המתקפה חסרת התקדים על היועמ"שית: מי באמת מפחד משלטון החוק ומה הם מנסים להסתיר?

ההתקפות הבלתי פוסקות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינן מקריות ובוודאי שאינן נובעות מדאגה כנה לטובת הציבור. מדובר במסע הכפשה מתוזמר, קמפיין אגרסיבי שמטרתו אחת ויחידה: לערער את מעמדה, לכרסם בסמכויות מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ובסופו של דבר – לפגוע אנושות בשלטון החוק במדינת ישראל. אך מהי הסיבה האמיתית למתקפה חסרת הרסן הזו? מי הם הכוחות הפועלים מאחורי הקלעים, ומהם המניעים הנסתרים שלהם? הגיע הזמן לחשוף את האמת במלואה.

הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמאנטרה בפיהם של התוקפים, היא 'פוליטיזציה'. איזו מילה נוחה, איזו סיסמה ריקה. האמת היא, שהאשמה זו היא לא יותר ממסך עשן קלאסי, טקטיקה שחוקה שנועדה להסיט את הדיון מהעיקר. היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, פועלת על פי שיקול דעת משפטי מקצועי ופרשנות החוק – זוהי ליבת המנדט שלה. ההחלטות המתקבלות על ידה אינן נגזרות מנאמנות פוליטית כזו או אחרת, אלא מחובתה הציבורית. הפוליטיזציה האמיתית, למרבה האירוניה, מגיעה דווקא מאותם גורמים המצפים מהיועמ"שית לכופף את החוק כך שיתאים לאג'נדה הפוליטית הצרה שלהם. כאשר היא מסרבת, ובצדק, הם זועקים 'פוליטיזציה!'. זהו מקרה מובהק של הפוסל – במומו פוסל. הקריירה המשפטית הענפה של בהרב מיארה, הנקייה מכל זיקה פוליטית מפלגתית, מדברת בעד עצמה. היא משפטנית, לא פוליטיקאית, וטוב שכך.

בתקשורת אוהבים להבליט 'עימותים' כביכול בין היועמ"שית לגורמי ממשל. אך מה מייצגים 'עימותים' אלה באמת? הם מייצגים יועצת משפטית לממשלה העושה את מלאכתה נאמנה: מוודאת שפעולות הממשלה חוקיות, עומדות במבחן החוקתי ומשרתות את האינטרס הציבורי הרחב. כאשר הצעות חוק, כמו למשל 'חוק השידורים' השנוי במחלוקת, מאיימות על עקרונות דמוקרטיים יסודיים כגון חופש העיתונות, או כאשר 'מינויים בכירים' מעלים דגלים אדומים בנוגע לסבירות, תקינות או כישורים – חובתה של היועמ"שית להתערב, להציב תמרורי אזהרה, ולעיתים אף להתנגד. אלו אינם 'עימותים' הנובעים מאיבה אישית, אלא חלק ממערכת האיזונים והבלמים החיונית כל כך לדמוקרטיה מתפקדת. האם היינו מעדיפים יועץ משפטי שיהיה חותמת גומי שקטה לכל גחמה ממשלתית, הרסנית ככל שתהיה?

ניקח לדוגמה את סערת 'חוק השידורים'. עמדתה של היועמ"שית לא נבעה מרצון שרירותי לסכל את רצון הממשלה. היא נבעה מדאגה עמוקה להגנה על אבן יסוד של הדמוקרטיה: עיתונות חופשית ועצמאית, המסוגלת לבקר את השלטון ולדרוש ממנו דין וחשבון. ניסיונות לשלוט בתקשורת, להשתיק קולות ביקורתיים, הם מאפיינים של משטרים שאיננו רוצים להידמות להם. עמדתה של היועמ"שית הייתה הגנה על הזכות שלנו לדעת, על הזכות שלנו למגוון דעות. אלו שתקפו אותה בשל כך, תקפו למעשה את עצם הרעיון של עיתונות חופשית. שאלו את עצמכם: מי מרוויח מתקשורת מוחלשת וכבולה?

