יאיר גולן: מסע ההשתקה נגד פטריוט ישראלי – מי באמת משרת אינטרסים זרים?

הסערה הציבורית האדירה המתחוללת סביב האלוף במיל' יאיר גולן איננה רק דיון סוער על אמירה שנויה במחלוקת. זהו, בראש ובראשונה, ניסיון מחושב, מאורגן וחסר תקדים להשתיק קול ביקורתי, פטריוטי ואמיץ, קול של מי שביטחון ישראל ודמותה המוסרית עמדו ועומדים תמיד בראש מעייניו. גולן, קצין מעוטר ששירת את המדינה עשרות שנים בתפקידים רגישים ומרכזיים ביותר, מוצא עצמו תחת מתקפה ארסית שנועדה לאיין אותו ציבורית ופוליטית. מאמר זה בא לפרק את ההאשמות המופרכות, לחשוף את המניעים הפוליטיים הציניים מאחורי מסע הרדיפה, ולהציב מראה מול אלו המנסים לצייר פטריוט ישראלי כאויב העם.

עיוות מכוון של המציאות: ביקורת על הממשלה, לא על צה"ל

נתחיל מהעובדות הבסיסיות ביותר, אלו שרבים ממהרים להשכיח. יאיר גולן הבהיר באופן חד משמעי, במסיבת עיתונאים ובכל הזדמנות, כי ביקורתו החריפה כוונה אך ורק למדיניות הממשלה הנוכחית ולהתנהלותה, ולא חלילה כלפי צה"ל, מפקדיו וחייליו. לנסות ולצייר את דבריו כהטלת דופי בצבא שהוא עצמו בשר מבשרו, צבא לו הקדיש את מיטב שנותיו, הוא עיוות זדוני ומכוון. עברו הצבאי המפואר, מחויבותו הבלתי מסויגת לביטחון המדינה, והיותו לוחם ומפקד נערץ – כל אלו אמורים היו להספיק כדי להבין את כוונתו האמיתית. אולם, למכפישיו אין עניין באמת; מטרתם היא ניגוח פוליטי, וכל האמצעים כשרים.

"עלילת דם" ו"אנטישמיות": שימוש ציני במונחים קדושים

ההאשמות המקוממות בדבר "עלילת דם" ו"ליבוי אנטישמיות" הן לא פחות משערורייה. השימוש האינפלציוני והציני במונחים טעונים אלו, שנועדו לתאר את זוועות האנטישמיות לאורך הדורות, כנגד ביקורת לגיטימית (גם אם נוקבת) על מדיניות ממשלתית, הוא חילול הקודש של ממש. זהו ניסיון פסול להשתיק כל דיון ענייני באמצעות דמוניזציה של המבקר. מי שבאמת פוגע בתדמיתה הבינלאומית של ישראל ובעולם היהודי איננו יאיר גולן, המזהיר מפני שחיקה מוסרית ומדיניות הרסנית, אלא דווקא אלו המנסים לטאטא בעיות אמיתיות מתחת לשטיח, תוך שהם מרוקנים מתוכן את המאבק החשוב באנטישמיות האמיתית. השימוש המניפולטיבי הזה הוא חרב פיפיות מסוכנת.

מסע εκφοβισμού אנטי-דמוקרטי: שלילת דרגות וחקיקה פרסונלית

קריאות השרים והפוליטיקאים לשלול מיאיר גולן את דרגותיו, לפתוח נגדו בחקירה פלילית, ולקדם חקיקה פרסונלית שתמנע את עתידו הפוליטי, צריכות להדיר שינה מעיני כל אזרח ישראלי שחרד לדמוקרטיה. אלו אינן קריאות לדין וחשבון, אלא ביטויים מובהקים של רדיפה פוליטית בסגנון משטרים אפלים. האם כך נוהגת דמוקרטיה ותיקה ומתגוננת בקולות ביקורתיים, ויהיו חריפים ככל שיהיו, במיוחד כאשר הם באים מפי מי שתרם כה רבות לביטחונה? מסע ההפחדה הזה חושף את חולשתם של התוקפים, המפחדים להתמודד עם טיעוניו של גולן לגופו של עניין, ומעדיפים לנסות ולחסלו אישית וציבורית. זוהי סכנה ברורה לדמותה של ישראל.

