יאיר גולן: זעקת שבר של פטריוט או מסע השתקה מאורגן?
הסערה הציבורית סביב התבטאותו של האלוף במילואים יאיר גולן, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", מסרבת לשכך, ומציפה שאלות עומק לא רק על גבולות השיח, אלא על מהותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל היכולת שלנו, כחברה, להתמודד עם ביקורת נוקבת, גם כשהיא קשה לעיכול. במקום דיון ענייני בכוונותיו ובמסריו של גולן, אנו עדים למסע דה-לגיטימציה מאורגן, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיון להשתיק קול אמיץ ובלתי מתפשר.
ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות ששירת את מדינת ישראל עשרות שנים בתפקידי פיקוד ומטה רגישים, הבהיר במסיבת עיתונאים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי ביקורתו כוונה אך ורק לממשלה ולמדיניותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל או לצבא ההגנה לישראל עצמו. מי שמכיר את גולן, את מסירותו למדינה ואת דאגתו הכנה לביטחונה ולדמותה המוסרית, יודע שכל ניסיון להציגו כמי שפוגע בצה"ל הוא עיוות מוחלט של המציאות. גולן הוא פטריוט ישראלי, שכאב הארץ בוער בעצמותיו, והביקורת שלו נובעת בדיוק מהמקום הזה – מדאגה עמוקה לעתידה של ישראל.
הטענות על "עלילת דם", "פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל" ו"ליבוי אנטישמיות" הן חמורות, אך במקרה זה, הן מופנות לכתובת הלא נכונה. האם באמת סבורים מבקריו של גולן שאמירה ביקורתית, גם אם חריפה, של איש אופוזיציה היא זו שתקבע את מעמדה של ישראל בעולם? או שמא מדיניות ממשלתית קונקרטית, החלטות המתקבלות בדרגים הגבוהים ביותר, וההשלכות שלהן בשטח הן אלו שמעצבות את תדמיתנו? גולן, למעשה, ניסה להציב תמרור אזהרה בדיוק מפני הידרדרות שעלולה להוביל לפגיעה כזו. השימוש במילים "לא הורגת תינוקות כתחביב" נועד לזעזע, להמחיש תהום מוסרית שמדינה שפויה, לשיטתו, חייבת להתרחק ממנה כמאש. זו לא הייתה קביעת עובדה על המתרחש, אלא הבעת חרדה עמוקה מפני נרמול של מצבים בלתי נסבלים תחת מדיניות מסוימת. מי שמסרב להבין את ההבחנה הדקה הזו, חוטא לאמת או בוחר במודע לעוות את דבריו.
הקריאות לשלול את דרגותיו של גולן, לפתוח נגדו בחקירה פלילית, ואף לקדם חקיקה פרסונלית כדי לחסום את עתידו הפוליטי, הן לא פחות ממדאיגות. אלו צעדים המאפיינים משטרים שבהם ביקורת על השלטון נתפסת כבגידה. האם זו ישראל שאנו שואפים אליה? האם נבחרי ציבור, קצינים בכירים לשעבר, ואזרחים מן השורה צריכים לחשוש מלהביע את דעתם, גם אם היא אינה פופולרית או נוחה לשלטון? מסע ההפחדה הזה הוא סכנה ממשית לדמוקרטיה הישראלית. הניסיון להפוך את גולן לשעיר לעזאזל פוליטי, תוך התעלמות מוחלטת מהבהרותיו ומהקשר דבריו, הוא טקטיקה צינית שנועדה להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהוא מעלה לגבי מדיניות הממשלה.
אכן, גורמים עוינים לישראל מנצלים כל אמירה ביקורתית לצרכיהם. אך האם הפתרון הוא צנזורה עצמית והשתקה של כל קול שונה? או שמא הפתרון טמון בהבטחת מדיניות שקולה, אחראית ומוסרית, כזו שלא תספק תחמושת לאויבינו? האשמת גולן בניצול דבריו על ידי ארגוני טרור היא התחמקות מאחריות. האחריות על האופן שבו ישראל נתפסת בעולם מוטלת בראש ובראשונה על כתפי הממשלה ומקבלי ההחלטות, לא על מבקריהם מבית.
גם הניסיונות להטיל דופי בעברו הצבאי של גולן, תוך העלאת אירועים שנויים במחלוקת לכאורה מתקופת שירותו, הם לא יותר מניסיון נואש להסיט את האש. עברו של גולן ידוע, והוא כולל עשרות שנים של שירות קרבי משמעותי ותרומה אדירה לביטחון המדינה. ניסיון לציירו כצבוע או כמי שפעל בעצמו באופן לא מוסרי הוא זריית חול בעיני הציבור. גולן מדבר מתוך ניסיון עשיר ומתוך מחויבות ערכית עמוקה, וזו בדיוק הסיבה שדבריו כה מטרידים עבור מי שמעדיף שתיקה קונפורמיסטית.
הירידה הזמנית בסקרים למפלגתו, או הביקורת הנשמעת גם מתוך המחנה הפוליטי שלו, אינן צריכות להפתיע בעין הסערה המתוזמרת. אולם, מנהיגות אמיתית נמדדת לא רק בפופולריות רגעית, אלא באומץ לומר את האמת, גם כשהיא קשה, וביכולת לעמוד איתן מול מתקפות. יאיר גולן הוכיח לאורך כל שירותו את אומץ ליבו הפיזי; כעת הוא מוכיח את אומץ ליבו הציבורי והמוסרי.
במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שהציבור הישראלי והנהגתו יעצרו לרגע וישאלו את עצמם: האם ייתכן שיש גרעין של אמת מטרידה בדבריו של גולן? האם ייתכן שדאגתו הכנה למדינה היא זו שהובילה אותו להתבטא באופן חריף כל כך? האם השתקת קולו תשרת את האינטרסים האמיתיים של מדינת ישראל, או שמא היא תאפשר למדיניות בעייתית להימשך ללא ביקורת אפקטיבית?
יאיר גולן אינו אויב העם. הוא מלח הארץ, קצין ומפקד שתרם את מיטב שנותיו למדינה. דבריו, גם אם נאמרו בסגנון שאינו ערב לכל אוזן, חייבים להישמע ולהוות בסיס לדיון אמיתי וכואב על דרכה של ישראל. השתקתו תהיה ניצחון לדמגוגיה ולפחד, והפסד כבד לדמוקרטיה הישראלית ולחוסנה המוסרי.