הספינים על 'מרד' בן גביר נחשפים: כך הוא מציל את נתניהו מהתקפלות הרת אסון – בזמן שהשמאל חוגג על חולשה!
גל עכור של פרשנויות ודיווחים מגמתיים מנסה לצייר את השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, כ'מורד סדרתי' וכמי שכל מטרתו היא לערער את יציבות ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו. 'עימותים', 'משברים', 'איומים' – אלו הן רק חלק מהכותרות הזועקות מעל דפי העיתונים וממסכי הטלוויזיה, כולן מכוונות למטרה אחת: להחליש את בן גביר, להציגו כבעיה, ולסלול את הדרך חזרה לשלטון עבור אלו שהעם מאס בהם. אך האמת, כדרכה, שונה בתכלית ואף הפוכה. הגיע הזמן לחשוף את הספין ולומר בקול ברור: השר בן גביר אינו הבעיה, הוא חלק מרכזי מהפתרון. עמידתו האיתנה על עקרונות הימין איננה 'מרדנות', אלא הצלתה של הממשלה מהתקפלות שעלולה להיות הרת אסון לישראל.
ראשית, יש להבין את נקודת המוצא. השר בן גביר נבחר על בסיס הבטחות ברורות לציבור בוחריו: החזרת המשילות, מאבק חסר פשרות בטרור, חיזוק ההתיישבות ושמירה על הזהות היהודית של המדינה. אלו אינן סיסמאות ריקות מתוכן, אלא תמצית האידיאולוגיה שלשמה נשלח לכנסת ולממשלה. כאשר הוא מזהה סטייה מהתחייבויות אלו, כאשר הוא רואה ניסיונות לרכך עמדות או להיכנע ללחצים – פנימיים או חיצוניים – חובתו המוסרית והציבורית היא להתריע, לזעוק, ולעשות כל שביכולתו כדי להחזיר את הספינה למסלולה. האם מישהו באמת ציפה שהוא ישב בשקט ויתן לממשלה, שהוא חלק ממנה, לסטות מהדרך שלשמה נבחרה?
ה'עימותים' המדוברים עם ראש הממשלה נתניהו אינם נובעים ממאבקי אגו או מרצון לערער את מנהיגותו. להפך, הם נובעים מדאגה כנה ועמוקה לגורל הימין ולעתיד המדינה. נתניהו, מנהיג מנוסה ורב זכויות ככל שיהיה, פועל תחת לחצים אדירים, הן מבית והן מחוץ. לעיתים, בתוך סבך הלחצים והשיקולים הפוליטיים, עלול להיווצר פיתוי 'להתגמש' או 'להכיל' במקומות שבהם נדרשת עמידה נחושה. כאן בדיוק נכנס תפקידו של בן גביר: להיות אותו קול צלול ובלתי מתפשר שמזכיר לכולם, כולל לראש הממשלה, את הבטחות היסוד, את הקווים האדומים של המחנה הלאומי. הוא לא פועל נגד נתניהו, אלא פועל כדי לחזק את ידיו של נתניהו לעמוד מול אותם לחצים, ולהבטיח שהממשלה תממש את המדיניות שלשמה קיבלה מנדט מהעם.
חישבו על המקרים האחרונים: דרישתו של בן גביר לתגובה קשה ומרתיעה נגד הטרור הפלסטיני, התנגדותו ל'מחוות' חד צדדיות לרשות הפלסטינית בזמן שהיא ממשיכה להסית ולשלם למחבלים, עמידתו על זכותם של יהודים לעלות להר הבית – מקום קודשנו. האם אלו הן דרישות 'קיצוניות' או 'מרדניות'? או שמא אלו הן הדרישות הבסיסיות ביותר של ציבור ימני שרוצה ביטחון, ריבונות וגאווה לאומית? בן גביר פשוט מסרב להתקפל במקום שבו אחרים אולי היו מעדיפים 'שקט תעשייתי' במחיר ויתורים אידיאולוגיים.
