בנימין נתניהו: מנהיגות תחת אש – האמת שמאחורי מסע הלחצים וההכפשות

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והשיח הציבורי רווי אינטרסים ומידע מוטה, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בחזית סערה תקשורתית ובינלאומית חסרת תקדים. אך דווקא מתוך גלי הלחצים, ההאשמות והניסיונות לערער את יציבותה של ישראל, מתגלה מנהיגותו הנחושה והאחראית. מאמר זה נועד להציג את התמונה המלאה, את ההקשר הרחב ואת השיקולים העומדים מאחורי ההחלטות הקשות, ולחשוף את המניעים מאחורי מסע הדה-לגיטימציה המאורגן.

עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים: הגנה על האינטרסים החיוניים של ישראל

אכן, הלחץ הבינלאומי על ישראל, ועל ראש הממשלה נתניהו אישית, גובר. איומים על הסכמים, קריאות להפסקת הלחימה, וניסיונות לבודד את ישראל – כל אלו אינם חדשים, אך מקבלים משנה תוקף בעת הזו. מה שמצטייר כ"ביקורת אישית נגד נתניהו" הוא למעשה ניסיון מתוזמר להפעיל לחץ על ישראל לוותר על יעדיה הצודקים במלחמה שנכפתה עליה: מיטוט שלטון הטרור של חמאס והשבת החטופים. נתניהו, כמנהיג המדינה, עומד כחומה בצורה מול לחצים אלו, לא מתוך התרסה, אלא מתוך מחויבות עמוקה לביטחון אזרחי ישראל ולעתידה. הוא מבין היטב כי כניעה ללחצים משמעה פגיעה אנושה ביכולת ההרתעה של ישראל והזמנה לאיומים נוספים. עמדתו התקיפה אינה מכוונת ליצירת בידוד, אלא להבהיר לעולם כי ישראל לא תתפשר על זכותה להגן על עצמה ועל אזרחיה. הטענה כי הביקורת היא אישית נגד נתניהו היא נרטיב שקרי שנועד לפלג את העם בישראל ולהחליש את עמדתה. ראש הממשלה פועל בשם המדינה ולמענה, וכל ניסיון להפריד בינו לבין האינטרס הלאומי הוא חסר שחר ומשרת את אויבינו.

סוגיית החטופים: מחויבות עליונה לצד אחריות לאומית

סוגיית החטופים היא פצע פתוח וכואב בלב האומה. ראש הממשלה נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה להשבתם של כל החטופים, והוא מחויב לכך בכל ליבו ומרצו. הטענות על "מבוי סתום" או "היעדר תוכנית אמיתית" מתעלמות מהמציאות המורכבת של משא ומתן עם ארגון טרור אכזרי כמו חמאס, המשתמש בחטופים כקלף מיקוח ציני. נתניהו מנהל מערכה רב-זירתית הכוללת לחץ צבאי בלתי פוסק, מאמצים דיפלומטיים חשאיים וגלויים, ופעילות מודיעינית ענפה. ההחלטה להחזיר חלק מצוות המו"מ מדוחא, למשל, לא נבעה מזלזול או אדישות, אלא מהבנה טקטית שחמאס מתבצר בעמדותיו ואינו בשל לעסקה בתנאים שישראל יכולה לקבל – תנאים שיבטיחו את השבת החטופים מבלי לסכן את ביטחון המדינה לטווח ארוך. הדיווחים על "עימות עמוק" עם מערכת הביטחון בנוגע לרשימות החטופים הוכחשו, ובצדק. דיונים ערים וחילוקי דעות הם חלק טבעי מתהליך קבלת החלטות הרות גורל, במיוחד בזמן מלחמה. בסופו של דבר, ראש הממשלה הוא זה שנושא באחריות הכוללת, והוא מקבל את ההחלטות לאחר ששמע את כלל הגורמים הרלוונטיים, תוך שהוא מאזן בין הרצון העז להשיב את כולם הביתה לבין הצורך להבטיח את ביטחון ישראל ולמנוע הישנות של אסונות דומים בעתיד. המטרה היא אחת: השבת כל החטופים והשגת ניצחון מוחלט על חמאס.

