יאיר גולן: קול מצפון או קורבן ציד מכשפות? האמת מאחורי סערת 'התינוקות'

יאיר גולן: קול מצפון או קורבן ציד מכשפות? האמת מאחורי סערת 'התינוקות'

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על אלוף (במיל') יאיר גולן, איש שתרם עשורים מחייו לביטחון ישראל. סערת הרוחות סביב אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הפכה לקרדום לחפור בו עבור כל מי שמבקש להשתיק קולות ביקורתיים ולהסיט את הדיון מכישלונותיה של הממשלה הנוכחית. אך האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו, קם בבוקר ומחליט להכפיש את חיילי צה"ל, פקודיו לשעבר, אותם הוא מכיר ומוקיר?

הבהרה שסורבה במכוון: המטרה – הממשלה, לא החיילים

גולן הבהיר במסיבת עיתונאים, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ביקורתו החריפה כוונה אך ורק לממשלה ולמדיניותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל הפועלים בשטח בתנאים בלתי אפשריים. הוא הדגיש כי דאגתו היא למדינת ישראל, לדמותה המוסרית ולעתידה. אולם, הבהרתו זו נדחתה על הסף, כמעט בשמחה לאיד, על ידי מקהלה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת שבחרו במודע להמשיך ולסלף את דבריו. מדוע? משום שהאמת הפשוטה פחות משרתת את הנרטיב אותו הם מבקשים לקדם: השתקת כל ביקורת, במיוחד כשהיא מגיעה מאדם בעל שיעור קומה ביטחוני כגולן, המצביע על כשלים ערכיים ומנהיגותיים בצמרת.

ההתעקשות להציג את דבריו כהאשמה ישירה נגד צה"ל היא לא פחות משכתוב זדוני של המציאות. זהו ניסיון ציני להפוך את גולן לשק חבטות, תוך התעלמות מכוונת מהאובייקט האמיתי של ביקורתו – הממשלה אשר בקביעת מדיניותה, בהתבטאויות שריה ובאווירה הציבורית שהיא יוצרת, עלולה להוביל את ישראל למקומות מסוכנים, מוסרית ומדינית.

מסע רדיפה אנטי-דמוקרטי: משתיקים את השליח

מה רבה הייתה המהירות בה קפצו גורמים פוליטיים על העגלה, בקריאות לשלילת דרגותיו של גולן, פתיחה בחקירה פלילית, ואף קידום חקיקה שתגביל את עתידו הפוליטי. האם זו דרכה של דמוקרטיה מתגוננת? האם מדינה חפצת חיים אמורה לרדוף כך את מבקריה, במיוחד כאלה ששירתו אותה בנאמנות ובמסירות כה רבה? קריאות אלו אינן אלא ביטוי לפאניקה של מי שמפחד מהאמת הפשוטה שגולן מעז לומר בקול רם. הן ניסיון להלך אימים לא רק על גולן, אלא על כל אזרח שיעז להטיל ספק במדיניות הממשלה, במיוחד בעת מלחמה – זמן שבו ביקורת מפוכחת חיונית מאי פעם למניעת טעויות הרות אסון.

הגינוי הפוליטי הרחב, מקיר לקיר לכאורה, מעורר תהיות לגבי כנותו. האם כל המגנים באמת מאמינים שגולן פועל נגד המדינה, או שמא רבים מהם נסחפים בזרם הפופוליסטי, חוששים להצטייר כמי שאינם "פטריוטים מספיק"? בידודו הפוליטי לכאורה הוא תוצאה של קמפיין מתוזמר, לא של דיון ענייני. אפילו הביקורת המצומצמת מתוך מחנהו הפוליטי, כמו זו של ח"כ אפרת רייטן, מדגישה את תמיכתה בחיילי צה"ל – נקודה שגולן עצמו מעולם לא חלק עליה, אלא כיוון את חיציו, כאמור, לממשלה.