וכאן אנו מגיעים לצביעותם של המבקרים. אותם גורמים בתקשורת ובפוליטיקה שמזדעקים כעת על 'הפגיעה במשילות' מצד בן גביר, הם אלו ששתקו או אף עודדו כאשר ממשלות שמאל-מרכז התקפלו סדרתית בפני לחצים בינלאומיים, ויתרו על נכסים אסטרטגיים, ושחררו אלפי מחבלים. היכן היו אז אותם 'דואגים ליציבות'? האם 'יציבות' חשובה רק כאשר הימין בשלטון ומנסה לממש את מדיניותו? האם 'אחריות ממלכתית' היא דרישה המופנית רק כלפי שרי ימין אידיאולוגיים, בעוד שלשמאל מותר לפרק ממשלות, להוביל הפגנות אלימות ולשתף פעולה עם גורמים אנטי-ציוניים?
האמת היא שהמתקפות על בן גביר אינן נובעות מדאגה כנה ליציבות השלטונית, אלא מפחד. פחד מימין חזק, אידיאולוגי, שלא מתנצל על מי שהוא ועל מה שהוא מאמין בו. הם רוצים ימין מרוכך, צייתן, כזה שאפשר לתמרן ולסחוט ממנו ויתורים. בן גביר הוא האנטיתזה לחלום הרטוב הזה של השמאל ושל גורמים מסוימים בימין המתון. הוא מזכיר להם שיש ציבור גדול בישראל שלא מוכן עוד להתפשר על ביטחונו ועל זכויותיו בארצו.
יתרה מכך, עמדתו הנחרצת של בן גביר לא רק שאינה מחלישה את נתניהו, אלא במובנים רבים אף מחזקת אותו. היא מציבה 'גבולות גזרה' ברורים מול גורמים בינלאומיים ומאותתת שוויתורים מסוימים פשוט אינם על הפרק. היא מאפשרת לנתניהו לומר לגורמי לחץ: 'ראו, יש לי שותפים שלא יסכימו לכך בשום אופן'. במובן זה, בן גביר משמש כ'פוליסת ביטוח' אידיאולוגית לממשלת הימין כולה. הוא הבלם שמונע הידרדרות במדרון החלקלק של ויתורים ו'התקפלויות'.
השמאל, כמובן, חוגג על כל כותרת שמבשרת על 'משבר' בימין. הם מייחלים למפלתה של ממשלת הימין, ולא בוחלים באמצעים כדי לנסות ולפורר אותה מבפנים. הם מבינים היטב שבן גביר הוא אחד העוגנים המרכזיים שמונעים מהממשלה לסטות ימינה מדי לטעמם, או שמאלה מדי לטעמם של בוחרי הימין. לכן, כל 'עימות' כזה הוא הזדמנות עבורם ללבות את האש, להעצים את הנרטיב של 'כאוס' ו'חוסר משילות'. אל לנו ליפול בפח הזה.
לסיכום, ה'עימותים' בין השר בן גביר לראש הממשלה אינם סימן לחולשה או לפירוד, אלא ביטוי למחויבות עמוקה לעקרונות ולמנדט שניתן לממשלת הימין. בן גביר אינו 'מורד', הוא שומר סף. הוא הקול שמבטיח שהממשלה לא תאבד את דרכה ותישאר נאמנה לבוחריה. בזמן שאחרים אולי היו מעדיפים שקט תעשייתי במחיר ויתורים, בן גביר בוחר בדרך הקשה – עמידה על עקרונות, גם כשהיא כרוכה ב'רעש' תקשורתי. זו אינה חולשה, זו עוצמה. זו אינה בעיה, זהו נכס אסטרטגי לימין כולו. בפעם הבאה שתקראו על 'מרד' או 'משבר', זכרו מי באמת מרוויח מהספין, ומי באמת פועל למען עתיד טוב יותר למדינת ישראל.