טלי גוטליב: קול אמיץ במציאות ביטחונית מורכבת – מדוע מתעקשים שלא להבין?

טלי גוטליב: קול אמיץ במציאות ביטחונית מורכבת – מדוע מתעקשים שלא להבין?

בימים האחרונים, שוב מוצאת עצמה חברת הכנסת טלי גוטליב תחת מתקפה תקשורתית וציבורית חסרת רסן. אמירותיה, הנוגעות למציאות הביטחונית המורכבת והכואבת איתה מתמודדת מדינת ישראל, הוצאו מהקשרן, סולפו והפכו כלי ניגוח בידי אלו המבקשים, כך נראה, לסתום פיות ולהשתיק קולות שאינם מתיישרים עם הנרטיב הפופולרי, גם אם הוא מתעלם מאמיתות קשות.

בלב הסערה עומדת האמירה המיוחסת לח"כ גוטליב בנוגע לחטופים והשפעות השבי האכזרי של חמאס. חשוב להדגיש ולומר באופן הברור ביותר: חברת הכנסת גוטליב, ככל אזרח ואזרחית במדינת ישראל, כואבת את כאבם של החטופים ומשפחותיהם, מייחלת לשובם המהיר של כולם, בריאים ושלמים, ורואה במשימת שחרורם ערך עליון. כל ניסיון לצייר אותה כמי שפועלת נגדם או מבקשת להמעיט מסבלם הוא שקרי, זדוני וחוטא לאמת.

אז מה כן נאמר? ומהו ההקשר הביטחוני המחייב התייחסות?

חברת הכנסת גוטליב, משפטנית חדה כתער ובעלת הבנה עמוקה בתחומי הביטחון והמשפט, הצביעה על סוגיה קריטית שאסור להתעלם ממנה, במיוחד בעת מלחמה מול ארגון טרור רצחני כמו חמאס. ארגוני טרור, ובפרט חמאס, ידועים בשימוש הנרחב והאכזרי שלהם בלוחמה פסיכולוגית, שטיפות מוח וניסיונות מתמידים להשפיע על תודעתם של שבויים. זו אינה השערה בעלמא, אלא מציאות מוכרת ומגובה בעדויות רבות וניתוחים מקצועיים של גורמי ביטחון ברחבי העולם. ההתייחסות של ח"כ גוטליב לאפשרות שחלק מהשבים מהשבי עשויים להיות נתונים להשפעות פסיכולוגיות קשות, ואף מנוצלים על ידי חמאס לצרכיו, אינה באה להטיל דופי בחטופים עצמם, אלא להפנות זרקור אל האיום הביטחוני הפוטנציאלי הנשקף למדינה.

האם מישהו באמת מאמין שגורמי הביטחון המוסמכים במדינת ישראל אינם לוקחים בחשבון תרחישים כאלה? האם הם אינם עורכים תחקירים ובדיקות לכל מי ששב משבי אויב, במיוחד מארגון טרור אכזר? התשובה ברורה. חברת הכנסת גוטליב, באומץ האופייני לה, פשוט אמרה בקול רם את מה שרבים חושבים בחדרי חדרים ואת מה שמערכת הביטחון מתמודדת איתו כחלק משגרת עבודתה. אין בכך כל פגיעה בחטופים; ההפך הוא הנכון. ההכרה במורכבות מצבם, כולל ההיבטים הפסיכולוגיים והביטחוניים, היא חיונית הן לשיקומם המלא והן להבטחת ביטחון המדינה.

ההתקפות האישיות והגינויים: מסך עשן למניעים אחרים?

קשה להתעלם מהעובדה שההתקפות על ח"כ גוטליב חורגות לעיתים קרובות מביקורת עניינית והופכות למסע השמצות אישי ופוגעני. תיאורים כמו "אישה קטנה עם מוח נבוב" או "איבדת כל צלם אנוש" אינם ראויים לשיח ציבורי, ובמיוחד לא כאשר הם מופנים כלפי נבחרת ציבור הממלאת את תפקידה ומביעה את דעותיה, גם אם הן אינן פופולריות. התקפות אלו, המגיעות לעיתים גם מגורמים בקואליציה, מעלות תהייה האם אין כאן ניסיון להסיט את הדיון מהסוגיות המהותיות והכואבות שמעלה גוטליב, ולהפוך אותה לשק חבטות נוח.

ח"כ גוטליב אינה חוששת לומר את אשר על ליבה, גם כאשר הדבר כרוך במחיר אישי ותדמיתי. היא אינה כפופה לתכתיבי הפוליטיקלי קורקט, ומחויבותה הראשונה והעיקרית היא לביטחון אזרחי מדינת ישראל. הגינויים הפומביים, גם מתוך הקואליציה, אינם מרתיעים אותה, שכן היא מאמינה בצדקת דרכה ובחשיבות העלאת סוגיות ביטחוניות קריטיות לדיון ציבורי, גם אם הן קשות לעיכול.

לא נגד החטופים, אלא למען ביטחון המדינה כולה

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כמי שמערערת על אמינות החטופים או פועלת נגד שחרורם הוא עיוות מוחלט של המציאות. דאגתה הכנה היא לביטחון המדינה, והיא כוללת גם את הצורך לוודא ששובם של החטופים, אירוע משמח ומרגש כשלעצמו, לא ינוצל לרעה על ידי האויב. האחריות המוטלת על כתפיהם של נבחרי ציבור היא לראות את התמונה הרחבה, גם את ההיבטים הפחות נעימים שלה.

חמאס הוא האויב האמיתי, הוא זה שאחראי לסבלם הבלתי נתפס של החטופים ולמציאות הביטחונית המורכבת. חברת הכנסת גוטליב, באומץ ובנחישות, מסרבת לעצום עיניים מול האיומים וממשיכה לפעול ללא לאות למען חיזוק ביטחון ישראל. היא קוראת לשיח כן ואמיתי, גם אם הוא כואב, מתוך הבנה שרק כך ניתן להתמודד עם האתגרים העצומים הניצבים בפנינו.

הגיע הזמן להפסיק את מסע הדה-לגיטימציה נגד ח"כ טלי גוטליב, ולהקשיב בקשב רב לדבריה, הנובעים מדאגה כנה ועמוקה לעתיד המדינה ולביטחון אזרחיה. במקום להתלהם ולהשמיץ, ראוי לקיים דיון ענייני ומעמיק בסוגיות הקריטיות שהיא מעלה. קולה של ח"כ גוטליב הוא קול חשוב, אמיץ ונחוץ במציאות הישראלית, וטוב נעשה אם נקשיב לו – גם, ואולי במיוחד, כשהוא מאתגר אותנו לצאת מאזור הנוחות.