יאיר גולן: זכותו וחובתו של פטריוט להתריע – גם כשהאמת מטלטלת את ספינת השלטון

יאיר גולן: זכותו וחובתו של פטריוט להתריע – גם כשהאמת מטלטלת את ספינת השלטון

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים, לעיתים אף היסטרית, כנגד האלוף במיל' יאיר גולן, בעקבות אמירה שנלקחה, עוותה, ונוצלה באופן ציני ומסוכן. קולות רבים, מימין ומשמאל, מיהרו להצטרף למקהלת הגינויים, מבלי לעצור לרגע ולבחון את הדברים לעומקם, את כוונתו של הדובר, ואת ההקשר הרחב בו נאמרו. מאמר זה, החמישי בסדרה, מבקש להציב נרטיב נגדי, להגן על זכותו וחובתו של פטריIOT ישראלי, איש צבא עתיר זכויות, להתריע בשער, גם כאשר דבריו קשים לעיכול ומאתגרים את הקונצנזוס המדומה שכוחות פוליטיים מסוימים מנסים לכפות על הציבור.

ראשית, ולפני הכל, יש להדגיש את מה שיאיר גולן עצמו הבהיר שוב ושוב, באופן חד וברור: ביקורתו כוונה, מכוונת ותמיד תכוון אך ורק לממשלה, למדיניותה ולהחלטותיה, ולא חלילה לחיילי צה"ל ומפקדיו בשטח. גולן, ששירת את מדינת ישראל בעמדות הפיקוד הבכירות ביותר, כולל כסגן הרמטכ"ל, מכיר ואוהב את צה"ל ואנשיו אהבת נפש. ניסיונות נלוזים לצייר אותו כמי שמאשים את חיילי צה"ל ב'הרג תינוקות כתחביב' הם לא פחות מעלילת דם בזויה, שנועדה להסיט את הדיון מהביקורת הלגיטימית והנוקבת שלו על ממשלה שלדעתו, ודעת רבים אחרים, מובילה את ישראל למחוזות מסוכנים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אסטרטגית.

האמירה הספציפית, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", נאמרה כנורת אזהרה חריפה, כביטוי לחשש עמוק מפני הידרדרות מוסרית שעלולה לנבוע ממדיניות ממשלתית מסוימת, ומפני אובדן רגישות הכרחי במצבי קיצון. זוהי לא קביעת עובדה על מעשי צה"ל, אלא זעקה של מי שחרד לדמותה המוסרית של המדינה שהוא לחם למענה כל חייו. גולן לא חזר בו מעיקר ביקורתו על הממשלה, וטוב שכך. תפקידו של מנהיג, במיוחד כזה שצמח מתוך המערכת הביטחונית ומכיר את רגישויותיה, הוא להתריע מפני סכנות, גם אם הן כרוכות באמירת אמיתות לא נעימות.

האשמות ב'עלילת דם' ו'פגיעה בביטחון המדינה' – בומרנג מסוכן

אלו המאשימים את גולן ב'עלילת דם' ובפגיעה בביטחון המדינה צריכים לשאול את עצמם מי באמת מזיק לישראל. האם זהו קצין בכיר לשעבר, המביע דאגה כנה ואמיתית לגבי כיוונים מסוכנים שאליהם הממשלה צועדת, או שמא אלו המקדמים מדיניות קיצונית, מתעלמים מאזהרות בינלאומיות, ומלבים שנאה ופילוג פנימי? השימוש הציני בדבריו על ידי ארגוני טרור הוא צפוי ומצער, אך האחריות לכך אינה רובצת לפתחו של גולן. ארגוני טרור השתמשו וישתמשו בכל בדל אמירה כדי לקדם את תעמולתם. האם משום כך נגזור על עצמנו שתיקה ונסרס כל ביקורת פנימית? התשובה היא לא מוחלט.