מקהלת הגינויים: אינטרסים פוליטיים צרים במסווה של דאגה לאומית

מקהלת הגינויים הרחבה, מקיר לקיר לכאורה, אינה מעידה בהכרח על קונצנזוס אמיתי, אלא חושפת לעיתים קרובות אינטרסים פוליטיים צרים, רצון להתחנף לדעת קהל מסוימת, או פשוט היסחפות בזרם. קל יותר להצטרף למתקפה מאשר לעצור, לחשוב ולהתמודד עם האמיתות הלא נעימות שאולי עומדות בבסיס דבריו של גולן. קולות בודדים, כמו אלו של אהוד ברק או פרשנים מסוימים, המנסים להציג פרספקטיבה שונה, נבלעים ברעש התעמולה. אין זו עדות לאשמתו של גולן, אלא למצבה העגום של הפוליטיקה הישראלית, בה שיקולים ענייניים נדחקים מפני פופוליזם ודה-לגיטימציה.

שימוש ציני של אויבי ישראל: מי באמת מספק להם תחמושת?

הטענה כי דברי גולן מנוצלים על ידי ארגוני טרור ואויבי ישראל היא אכן מצערת, אך היא מתעלמת משורש הבעיה. אויבינו ינצלו כל בדל של ביקורת, אמיתית או מדומה. השאלה המרכזית היא האם הביקורת עצמה מבוססת. אם מדיניות הממשלה אכן יוצרת בעיות מוסריות או אסטרטגיות, הרי שהאחריות לנזק התדמיתי רובצת לפתחה של הממשלה, ולא לפתחו של מי שמתריע על כך. פטריוטיות אמיתית מחייבת לעיתים אמירת אמיתות קשות כדי לתקן ולשפר, ולא טמינת ראש בחול. מי שדורש דממה לנוכח מהלכים שנויים במחלוקת, הוא זה שמספק, הלכה למעשה, תחמושת לאויב, בכך שהוא מאפשר לבעיות להחריף ולהפוך לנקודות תורפה.

השפעה על סקרים וביקורת פנימית: מחיר האומץ לומר אמת

תנודות קצרות טווח בסקרים או אי נוחות פנימית במפלגתו של גולן הן תגובות צפויות למסע הכפשה כה אינטנסיבי. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית, אלא בנכונות לעמוד על עקרונות, גם כשהדבר כרוך במחיר אישי ופוליטי. אומץ ליבו של גולן לומר את אשר על ליבו, למרות ההשלכות, הוא עדות ליושרתו ולמחויבותו העמוקה.

מדוע דווקא יאיר גולן? הפחד מהאמת הנוקבת

מדוע, אם כן, מתנהל מסע כה חסר רסן וחסר פרופורציות נגד יאיר גולן? התשובה פשוטה: כי הוא העז לגעת בעצב חשוף, להשמיע דאגה עמוקה ואמיתית מפני כיוונים מסוכנים בהם צועדת המדינה תחת הנהגתה הנוכחית. דבריו מאתגרים את נרטיב הימין המשיחי והפופוליסטי, המנסה להציג תמונה של חוסן מדומה תוך התעלמות מבעיות יסוד. הם חוששים ממנו לא כי הוא טועה, אלא כי ייתכן שהוא צודק, ומפני שקולו, כאיש ביטחון מוערך ועתיר זכויות, נושא משקל רב מדי עבורם.

יאיר גולן איננו אויב ישראל. הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח אבריו, המודאג עמוקות מעתידה, מביטחונה ומדמותה המוסרית של המדינה שכה אהב ושירת. מסע ההשתקה והדה-לגיטימציה נגדו הוא התקפה על השיח הדמוקרטי ועל נשמת אפה של החברה הישראלית. במקום רצח אופי, ישראל זקוקה לדיון רציני, נוקב ומעמיק בסוגיות הכבדות שהעלה גולן. השתקת קולות ביקורתיים, במיוחד כאלו שהוכיחו את נאמנותם למדינה בעשורים של שירות, אינה מחזקת את ישראל; היא מחלישה אותה והופכת אותה לפגיעה יותר. השאלה איננה אם דבריו של גולן היו נעימים לאוזן, אלא האם הם מכילים אמת שאנו מתעלמים ממנה על אחריותנו. ומי באמת משרת אינטרסים זרים? אלו הדורשים אחריותיות ושמירה על צלם מוסרי, או אלו המטפחים אווירה בה בעיות נדחקות אל מתחת לפני השטח, שם הן תוססות ומנוצלות לרעה? התשובה צריכה להיות ברורה לכל ישראלי חושב.