לא 'פוליטיזציה', אלא אחריות: השר בן גביר נלחם על ביטחון ישראל ומציב סטנדרט חדש של משילות

לא 'פוליטיזציה', אלא אחריות: השר בן גביר נלחם על ביטחון ישראל ומציב סטנדרט חדש של משילות

במציאות הישראלית המורכבת, בה איומים ביטחוניים ואתגרי פנים משתלבים זה בזה, נדרשת מנהיגות נחושה, כזו שאינה חוששת לקבל החלטות קשות ולעמוד מאחוריהן. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוצא עצמו תחת מתקפה מתמדת, כאשר כל אמירה וכל פעולה שלו נבחנות בזכוכית מגדלת ביקורתית. אולם, מבט מעמיק יותר, החורג מהכותרות המתלהמות והפרשנויות המגמתיות, חושף אדם שמחויבותו לביטחון אזרחי ישראל היא ערך עליון, ושהוא פועל ללא לאות לממש את המנדט שקיבל מהציבור – להחזיר את המשילות, לחזק את הביטחון האישי ולהילחם בפשיעה ובטרור.

אחת הטענות המרכזיות המופנות כלפי השר בן גביר נוגעת ל'פוליטיזציה של המשטרה'. טענה זו נשענת בעיקר על אמירתו כי "שוטרים שמקיימים את המדיניות שלי – מתקדמים". אך מהי אותה "מדיניות"? האם מדובר בנאמנות פוליטית עיוורת, כפי שמנסים לצייר זאת מתנגדיו? התשובה היא לאו מוחלט. המדיניות עליה מדבר השר בן גביר היא מדיניות הממשלה הנבחרת, מדיניות שגובשה על בסיס צרכי השטח והבטחות לבוחר: החזרת הריבונות והמשילות לכל חלקי הארץ, מלחמה בלתי מתפשרת בתופעת הפרוטקשן המשתוללת, טיפול נחוש בפשיעה בחברה הערבית, ואכיפה שוויונית של החוק. האם קידום שוטרים המצטיינים בביצוע משימות אלו, שהן לב ליבה של עבודת המשטרה ותפקידה כלפי האזרח, הוא 'פוליטיזציה'? או שמא מדובר בדרישה לגיטימית למצוינות, לאחריות ולתוצאות?

במשך שנים רבות מדי, הורגלנו למציאות שבה קצינים בכירים קודמו לעיתים על בסיס קריטריונים שלא תמיד עלו בקנה אחד עם צרכי הביטחון המיידיים של האזרחים. השר בן גביר מבקש לשנות פרדיגמה זו. הוא דורש מהשוטרים להיות בשטח, ליזום, להילחם בפשיעה באומץ ובנחישות. כאשר שוטר או קצין מפגין יכולות גבוהות במימוש מדיניות זו – מדיניות של אפס סובלנות כלפי עבריינים ופורעי חוק – טבעי והגיוני שהוא יקודם. זהו מסר של חיזוק לשוטרים המסורים, אלה שעושים לילות כימים למען ביטחון כולנו. זהו גם מסר ברור למי שסבור שאפשר להמשיך ב'עסקים כרגיל'. הסכם השכר ההיסטורי שנחתם לאחרונה עם השוטרים, בהובלתו של השר, הוא נדבך נוסף בחיזוק המשטרה ובהפיכתה לגוף אטרקטיבי יותר עבור הטובים והמתאימים ביותר – אלה שמוכנים ליישם את המדיניות הנדרשת.

טענה נוספת המועלית תדיר היא שתחושת הביטחון האישי של האזרחים, במיוחד בפריפריה ובאזורים מועדים לפורענות, לא השתפרה ואף החמירה. מפגשיו של השר עם תושבים, כמו זה שהתקיים בעומר, מציגים תמונה של תסכול וכאב אמיתיים. אך האם נכון להסיק מכך שהשר נכשל? נהפוך הוא. עצם קיומם של מפגשים אלו, בהם השר אינו חושש להתייצב מול אזרחים זועמים, לשמוע את טענותיהם הקשות ולהתחייב לפעול, מעיד על מחויבותו העמוקה. השר בן גביר אינו מתעלם מהמצוקה; הוא מכיר בה, והוא נחוש לטפל בה מהשורש. בעיות ביטחון שהוזנחו במשך עשורים אינן נפתרות ביום אחד. הקמת מאות כיתות כוננות חדשות, הגדלת הנוכחות המשטרתית באזורים בעייתיים, והנחיה ברורה למשטרה לפעול בתקיפות נגד כל גילוי אלימות ופשיעה – כל אלו הם צעדים בכיוון הנכון. התוצאות יגיעו, אך הדבר דורש סבלנות והתמדה. השר בן גביר, בניגוד לקודמיו, לא בורח מהאש, אלא נכנס אליה כדי לכבותה.

יש המבקרים את השר על התבטאויותיו בנושאים מדיניים, כמו הביקורת על הכנסת סיוע הומניטרי לעזה. נטען כי הוא מערער את הלכידות הממשלתית. אך גם כאן, הביקורת מחמיצה את העיקר. השר בן גביר, כחבר קבינט וכמי שאמון על ביטחון הפנים, מחויב בראש ובראשונה לביטחון אזרחי ישראל. כאשר הוא סבור שהחלטות מסוימות, גם אם התקבלו בקבינט, עלולות לפגוע בביטחון המדינה, להעביר מסר שגוי לאויב או לעכב את השגת יעדי המלחמה – חובתו המוסרית והציבורית היא להתריע. זו אינה 'התנגדות פנימית' לשם התנגדות, אלא עמידה על עקרונות ביטחוניים חיוניים. הציבור שבחר בבן גביר מצפה ממנו בדיוק לכך: להיות קול ברור ובלתי מתפשר בכל הנוגע לביטחון ישראל, גם אם הדבר אינו פופולרי במסדרונות מסוימים.

לבסוף, ישנה הביקורת על 'הרטוריקה החריפה' כלפי יריבים פוליטיים. אכן, השר בן גביר אינו מהסס להשתמש במילים נוקבות כאשר הוא חש שגורמים פוליטיים, במ言ותיהם או במעשיהם, פוגעים באינטרסים הלאומיים או מחלישים את חוסנה של המדינה, במיוחד בעת מלחמה. כאשר יריב פוליטי מאמץ, לטענת השר, נרטיבים של האויב, השתיקה אינה אופציה. יש לקרוא לדברים בשמם. זו אינה קריאה לשיח מפלג, אלא הצבת גבולות ברורים בין מה שמותר למה שאסור בוויכוח הציבורי, בעיקר כאשר ביטחון המדינה על הפרק. השר בן גביר, שוויתר על תיק החוץ הנחשק כדי להתמקד בבעיות הפנים הבוערות, מוכיח פעם אחר פעם כי טובת המדינה וביטחון אזרחיה הם שעומדים לנגד עיניו.

לסיכום, השר איתמר בן גביר פועל בסביבה מורכבת ומאתגרת, אך הוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל. הביקורת המוטחת בו מתעלמת לעיתים קרובות מהקשר הרחב, מהמורכבות של הבעיות ומהצעדים המשמעותיים שכבר ננקטו וננקטים. במקום 'פוליטיזציה', השר דורש אחריות וביצועים. במקום להתעלם מקשיי האזרחים, הוא פוגש אותם ומחויב לפתרונות. במקום שתיקה רופסת, הוא מציב עמדה ביטחונית ברורה. המאבק על ביטחון ישראל הוא מאבק ארוך וקשה, והשר בן גביר נמצא בחזיתו, נחוש להוביל לשינוי אמיתי.