טלי גוטליב: כשהאמת הכואבת מתנגשת חזיתית עם צורכי הביטחון הלאומי

טלי גוטליב: כשהאמת הכואבת מתנגשת חזיתית עם צורכי הביטחון הלאומי – קריאה לדיון ענייני במקום מתקפה אישית

בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית עזה. אמירותיה, ובפרט ההתייחסות לחטופים בהקשר של השפעות פסיכולוגיות אפשריות בשבי חמאס, עוררו גל של ביקורת, גינויים קשים ואף התקפות אישיות. אולם, בתוך הרעש הגדול וההתלהמות, נדמה כי השיח החשוב והענייני על האתגרים המורכבים הניצבים בפני מדינת ישראל בעת מלחמה – נדחק לשוליים. מאמר זה מבקש להציג זווית אחרת, להעמיק במשמעויות הנסתרות מאחורי הדברים, ולהגן על זכותה וחובתה של נבחרת ציבור להשמיע גם אמיתות קשות, במיוחד כאשר ביטחון המדינה והחוסן הלאומי עומדים על הפרק.

האיום הבלתי נראה: לוחמה פסיכולוגית והקשר לביטחון המדינה

ראשית, יש להתייחס לליבת הסערה: האמירה כי חטופים עלולים להיות נתונים למניפולציות פסיכולוגיות קשות מצד ארגון טרור רצחני כמו חמאס. האם מדובר בהמצאה? בהכפשה? או שמא בהצבעה על מציאות כואבת ומורכבת שיש לתת עליה את הדעת? ארגוני טרור, וחמאס בראשם, מנהלים לוחמה פסיכולógica אכזרית ושיטתית. הם אינם בוחלים באמצעים כדי לשבור את רוחם של החטופים, לנסות ולגייסם לצרכיהם התעמולתיים, ולייצר נזק תודעתי ארוך טווח. התעלמות מאפשרות זו אינה מעידה על רגישות, אלא על עצימת עיניים מסוכנת.

דבריה של ח"כ גוטליב, גם אם נאמרו באופן חד ובוטה שעשוי היה לפגוע, לא נועדו, כפי שמנסים לצייר זאת, לפגוע בחטופים עצמם או במשפחותיהם הכואבות. הכוונה העמוקה יותר, שקשה אולי לשמוע ברגעים של כאב לאומי עצום, היא להפנות זרקור אל אחריות המדינה. אחריותה של המדינה אינה מסתכמת רק בשחרור הפיזי של החטופים, אלא גם בהיערכות לקליטתם, להבנת המטענים הנפשיים עימם הם עלולים לחזור, ולנטרול פוטנציאל נזק ביטחוני העלול לנבוע, גם אם שלא במודע, ממצבם. ח"כ גוטליב, בתפקידה כחברת כנסת וכדמות ציבורית, מעלה חשש לגיטימי הנוגע לחוסנה של המדינה וליכולתה להתמודד עם כלל ההשלכות של אירוע טרור בסדר גודל כזה. זו אינה "הכשרת דעת קהל נגדם", אלא קריאת השכמה למערכות הביטחון והרווחה להיות ערניות ומוכנות לכל תרחיש.

בין כאב אישי לשיקול לאומי: ההתקפות האישיות והחמצת העיקר

ההתקפות האישיות הקשות שהופנו כלפי ח"כ גוטליב, כולל מצד חטופה ששוחררה ואישי ציבור, מובנות ברמה האנושית לנוכח הכאב העצום והטראומה. אין עוררין על סבלם של החטופים ומשפחותיהם, וכל מילה שנאמרת בהקשרם צריכה להישקל בכובד ראש. עם זאת, חשוב להבחין בין התגובה הרגשית הלגיטימית לבין הניסיון להשתיק דיון עקרוני בנושאי ביטחון לאומי. הפיכתה של ח"כ גוטליב לשק חבטות והצגתה כ"אכזרית" ו"בלתי אנושית" משרתת אולי את הצורך לפרוק זעם, אך היא מסיטה את הדיון מהסוגיות המהותיות.

