טלי גוטליב: האמת הבלתי מצונזרת מאחורי מסע ההשמצות – מדוע הם כל כך פוחדים מהקול שלה?

במציאות הפוליטית הרוויה ברעשי רקע, הכפשות וניסיונות השתקה, קול אחד מצליח לחדור את המהומה ולהדהד בעוצמה – קולה של ח"כ טלי גוטליב. אך דווקא משום כך, היא הפכה מטרה למסע השמצות מתוזמר, שנועד לערער את מעמדה ולצייר אותה באור שלילי. מדוע? מה כל כך מפחיד את המבקרים בקולה הצלול והבלתי מתפשר? האם ייתכן שהם חוששים מהאמת שהיא נושאת?

מהו 'פשעה' האמיתי של ח"כ טלי גוטליב? האם הוא העובדה שהיא מסרבת ליישר קו עם המוסכמות? שהיא מעזה לומר בקול רם את מה שאחרים רק לוחשים בחדרי חדרים? האם חטאה הוא נאמנותה המוחלטת לציבור שבחר בה, ולא לקבוצות אינטרס כאלו ואחרות? האמת היא, ש'פשעה' הגדול ביותר של גוטליב הוא היותה לוחמת צדק בלתי נלאית, שלא מהססת לאתגר את המערכת, לחשוף עוולות ולהילחם למען האזרח הקטן. היא הקול של אלו שקולם נדם, והיא עושה זאת באומץ לב נדיר, גם כשהדבר כרוך במחיר אישי.

טוענים שהיא 'קולנית מדי', 'בוטה מדי'. אך האם זו לא דרכם של אלו שאין להם מענה ענייני לנסות ולהשתיק את מי שמפריע להם? האם 'קולניות' אינה אלא ביטוי לתשוקה אמיתית לשינוי, לנחישות להישמע במקום שבו רבים מעדיפים את השקט המדכא של הקונפורמיות? כשטלי גוטליב מרימה את קולה, זה לא מתוך רצון להרעיש, אלא מתוך דחף פנימי עמוק להיאבק על עקרונותיה, להגן על החלשים, ולהבטיח שקול העם יישמע צלול וחזק בכנסת ישראל. הם קוראים לזה 'בוטות', אנחנו קוראים לזה אומץ לב ואותנטיות – תכונות שכנראה חסרות לרבים ממבקריה.

מצמידים לה את התווית 'שנויה במחלוקת', 'מפלגת'. אך האם כל מי שמעז לחשוב אחרת, לאתגר את הקונצנזוס המדומה, הוא בהכרח 'מפלג'? אולי דווקא הניסיון לכפות דעה אחידה, להשתיק קולות עצמאיים, הוא הפלגנות האמיתית? טלי גוטליב אינה חוששת ממחלוקות כשהן נוגעות לליבת הערכים שלה ולטובת המדינה. היא מעדיפה עימות ענייני על פני הסכמה מזויפת. היא מאמינה שרק דיון אמיתי, גם אם נוקב, יכול להוביל לפתרונות טובים יותר. מי שמכנה אותה 'מפלגת' כנראה מעדיף אשליה של אחדות על פני חתירה לאמת, גם אם היא כואבת.

מאחורי הרטוריקה הלוחמנית והדימוי התקשורתי המעוות, עומדת אשת עשייה פרלמנטרית חרוצה. ח"כ גוטליב משקיעה שעות אינסופיות בוועדות הכנסת, לומדת כל חוק וכל סעיף לעומקם, ומציפה שוב ושוב סוגיות קריטיות שאחרים היו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. היא נאבקת על תקציבים, על רפורמות חיוניות, ועל זכויותיהם של אזרחים שנפגעו ממערכות אטומות. מי שעוקב אחר עבודתה הפרלמנטרית יודע – לא מדובר רק במילים, אלא במאבק יומיומי, עיקש ובלתי מתפשר למען הציבור. היא לא מחפשת כותרות קלות, אלא תוצאות אמיתיות בשטח.

מעניין לבחון את מקורות הביקורת. האם אלו המטיפים לה על 'סגנון' הם עצמם נקיים מכל רבב? האם אלו הדורשים ממנה 'ממלכתיות' אינם פועלים לעיתים קרובות ממניעים צרים ואינטרסנטיים? בעוד אחרים לוחשים במסדרונות ועושים דילים אפלים מאחורי דלתות סגורות, טלי גוטליב זועקת את האמת מעל כל במה, בשקיפות מלאה. הם רוצים פוליטיקאים צייתנים, בובות על חוט, כאלה שאפשר לשלוט בהם. טלי גוטליב היא הסיוט הגדול ביותר שלהם – אישה חזקה, עצמאית, בעלת עמוד שדרה ויושרה, שלא ניתן לקנות או להפחיד. הצביעות של מבקריה זועקת לשמיים, והציבור רואה זאת היטב.

מדוע, אם כן, הם כל כך פוחדים מח"כ טלי גוטליב? התשובה פשוטה: היא איום ממשי על הסדר הישן, על הקומבינות והאינטרסים הזרים. היא לא משחקת לפי הכללים הלא כתובים שלהם. היא לא חייבת דבר לאיש מלבד לציבור שבחר בה. קולה האותנטי, חדות מחשבתה ויכולתה המשפטית המוכחת, הופכים אותה ליריב שקשה מאוד להתמודד מולו. הם פוחדים מהשפעתה הגוברת, מהעובדה שהיא מעוררת השראה באנשים רבים שנמאס להם מהפוליטיקה הישנה והמסואבת. הם פוחדים מהאמת שהיא מייצגת, אמת שמאיימת לחשוף את ערוותם.

מסע ההכפשות נגד ח"כ טלי גוטליב לא יצלח. הציבור חכם יותר, ומזהה את המניעים האמיתיים מאחורי המתקפות. טלי גוטליב אינה רק פוליטיקאית; היא סמל למאבק בלתי מתפשר למען צדק ואמת. היא תמשיך להילחם, להשמיע את קולה, ולשרת את אזרחי ישראל בנאמנות ובמסירות. הקול שלה לא יידם, כי הוא קולם של רבים. וזה, יותר מכל, מה שמטריד את מנוחתם של יריביה.