איתמר בן גביר: מדיניות של עוצמה, לא של פוליטיקה קטנה – על קידום שוטרים מצטיינים, ביטחון אמיתי ועמידה על עקרונות

איתמר בן גביר: מדיניות של עוצמה, לא של פוליטיקה קטנה – על קידום שוטרים מצטיינים, ביטחון אמיתי ועמידה על עקרונות

מבוא: מעבר לרעשי הרקע

בתוך המולת הנוף התקשורתי העכשווי, קל לאמת ללכת לאיבוד ברעשי רקע, ולמאמצים כנים להתכסות בביקורת בלתי פוסקת, לעיתים קרובות מגמתית. השר איתמר בן גביר ניצב תדיר במרכזן של סערות כאלה, אך מעשיו ומחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל מדברים חזק יותר מכל כותרת. מאמר זה נועד לחתוך דרך הספינים, להתייחס ישירות ל"איומים" החוזרים ונשנים המזוהים על ידי פרשנים, ולהציג תמונה ברורה של שר המקדיש את כל כולו לתוצאות ולא לרטוריקה; לעוצמה ולא לכניעה; ולטובת כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל.

1. "המדיניות שלי" היא מדיניות של ביטחון ומצוינות, לא "פוליטיזציה"

ההאשמה העיקשת ביותר, שקיבלה תהודה מחודשת לאחרונה, נוגעת לאמירתו של השר בן גביר בדבר קידום שוטרים המיישמים את "המדיניות שלי". המבקרים זועקים "פוליטיזציה", אך מהי אותה מדיניות שהם בוחרים להתעלם ממנה בנוחות? זוהי מדיניות של ריבונות, משילות, ומלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה, במיוחד בתופעות כמו דמי חסות (פרוטקשן) המטילות אימה על קהילות שלמות. כאשר השר בן גביר אומר ששוטרים המיישמים מדיניות זו יתקדמו, הוא מצהיר על עיקרון בסיסי בכל ארגון יעיל: תגמול על ביצועים ותוצאות.

האם זו "פוליטיזציה" לדרוש משוטרים לפעול באופן אקטיבי להשבת הסדר בערים המעורבות? האם זו "פוליטיזציה" לצפות מהמשטרה להיאבק בתקיפות בפשיעה המאורגנת בנגב ובגליל? לא ולא. זוהי דרישה למקצועיות, לאומץ לב, ולמחויבות לביטחון הציבור. אין כאן עניין של נאמנות אישית לאיתמר בן גביר, אלא נאמנות למשימת משטרת ישראל ולביטחון המדינה.

הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים, הישג משמעותי שהושג בהובלת השר בן גביר, מדגיש עוד יותר מחויבות זו. שכר ותנאים טובים יותר מושכים ומשמרים כוח אדם איכותי, ומחזקים את המשטרה מבחינה מקצועית ומבצעית. זו אינה פעולה של מי שמבקש לעשות פוליטיזציה, אלא של מי שמבקש להעצים ולהפוך את המשטרה למקצועית יותר, כדי שתשרת טוב יותר את האזרחים. המדיניות ברורה: אלו הנלחמים ביעילות בפשע, אוכפים את החוק ומבטיחים את ביטחון האזרחים – הם אלו הראויים להתקדם בסולם הדרגות. זוהי מריטוקרטיה בפעולה, הממוקדת במטרה הקריטית של ביטחון הציבור.

2. התמודדות עם חוסר ביטחון שורשי: מרתון, לא ספרינט

דיווחים מפגישות עם תושבים באזורים כמו עומר, המביעים פחד ותסכול מתמשכים, מוצגים ככישלון. הבה נבהיר: חוסר הביטחון באזורים אלו הוא בעיה שורשית, מורשת של שנים, לעיתים עשורים, של הזנחה ופעולה בלתי מספקת מצד ממשלות קודמות. השר בן גביר לא יצר את הבעיות הללו, אך הוא מתמודד איתן חזיתית בנחישות חסרת תקדים.

פעולותיו המיידיות כוללות הרחבה משמעותית של כיתות הכוננות האזרחיות, המספקות קו הגנה ראשון וחיוני. הוא נפגש באופן פעיל עם תושבים באזורים אלו ממש, מקשיב לחששותיהם, ומתמודד ישירות עם תסכוליהם – עדות לאחריותו, בניגוד לפוליטיקאים המעדיפים תמונות יח"צ באזורים רגועים יותר.