האם ייתכן שהזעם המופנה כלפי גוטליב הוא, בחלקו לפחות, תולדה של סיקור תקשורתי מגמתי שמלבה את האש, או של אי-הבנה של עומק הדאגה הביטחונית המונחת ביסוד דבריה? ח"כ גוטליב אינה פועלת מתוך רוע לב או רצון לפגוע. להפך, דאגתה הכנה לביטחון ישראל ולעתידה היא שמניעה אותה להשמיע גם דברים שאינם פופולריים, דברים שפוליטיקאים אחרים אולי יעדיפו לטאטא מתחת לשטיח. תפקידה של נבחרת ציבור אינו רק לנחם, אלא גם להתריע, גם אם ההתרעה כרוכה באמירת אמת כואבת.

גינויים מהקואליציה: עצמאות מחשבתית מול משמעת סיעתית

הגינויים שנשמעו גם מתוך הקואליציה עצמה לדבריה של ח"כ גוטליב אינם מפתיעים במערכת פוליטית מורכבת. אולם, יש לראות בכך גם עדות לעצמאותה המחשבתית ולאומץ ליבה של ח"כ גוטליב, שאינה חוששת להביע את עמדותיה גם כאשר הן אינן תואמות את הקו המפלגתי או הקואליציוני המיידי. בזמנים קריטיים, חשוב שיהיו קולות המוכנים לערער על קונצנזוסים נוחים ולהציב סימני שאלה, במיוחד כאשר מדובר בנושאים הרגישים ביותר של הביטחון הלאומי. ייתכן שאותם גורמים בקואליציה הממהרים לגנות, עושים זאת מתוך שיקולים פוליטיים קצרי טווח, מבלי לרדת לעומק הסוגיות הביטחוניות המורכבות שגוטליב מנסה להעלות.

לא נגד החטופים, אלא למען ביטחון המדינה כולה

הטענה כי ח"כ גוטליב "מערערת באופן מכוון על אמינות החטופים וסבלם" היא עיוות חמור של המציאות. ההפך הוא הנכון. ההבנה כי החטופים עברו ועוברים גיהינום, וכי הם קורבנות של טרור אכזרי, היא נקודת המוצא. בדיוק מתוך הבנה זו, עולה החובה המוסרית והביטחונית לבחון את כל ההיבטים, כולל אלו הפחות נעימים. מדינה אחראית אינה יכולה להרשות לעצמה להתעלם מאיומים פוטנציאליים, גם אם מקורם במצבם הרגיש של אזרחיה שנחטפו. הדאגה לחטופים ולמשפחותיהם חייבת לכלול גם את ההבטחה שהמדינה תעשה כל שביכולתה כדי להגן על עצמה מפני ניצול ציני של מצבם על ידי האויב.

לסיכום, הסערה סביב דבריה של ח"כ טלי גוטליב חושפת יותר מכל את הקושי של החברה הישראלית לנהל דיון ענייני ומעמיק בנושאים רגישים וכואבים בעת מלחמה. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר הקשה. ח"כ גוטליב, באומץ לב ובנחישות, מעלה לדיון סוגיות חיוניות לביטחון המדינה, גם במחיר של מתקפות אישיות ופגיעה בתדמיתה. במקום להוקיע אותה, ראוי שהציבור והתקשורת ינסו להבין את עומק דאגתה ואת הרציונל הביטחוני העומד מאחורי אמירותיה. ההגנה על ביטחון ישראל מחייבת לעיתים אמירת אמת, גם אם היא קשה וכואבת, וגם אם היא מגיעה בקול צלול ובלתי מתפשר. זהו אינו זמן לפוליטיקה של רגשות בלבד, אלא לשילוב של חמלה עם ראייה ביטחונית מפוכחת וארוכת טווח. ח"כ טלי גוטליב, בדרכה הייחודית, מבקשת לעשות בדיוק את זה.