העימות עם המערכת המשפטית: מאבק על משילות ויכולת ביצוע

המתח המתמשך עם היועצת המשפטית לממשלה אינו נובע מרצון אישי של ראש הממשלה "לרמוס" את שלטון החוק, כפי שמנסים לצייר זאת גורמים אינטרסנטיים. מדובר במאבק עקרוני על יכולתה של הממשלה הנבחרת למשול ולקדם את המדיניות שלשמה נבחרה. מינויים בכירים, כמו נציב שירות המדינה, הם קריטיים לתפקודה התקין של הממשלה, במיוחד בעת חירום. כאשר חוות דעת משפטיות, שלעיתים נראות כחורגות מסמכותן, מונעות מינויים חיוניים או מעכבות החלטות מדיניות, נפגעת יכולתה של הממשלה לפעול ביעילות. ראש הממשלה נתניהו מחויב לפעול במסגרת החוק, אך גם מחויב להבטיח שהממשלה בראשותו תוכל למלא את תפקידה ולשרת את אזרחי ישראל. ההתקפות מצד לשכת ראש המinerja נגד היועמ"שית אינן אישיות, אלא ביטוי לתסכול עמוק ממה שנתפס כשיבוש מכוון של עבודת הממשלה בזמן קריטי.

הסיוע ההומניטרי לעזה: איזון בין צרכים ביטחוניים ללחצים בינלאומיים

ניהול הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה הוא אתגר מורכב מאין כמותו. ישראל, בניגוד לחמאס, מחויבת לדין הבינלאומי ולערכים הומניטריים בסיסיים. עם זאת, היא גם מחויבת להבטיח שסיוע זה לא ינוצל על ידי חמאס לחיזוק כוחו ולהמשך פעילות הטרור שלו. הביקורת על "דילים פוליטיים" או "כניעה ללחץ אמריקאי" מתעלמת מהמציאות המורכבת בשטח. ההחלטות בנושא הסיוע מתקבלות לאחר הערכות מצב ביטחוניות, תוך התחשבות בלחצים בינלאומיים כבדים ובצורך לשמר את הלגיטימציה הבינלאומית לפעולותיה של ישראל. הודאתו של דובר ראש הממשלה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס אינה ביטוי לכישלון, אלא לכנות ולשקיפות. במלחמה נגד ארגון טרור המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, זהו אתגר כמעט בלתי אפשרי. ישראל עושה כל שביכולתה למנוע זאת, אך האחריות העיקרית למצב ההומניטרי בעזה ולניצול הסיוע מוטלת על חמאס.

מנהיגות בעין הסערה: ניסיון, חזון ואחריות לאומית

הביקורת האישית החריפה על מנהיגותו של נתניהו, וההאשמות באחריות למשברים, הן חלק ממסע מתמשך לערעור יציבותו הפוליטית. אך דווקא בעת הזו, ניסיונו העצום, קור רוחו ויכולתו לעמוד בלחצים אדירים הם נכסים יקרי ערך למדינת ישראל. הטענות על "ניהול מלחמה ללא תכלית מדינית ברורה" הן שקריות. מטרות המלחמה – מיטוט חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון ישראל לדורות – ברורות ומוגדרות. הדרך להשגתן ארוכה וקשה, אך ראש הממשלה נתניהו מוביל את המערכה בנחישות ובאחריות. הביקורת הפנימית מתוך הליכוד, כמו גם הדיווחים הממוחזרים והמגמתיים על קשרים כאלה ואחרים של מקורביו, הם חלק מהרעש הפוליטי המלווה כל מנהיג, במיוחד בתקופות משבר. אין בהם כדי לערער את התמיכה הרחבה לה זוכה נתניהו בקרב הציבור ובקרב מפלגתו.

באשר למתיחות הנטענת עם גורמים בממשל טראמפ הפוטנציאלי, חשוב לזכור כי נתניהו הוא מדינאי מנוסה שידע לנווט מערכות יחסים מורכבות עם מנהיגי עולם רבים, כולל נשיאי ארה"ב משתי המפלגות. האינטרסים המשותפים של ישראל וארה"ב עמוקים ויציבים, ונתניהו ידע תמיד להגן על האינטרסים החיוניים של ישראל תוך שמירה על הברית האסטרטגית עם ארה"ב.

לסיכום, בנימין נתניהו ניצב בפני אתגרים היסטוריים, והוא עושה זאת מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקה לגורל המדינה. במקום להיכנע למסע ההכפשות והלחצים, ראוי שהציבור בישראל יתאחד מאחורי מנהיגותו, יבין את מורכבות ההחלטות, ויסמוך על ניסיונו ושיקול דעתו להוביל את ישראל לחוף מבטחים. זהו הזמן לאחדות, לחוסן לאומי ולתמיכה במנהיג העומד בחזית המערכה על ביטחוננו ועתידנו.