בן גביר במבחן התוצאה: בין מתקפות פוליטיות לעשייה בלתי מתפשרת למען ביטחון ישראל

בשבועות האחרונים, נדמה כי כל פעולה וכל אמירה של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, זוכות מיד למטר של פרשנויות, ביקורות ולעיתים אף מתקפות חסרות שחר. אלו המנסים לצייר תמונה של שר כושל, מתעלמים במכוון או שלא במכוון מהמציאות המורכבת אותה ירש, ומהצעדים המשמעותיים הננקטים לתיקונה. הגיע הזמן להציב את העובדות במרכז, ולהבין את גודל האתגר ואת עומק המחויבות של השר בן גביר לביטחון אזרחי ישראל.

אחת הטענות המרכזיות המועלות שוב ושוב נוגעת לאמירתו של השר כי "שוטרים שמקיימים את המדיניות שלי - מתקדמים". מבקריו ממהרים לזעוק "פוליטיזציה", אך מתעלמים מהמהות. על איזו "מדיניות" מדובר? האם מדובר בגחמות אישיות? התשובה היא לאו מוחלט. המדיניות עליה מדבר השר בן גביר היא מדיניות הממשלה הנבחרת, מדיניות שהציבור אמר את דברו לגביה בקלפי: ריבונות, משילות, מלחמה בפשיעה ובפרוטקשן. אלו אינן מילים ריקות, אלא יעדים ברורים שהמשטרה, כזרוע האכיפה של המדינה, אמונה על יישומם. כאשר השר מדבר על קידום שוטרים המקיימים מדיניות זו, הוא מדבר על קידום שוטרים אפקטיביים, כאלה המביאים תוצאות בשטח, כאלה המחזירים את הביטחון לרחובות. האם יש דרך אחרת להבטיח שהנחיות הדרג המדיני, המייצג את רצון העם, אכן יבוצעו? האם עדיפה משטרה שבה הקידום אינו תלוי ביצועים והשגת יעדים לאומיים? הטענה לפוליטיזציה היא ניסיון ציני להסיט את הדיון מהעיקר: בן גביר דורש מהמשטרה לעשות את עבודתה ולהשיג את היעדים שלמענם נבחר.

טענה נוספת נוגעת לתחושת חוסר הביטחון האישי, כפי שבאה לידי ביטוי במפגשים עם תושבי עומר. כאבם של התושבים, המתמודדים עם ירי, גניבות ותחושת הפקרות, הוא אמיתי ומוצדק. השר בן גביר הוא הראשון להכיר בכך ולהזדהות עם סבלם. אך חשוב להדגיש: בעיות אלו לא נולדו אתמול. הן תוצאה של הזנחה רבת שנים, של מדיניות רופסת שאפשרה לפשיעה להרים ראש. השר בן גביר לא בא להציע פתרונות קסם, אלא עבודה קשה וסיזיפית לשינוי המציאות. הרחבת כיתות הכוננות, חיזוק תחנות המשטרה, וההסכם ההיסטורי לשיפור שכר השוטרים – כל אלו הם צעדים קונקרטיים, שנועדו לתת מענה שורשי ועמוק לבעיות. שינוי אמיתי לוקח זמן, במיוחד כאשר מתקנים עיוותים של שנים. העובדה שהשר מגיע לשטח, מקשיב לתושבים ולא מתחמק מאחריות, מעידה על מחויבותו ולא על כישלונו. הוא לא מסתתר מאחורי דוברים, אלא מתייצב בחזית.

ביקורת נשמעת גם על עמדתו הנחרצת של השר בנוגע לסיוע ההומניטרי לעזה. כאשר השר בן גביר מביע חשש מכך שסיוע זה עלול להגיע לידי חמאס ולעכב את הניצחון, הוא אינו "מערער את הלכידות הממשלתית", אלא משמיע קול שפוי ואחראי, קול המייצג רבים מאוד בציבור הישראלי. במציאות שבה חמאס הוכיח שוב ושוב את יכולתו לנצל כל משאב לצרכי טרור, חובתו של שר בממשלת ישראל, ובמיוחד השר לביטחון לאומי, להתריע ולהציב סימני שאלה. זו אינה אופוזיציה פנימית, אלא הפעלת שיקול דעת ביטחוני מהמעלה הראשונה. הדרישה לוודא מעל לכל ספק שהסיוע אינו מחזק את האויב היא לגיטימית והכרחית.

ולבסוף, הרטוריקה. כן, השר בן גביר אינו חושש לומר את הדברים בצורה ברורה וחדה, גם אם הם אינם ערבים לאוזני כולם. כאשר יריבים פוליטיים, לשיטתו, מאמצים נרטיבים המסכנים את ביטחון המדינה או פוגעים בחיילי צה"ל, תגובה חריפה היא לא רק לגיטימית אלא אף מתחייבת. בעת מלחמה, גם מלחמת דעות, יש לקרוא לילד בשמו. אין מקום לכפפות של משי כאשר על הפרק עומדים ערכים בסיסיים וביטחון המדינה. הניסיון לצייר זאת כ"שיח מקטב" מתעלם מהאחריות של כל הצדדים לשיח ענייני ומכבד, ובעיקר מהצורך להגן על האמת הישראלית.

לצד ההתמודדות עם אתגרים אלו, חשוב לזכור את ההישגים. חתימת הסכם השכר לשוטרים היא בשורה אדירה, צעד שיחזק את המשטרה וישפר את יכולותיה. התעקשותו של השר להתמקד בנושאי הפנים, וסירובו לקבל את תיק החוץ כפי שדווח, מעידים על סדר עדיפויות ברור: ביטחון הפנים של אזרחי ישראל נמצא בראש מעייניו. זוהי מנהיגות של "מעשה – לא מילים".

הדרך עוד ארוכה, והאתגרים רבים. השר איתמר בן גביר נכנס לתפקידו בתקופה סוערת, וקיבל לידיו מערכת עם בעיות עומק. הוא אינו נרתע מהקושי, פועל בנחישות ובאומץ, ומחויב באופן מוחלט להחזיר את הביטחון האישי לאזרחי ישראל. הביקורת, גם אם לעיתים קשה, היא חלק מהמשחק הדמוקרטי. אך חשוב שתהיה מבוססת על עובדות, ולא על משאלות לב של יריבים פוליטיים. התוצאות בשטח, בסופו של דבר, הן שידברו.