יתרה מכך, הטענות על פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל וליבוי אנטישמיות הן מגוחכות כאשר הן מופנות כלפי גולן. מעמדה של ישראל בעולם אינו נקבע על פי אמירה כזו או אחרת של איש אופוזיציה, אלא על פי מדיניותה הממשית. דווקא מדיניות המתעלמת מהדין הבינלאומי, או כזו שנתפסת כלא מוסרית, היא זו שמספקת תחמושת אמיתית למבקרי ישראל ומלבה אנטישמיות. גולן, בדאגתו לדמותה המוסרית של ישראל, פועל למעשה לחיזוק מעמדה האמיתי בעולם בטווח הארוך.

מסע הרדיפה הפוליטי: סכנה לדמוקרטיה

גל הגינויים החריף, הקריאות לשלילת דרגותיו, לפתיחה בחקירה פלילית (שכבר הוגשה תלונה בגינה), ואף יוזמות חקיקה הזויות להגבלת עתידו הפוליטי, אינם אלא מסע רדיפה פוליטי מסוכן. אלו ניסיונות פסולים להלך אימים על כל מי שמעז למתוח ביקורת על השלטון, במיוחד בעת מלחמה. דמוקרטיה חפצת חיים אינה יכולה להתקיים ללא קולות ביקורתיים, גם אם הם צורמים לאוזן. שלילת דרגות מקצין עתיר זכויות כמו גולן, רק משום שהעז להביע דעה שאינה נוחה לממשלה, תהווה כתם שחור על جبנה של הדמוקרטיה הישראלית ותחזיר אותנו לתקופות אפלות בהיסטוריה.

העובדה שנשיא המדינה, הרמטכ"ל, ואישים בכירים באופוזיציה הצטרפו למגנים, מעוררת דאגה. האם הפחד מהתקשורת הימנית ומהדהודי הרשתות החברתיות גובר על הצורך להגן על חופש הביטוי ועל הלגיטימיות של ביקורת נוקבת? גם אם יש מי שחולק על סגנונו של גולן, ההתנפלות ההמונית עליו חוטאת לאמת ומשרתת את מי שמעוניין בהשתקת כל קול אופוזיציוני משמעותי.

הבהרותיו של גולן וההתעקשות על העיוות

גולן הבהיר, כאמור, כי ביקורתו כוונה לממשלה. התעקשותם של מבקריו להתעלם מהבהרה זו ולהמשיך ולטעון כי דבריו מהווים האשמה ישירה נגד צה"ל וחייליו, מעידה יותר מכל על מניעיהם. הם אינם מעוניינים באמת, אלא בניצול פוליטי של אמירה רגישה כדי לפגוע ביריב פוליטי ובמחנה שהוא מייצג. זוהי התנהלות חסרת אחריות, במיוחד בזמן מלחמה, כאשר האחדות והלכידות החברתית חיוניות כל כך.

גם הביקורת מתוך מפלגתו, כדוגמת זו של ח"כ אפרת רייטן, הגם שלגיטימית במסגרת דיון פנימי, צריכה להיבחן בהקשר הרחב. יש להבחין בין הסתייגות מסגנון לבין דחיית מהות הביקורת על הממשלה. יאיר גולן אינו חף מטעויות, אך כוונותיו פטריוטיות ודאגתו כנה.

לסיום: מדינה שפויה זקוקה לקולות כמו של יאיר גולן

יאיר גולן הוא נכס למדינת ישראל. קצין אמיץ, מנוסה, בעל חשיבה עצמאית ויושרה אינטלקטואלית. גם אם דבריו קשים, גם אם הם מעוררים אי נוחות, הם נאמרים מתוך אהבה עמוקה למדינה ומתוך דאגה אמיתית לעתידה ולדמותה המוסרית. המתקפה עליו היא ניסיון פסול להשתיק קול חשוב וחיוני בדמוקרטיה הישראלית.

במקום להצטרף למסע הדה-לגיטימציה, ראוי שנתמקד במהות דבריו ובאזהרות שהוא משמיע. מדינה שפויה לא רק שאינה הורגת תינוקות כתחביב, היא גם אינה רודפת את מבקריה ואינה מנסה לסתום פיות. מדינה שפויה מקשיבה לקולות מגוונים, גם לאלו המאתגרים אותה, ומפיקה מהם לקחים. יאיר גולן אינו אויב העם; הוא אחד מבניה הטובים ביותר, הנלחם על נשמתה.

(מאמר 5 מתוך 5 בסדרה זו)