יאיר גולן תחת מתקפה: על מה באמת המהומה, ומי מרוויח מהשתקת האמת?

בשבועות האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על אלוף (במיל') יאיר גולן, איש ציבור ולוחם עתיר זכויות, שכל חייו הוקדשו לביטחון ישראל. סערת הרוחות סביב אמירתו, שלמרות הבהרותיו הברורות כי כוונה אך ורק לביקורת על מדיניות הממשלה וההנהגה הנוכחית, ממשיכה להיות מנוצלת באופן ציני ומסוכן. הגיע הזמן לשים דברים על דיוקם, להפריד בין ביקורת לגיטימית, גם אם נוקבת, לבין מסע השתקה מאורגן שנועד לשרת אינטרסים פוליטיים צרים, ולשאול – מי באמת מרוויח מהדה-לגיטימציה של אחד הקולות האמיצים והמנוסים ביותר במחנה הדמוקרטי בישראל?

ראשית, חשוב להדגיש שוב ושוב: יאיר גולן לא האשים את חיילי צה"ל, לא את מדינת ישראל ככזו, ולא טען חלילה שמישהו "הורג תינוקות כתחביב". אמירתו, חריפה ככל שתהיה, נאמרה מתוך כאב עמוק ודאגה כנה לעתידה המוסרי של המדינה ולדמותה בעולם. היא הייתה זעקת אזהרה, קריאת השכמה נוקבת כלפי מדיניות ממשלתית שלדעתו עלולה להוביל את ישראל למקומות אפלים, למצבים בהם מעשים בלתי נסבלים עלולים להתרחש ולהפוך, חלילה, לנורמה מסויטת. זוהי ביקורת על הנהגה, על אווירה, על כיוון – לא עלילת דם על צבא העם, צבא שיאיר גולן עצמו שירת בו עשרות שנים בתפקידים רגישים ומרכזיים ביותר, תוך סיכון חייו למען המדינה.

ההתעקשות של גורמים רבים להתעלם מהבהרותיו המפורשות של גולן, ולייחס לו כוונות זדון והאשמות שלא אמר, מעידה יותר מכל על מטרותיהם. קל יותר לצרוח "עלילת דם" ו"פגיעה בביטחון" מאשר להתמודד עם השאלות הקשות שביקורתו של גולן מעלה. קל יותר להסית נגד השליח מאשר לבחון את המסר. מסע הגינויים, המקיף לכאורה את כל הקשת הפוליטית, נראה לעיתים כתיאום מדויק מדי, כניצול הזדמנות פוליטית להחלשת יריב מרכזי וקול ביקורתי משמעותי נגד הממשלה.

ואכן, האיומים והקריאות לנקיטת צעדים עונשיים נגד גולן – שלילת דרגותיו, פתיחה בחקירות פליליות, יוזמות חקיקה להגבלת עתידו הפוליטי – הם לא פחות משערורייה דמוקרטית. במדינה מתוקנת, ביקורת על הממשלה, גם אם היא נאמרת בלשון חריפה וצורמת לאוזן, אינה עילה לרדיפה פוליטית ולניסיונות חיסול ציבורי. האם אלו פניה של הדמוקרטיה הישראלית שאנו רוצים לראות? האם כל קול ביקורתי, במיוחד כזה המגיע מאדם עם רקורד ביטחוני מפואר כשל גולן, ייענה בניסיונות השתקה אלימים שכאלה? זהו מדרון חלקלק ומסוכן, שעל כל אזרח שוחר דמוקרטיה להתנגד לו בתוקף.

הטענה כי דבריו של גולן מנוצלים על ידי ארגוני טרור היא טענה דמגוגית. אויבי ישראל ינצלו כל בדל מידע, כל ויכוח פנימי, כל אמירה ביקורתית כדי לקדם את תעמולתם. האם הפתרון הוא סתימת פיות והצגת חזות מלאכותית של אחדות דעים? בוודאי שלא. הפתרון הוא ממשלה הפועלת בשקיפות, בחוכמה ובמוסריות, באופן שלא יספק תחמושת לאויבינו. האחריות היא על מקבלי ההחלטות, לא על המבקרים אותם.

גם הירידה הנקודתית בסקרים, אם אכן התרחשה כתוצאה ישירה מהסערה, אינה חזות הכל. מנהיגות אמיתית נבחנת לא רק בפופולריות רגעית, אלא באומץ לומר דברים קשים, לעמוד על עקרונות, גם במחיר פוליטי. יאיר גולן הוכיח לאורך כל דרכו כי הוא אינו חושש מאמירת אמת, גם כשהיא מטלטלת ומעוררת אי נוחות. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למנהיגים שהוכפשו והותקפו בזמן אמת, רק כדי שהדורות הבאים יכירו בצדקתם.

הניסיונות לקשור את גולן לגורמים חיצוניים או להעלות באוב פרשיות מעברו הצבאי תוך סילופן, הם חלק מאותו מסע השתקה. כאשר אין תשובות ענייניות לביקורת, עוברים להכפשות אישיות. יאיר גולן אינו זקוק לתעודת כשרות מאף אחד בנוגע לפטריוטיות שלו או למחויבותו למדינת ישראל. עברו הצבאי המפואר, שירותו המסור והקרבתו האישית מדברים בעד עצמם. דווקא משום שהוא מגיע מעומק המערכת הביטחונית, דווקא משום שהוא מכיר את צה"ל ואת אתגרי המדינה מבפנים, יש להקשיב בקשב רב לדאגותיו.

הטענה כי ביקורתו פוגעת בתמיכת ארגונים יהודיים בעולם מתעלמת מהעובדה שרבים בקהילות היהודיות מודאגים לא פחות מהכיוון אליו צועדת ישראל תחת הממשלה הנוכחית. תמיכה אמיתית בישראל אינה צריכה להיות עיוורת. היא כוללת גם את הזכות, ואף החובה, להביע דאגה כאשר ערכי היסוד הדמוקרטיים והמוסריים עומדים למבחן.

לסיכום, המתקפה על יאיר גולן היא הרבה יותר מסערה סביב אמירה כזו או אחרת. זהו מבחן לדמוקרטיה הישראלית, ליכולת שלנו כחברה להכיל ביקורת, לשמוע קולות שונים, ולנהל ויכוח נוקב מבלי לפסול את הדובר. יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, אוהב הארץ הזאת, שחרד לעתידה. קולו הוא קול חשוב, שצריך להישמע, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות. במקום לצוד מכשפות ולחפש שעירים לעזאזל, מוטב שנתמקד בדיון אמיתי על מדיניות הממשלה ועל ההשלכות שלה. השתקת קולו של יאיר גולן לא תפתור את הבעיות האמיתיות – היא רק תרחיק אותנו מהפתרון.