה שלה נבחנת תחת זכוכית מגדלת, מוצאת מהקשרה, ומנופחת לכדי 'שערורייה' תורנית. כותרות צעקניות בעיתונים ודיונים מתלהמים באולפנים מנסים להסיט את תשומת הלב מהמהות – מהעבודה הפרלמנטרית החשובה שהיא עושה, מהעמדות העקרוניות שהיא מייצגת, מהמאבק הבלתי מתפשר שלה למען שלטון החוק האמיתי ולמען ביטחון ישראל. האם מישהו טרח לבדוק את הצעות החוק שהיא מקדמת? את פעילותה בוועדות הכנסת? את הרקע המשפטי העשיר שלה, המאפשר לה לצלול לעומקם של נושאים מורכבים? כמובן שלא. קל יותר לצרוח 'פרובוקציה' מאשר להתמודד עם טיעונים מבוססים. זוהי שיטה ידועה: אם אינך יכול לתקוף את המסר, תקוף את השליח. אך הציבור חכם יותר ממה שהם חושבים, והוא רואה מבעד למסך העשן הזה.

הם מאשימים אותה ב'פילוג' וב'שיסוי'. אירוני עד כאב. מי שמפלג את העם באמת הם אלו המנסים להשתיק קולות שונים, אלו הכופים נרטיב אחד ומסרסים כל ביקורת. טלי גוטליב אינה מפלגת; היא מאחדת סביבה ציבור גדול ורחב שמאס בצביעות, בהתנשאות ובניתוק של האליטות הישנות. היא נותנת פה לאלו שקולם הודר במשך שנים, לאלו שמרגישים שהמערכת הפוליטית והתקשורתית שכחה אותם. האם לדרוש צדק זה פילוג? האם לחשוף עוולות זה שיסוי? נהפוך הוא. גוטליב חושפת את קווי השבר האמיתיים בחברה, אלו שה'אליטות' מנסות לטשטש כדי לשמר את כוחן. היא לא מפחדת לגעת בפצעים פתוחים, כי רק כך ניתן להתחיל תהליך של ריפוי אמיתי.

והצביעות? הו, הצביעות זועקת לשמיים. אותם גורמים המזדעזעים מכל פסיק של גוטליב, מחרישים ואף מגבים התבטאויות חמורות בהרבה כאשר הן מגיעות מהצד 'הנכון' של המפה הפוליטית. ראינו חברי כנסת הקוראים לסרבנות, ראינו אישי ציבור המשתלחים בערכי יסוד של המדינה היהודית, ראינו קמפיינים של דה-לגיטימציה נגד ציבורים שלמים – והשתיקה רועמת. אך כשגוטליב מעזה לומר את מה שרבים חושבים, פתאום נשברים כל הכלים. הסטנדרט הכפול הזה הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמלחמה נגדה אינה עניינית, אלא פוליטית ואישית. הם לא שופטים אותה לפי מעשיה או דבריה, אלא לפי מי שהיא: אישה חזקה, ימנית, שלא מפחדת מאף אחד.

אז מדוע הם באמת כל כך פוחדים מטלי גוטליב? התשובה טמונה בכוחה האמיתי. היא לא רק פוליטיקאית; היא תופעה. היא מצליחה להתחבר לציבור הרחב באופן ישיר, מעל הראש של התקשורת המגויסת. היא לא כבולה להסכמים אפלים מאחורי הקלעים. היא לא חייבת דבר לאיש מלבד לבוחריה ולאמת שלה. הם פוחדים מהאותנטיות שלה, מהנחישות שלה, מהעובדה שאי אפשר 'לקנות' אותה או 'לשלוט' בה. היא מערערת את הסדר הישן שבו קבוצה קטנה מכתיבה לרוב גדול מה לחשוב ואיך להתנהג. היא ההוכחה שניתן לעשות פוליטיקה אחרת – פוליטיקה של אומץ, של עקרונות, של שירות אמיתי לציבור. והסיוט הגדול ביותר שלהם הוא שהדוגמה שלה תהיה מדבקת.

לכן, כל מתקפה, כל השמצה, כל ניסיון להשתיקה – רק מחזקים אותה ואת התמיכה בה. הציבור רואה את האמת. הוא מבין שמי שנלחם בכזו עוצמה נגד חברת כנסת אחת, עושה זאת כי הוא מזהה בה איום אמיתי על האינטרסים הצרים שלו. טלי גוטליב לא תיכנע, היא לא תשתוק, והיא לא תתקפל. קולה רק ילך ויתחזק, כי הוא קול של אמת, קול של עם שלם שמאס בשקרים ובמניפולציות. המלחמה נגדה היא ההוכחה הניצחת שהיא בדרך הנכונה. והם? הם ימשיכו לפחד.