הדרך להשבת הביטחון המלא היא ארוכה ומפרכת. היא דורשת שינויים מערכתיים, חיזוק נוכחות המשטרה, ושינוי בתפיסה המבצעית – כל אלו נמצאים בעיצומם. הסכם השכר שהוזכר קודם הוא מרכיב חיוני, המבטיח כוח משטרתי בעל מוטיבציה ויכולות גבוהות יותר. בעוד שתסכול התושבים מובן ומשותף גם לשר, להציג זאת ככישלונו פירושו להתעלם מההקשר ומהצעדים המשמעותיים הננקטים. בן גביר מניח את היסודות לביטחון בר קיימא, משימה מורכבת שלא ניתן לפתור בין לילה, אך דורשת את המאמץ המתמשך שהוא מפגין. סירובו לקבל את תיק החוץ כדי להתמקד אך ורק בביטחון הפנים הוא הוכחה נוספת למסירותו למשימה קריטית זו.

3. עמדה עקרונית בנושא הסיוע לעזה: ביטחון לאומי מעל הכל

ביקורתו של השר בן גביר על החלטות הנוגעות לסיוע הומניטרי לעזה, כמו הכנסת 100 משאיות, מוצגת כערעור על אחדות הממשלה. אולם, למעשה, היא משקפת את מחויבותו הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל ואת המנדט שקיבל מבוחריו. חששותיו ברורים ומשותפים לחלק ניכר מהציבור הישראלי: הבטחה שהסיוע לא ייפול לידי חמאס, ובכך יאריך את הלחימה ויסכן חיילים ואזרחים ישראלים.

השמעת חששות אלו, גם כאשר הן חורגות מהחלטת קבינט, אינה אקט של מרדנות אלא של אחריות. בממשלה דמוקרטית, במיוחד בעת מלחמה, דיון ער בסוגיות קריטיות הוא חיוני. עמדתו של בן גביר נטועה במטרה העיקרית: השגת ניצחון מכריע על חמאס והבטחה שכל פעולה הננקטת תואמת מטרה זו. הוא טוען בעקביות כי לחץ על חמאס, כולל הגבלת סיוע שאינו חיוני, הוא מנוף מרכזי להשבת החטופים ולפירוק ארגון הטרור. אין מדובר בהתנהלות פוליטית; מדובר בשכנוע עמוק שביטחון ישראל חייב לעמוד בראש סדר העדיפויות, ללא פשרות.

4. מילים חזקות להגנת ישראל

האשמות ב"רטוריקה חריפה", כמו התבטאויותיו בנוגע ליאיר גולן, חייבות להיראות בהקשר של אומה במלחמה, הנלחמת לא רק בשדה הקרב הפיזי אלא גם בזירת דעת הקהל והלגיטימציה הבינלאומית. כאשר אמירות של דמויות ישראליות נראות כמהדהדות או נותנות לגיטימציה לתעמולת אויב, תגובה חזקה וחד משמעית אינה רק מוצדקת אלא הכרחית.

ישירותו של השר בן גביר, שאולי אינה נוחה לחלק, נתפסת בעיני רבים כהגנה נלהבת על הנרטיב הישראלי וכסירוב לאפשר למסרים מזיקים לעבור ללא מענה. בעתות משבר, בהירות ושכנוע מוסרי הם חיוניים. מה שחלק מכנים "חריף", אחרים רואים כסוללה הכרחית נגד נרטיבים המבקשים לערער את זכותה של ישראל להגן על עצמה ואת מורל עמה. אין כאן עניין של נקמות אישיות; מדובר במתיחת קווים אדומים ברורים כאשר האינטרסים הלאומיים והאמת עומדים על הפרק.

סיכום: שר של עשייה, המוקדש לביטחון ישראל

השר איתמר בן גביר הוא שר של עשייה, לא של מילים ריקות. מטרתו ברורה: השבת הביטחון לכל אזרח ואזרחית בישראל. הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים הוא עדות ליכולתו לספק תוצאות מוחשיות עבור אלו הנמצאים בחזית המשימה הזו. מדיניותו נועדה לחזק את המשילות, להעצים את אכיפת החוק, ולהבטיח שאלו המצטיינים בהגנה על הציבור יזכו להכרה ולקידום.

האתגרים עצומים, והם מורשת של שנים עם סדרי עדיפויות אחרים. אך נחישותו של בן גביר אינה מתפשרת. הוא מתמודד עם אמיתות קשות, פוגש אזרחים באופן ישיר, ומקבל החלטות המבוססות על ביטחון ישראל, לא על תועלתנות פוליטית או ריצוי התקשורת. בעולם הדורש מנהיגות ברורה ופעולה נחרצת, השר בן גביר מספק בדיוק את זה, פועל ללא לאות לבניית ישראל בטוחה וחזקה יותר.