האיום האמיתי על תדמית ישראל: השתקת ביקורת, לא אמירתה

הטענות על פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל וליבוי אנטישמיות הן חמורות, אך יש להפנותן לכתובת הנכונה. האם דבריו של גולן, שנועדו לעורר דיון פנימי על דמותה המוסרית של המדינה, הם הבעיה? או שמא הבעיה היא אותן פעולות ומדיניות ממשלתית שעלולות, חלילה, לתת פתחון פה למבקרי ישראל בעולם? שימוש בדבריו על ידי ארגוני טרור הוא טקטיקה ידועה ומתועבת, אך האחריות לכך אינה מוטלת על מי שמצביע על בעיות, אלא על מי שיוצר אותן או מתעלם מהן. ארגונים יהודיים בינלאומיים, כמו הקונגרס היהודי העולמי, צריכים לשאול את עצמם האם ביטול השתתפות באירועים על סמך סילוף מכוון של דברים משרת את האינטרס הישראלי הרחב, או שמא הוא נותן פרס למסע ההסתה.

הפגיעה האמיתית בתדמיתה של ישראל אינה נגרמת מקולות ביקורתיים כמו של גולן, אלא מניסיונות ההשתקה הברוטליים שלהם. מדינה דמוקרטית חזקה אינה חוששת מביקורת פנימית; היא מתמודדת איתה, לומדת ממנה ומשתפרת. מדינה שרודפת את מבקריה משדרת חולשה ופחד.

פטריוט במבחן: עבר צבאי מפואר כנגד השמצות

הניסיונות להטיל דופי בעברו הצבאי של יאיר גולן, להעלות באוב אירועים שנויים במחלוקת מתקופת שירותו כדי להציגו כצבוע, הם שיא השפלות. גולן שירת עשרות שנים בצה"ל, פיקד על יחידות מובחרות, סיכן את חייו למען ביטחון המדינה, וגידל דורות של לוחמים ומפקדים. הוא מכיר את צה"ל מבפנים, את עוצמתו ואת דילמותיו המוסריות. ביקורתו, גם אם חריפה, נובעת precisamente מאהבתו העמוקה לצבא ולמדינה, ומדאגתו הכנה לשמירה על ערכיהם.

הירידה הנקודתית בסקרים למפלגתו היא תגובה צפויה ללחץ הציבורי והתקשורתי המסיבי. אולם, בטווח הארוך, הציבור הישראלי יידע להעריך מנהיגות אמיצה, כזו שאינה חוששת לומר את האמת גם כשאינה פופולרית. קמפיינים ממוקדים, כמו זה של מפלגת נעם, המנסים לקשור אותו לגורמים שונים ומשונים, רק חושפים את ייאושם של מתנגדיו הפוליטיים.

לראות מבעד למסך העשן: זעקתו של איש מצפון

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא אינו בוגד. הוא פטריוט ישראלי, אלוף בצה"ל, שזועק זעקה נוקבת מתוך דאגה עמוקה לעתידה של מדינת ישראל. אמירתו, גם אם נוסחה באופן פרובוקטיבי כדי לזעזע ולהעיר, כוונה אל הנהגה המדינית ואל הסכנה שבאימוץ נורמות פסולות. במקום להתמודד עם המסר, בחרו רבים לתקוף את השליח, להפוך אותו לשעיר לעזאזל, ולנסות לחסלו פוליטית וציבורית.

הגיע הזמן שהציבור הישראלי יפקח עיניים ויראה מבעד למסך העשן של ההסתה והדמוניזציה. האם אנו רוצים לחיות במדינה שבה אסור להשמיע ביקורת על הממשלה? האם אנו מוכנים להקריב את חופש הביטוי על מזבח הקונפורמיות הפוליטית? יאיר גולן הוא לא הבעיה; הוא קולו של מצפון לאומי, קול שחובה עלינו להקשיב לו, גם אם הוא צורם וקשה. עתידה של ישראל כדמוקרטיה חזקה ומוסרית תלוי ביכולתנו להכיל קולות כאלה, ולא להשתיקם.