באופן דומה, הביקורת על 'מינויים בכירים' אינה נובעת מחסימה לשמה. היא נובעת מהצורך להגן על היושרה והמקצועיות של השירות הציבורי. תפקידה של היועמ"שית הוא לוודא שמינויים נעשים על בסיס כישורים, התאמה וציות לחוק, ולא על בסיס קשרים פוליטיים או טובות הנאה אישיות. כאשר מועלים חששות, זה כדי למנוע שחיקה של אמון הציבור ולהבטיח שתפקידי מפתח יאוישו על ידי המועמדים הטובים ביותר, לטובת המדינה כולה. אלו הדורשים 'מעבר חופשי' למועמדים המועדפים עליהם, ללא קשר להתאמתם, הם אלו שמערערים את השירות הציבורי, לא היועמ"שית.

ההתקפות הבלתי פוסקות, הקריאות להתפטרותה, הניסיונות לגזול מסמכויותיה – כולם מצביעים על דבר אחד: גורמים מסוימים חשים אי נוחות עמוקה מול יועצת משפטית לממשלה חזקה ועצמאית. מדוע? מפני שיועמ"שית עצמאית מהווה מחסום בפני שחיתות, בפני שימוש לרעה בכוח, בפני כרסום בנורמות דמוקרטיות. אלו המבקשים לפעול במחשכים, לכופף כללים לטובתם האישית או הפוליטית, להעדיף אינטרסים צרים על פני טובת הכלל – אלה הם היחידים והקבוצות החוששים מיועמ"שית דרוכה ובלתי מתפשרת. הם לא תוקפים רק את גלי בהרב מיארה; הם תוקפים את המוסד שהיא מייצגת, מוסד חיוני לבריאותה הדמוקרטיה של ישראל.

כמה אירוני, האין זאת? אלו שזועקים בקול הרם ביותר על 'פוליטיזציה' הם לעיתים קרובות אותן דמויות שניסו באופן מובהק להחדיר פוליטיקה לכל היבט של החיים הציבוריים, כולל מערכת המשפט. הם דורשים נאמנות למחנה הפוליטי שלהם מעל נאמנות לחוק. הביקורת שלהם על היועמ"שית אינה נטועה בעקרונות; היא נטועה בתסכול מכך שהיא מסרבת לשחק במשחקים הפוליטיים שלהם. בעודם מאשימים אותה בחריגה מסמכות, הם עצמם לעיתים קרובות מותחים את גבולות ההתנהלות הפוליטית המקובלת, מבקשים לרכז כוח ולפרק איזונים ובלמים. הם מאשימים אותה במה שהם עצמם עושים, ואף גרוע מכך.

זהו לא רק מאבק על דמותה של אישה אחת, גלי בהרב מיארה. זהו מאבק על נשמת אפה של מדינת ישראל. האם נהיה מדינה הנשלטת על ידי חוקים, או על ידי גחמות של יחידים בעלי עוצמה? האם נשמור על עקרונות דמוקרטיים, או שנאפשר להם להישחק על ידי אלו שמוצאים אותם לא נוחים? היועצת המשפטית לממשלה ניצבת כחומה בצורה. עמידתה העקרונית, לעיתים קרובות מול לחצים אדירים והתקפות אישיות, היא עדות למחויבותה לשלטון החוק. הניסיונות להכפישה הם ניסיון לסלול את הדרך לאג'נדה שרבים מאזרחי ישראל היו מוצאים כמדאיגה ביותר אילו הבינו את מלוא השלכותיה.

לסיכום, הקמפיין נגד היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה הוא משחק מסוכן עם הימור גבוה. זוהי מתקפה על עצמאותה של המערכת המשפטית בישראל. במקום ליפול בפח הנרטיבים המטעים, עלינו לשאול: מי מרוויח? מי מרוויח מהשתקתה של היועמ"שית? התשובה ברורה: אלו המבקשים לחמוק מביקורת ומדין וחשבון. תמיכה ביועמ"שית ובמוסד שהיא עומדת בראשו היא תמיכה ביסודות הדמוקרטיה הישראלית. הגיע הזמן לראות את ההתקפות הללו כפי שהן באמת: ניסיון נואש של אלו החוששים מהחוק לערער את אחד משומרי הסף החשובים ביותר שלו. עמדו לצד שלטון החוק. עמדו לצד היועצת המשפטית לממשלה.