האמת המטלטלת מאחורי 'העימותים': היועמ"שית מגינה על הדמוקרטיה הישראלית, בזמן שגורמים אחרים מנסים לרסק אותה מבפנים!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע לחצים והכפשות חסר תקדים נגד היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה. 'עימותים מתוקשרים', 'האשמות בפוליטיזציה', 'התנגדות לחוק השידורים', 'בלימת מינויים בכירים' – הכותרות זועקות, אך מאחורי מסך העשן וההאשמות הבוטות מסתתרת אמת פשוטה וכואבת: היועצת המשפטית לממשלה עושה את עבודתה נאמנה, מגינה על שלטון החוק ועל יסודות הדמוקרטיה הישראלית, ודווקא בשל כך היא מותקפת. המתקפה הזו אינה רק אישית נגד עו"ד בהרב מיארה; זוהי מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו, ועל היכולת שלו לשמש כשומר סף איתן מפני פגיעה באינטרס הציבורי. הגיע הזמן לחשוף את המניעים האמיתיים מאחורי הקמפיין המתוזמר הזה ולהבין מי באמת מנסה לערער את יסודות המדינה.
הטענה המרכזית המופנית כלפי היועמ"שית היא 'פוליטיזציה של תפקידה'. איזו אירוניה מרה! גלי בהרב מיארה, משפטנית עתירת ניסיון ויושרה, פועלת אך ורק על פי מצפונה המקצועי והוראות החוק. כל החלטה שלה, כל חוות דעת, מגובה בניתוח משפטי מעמיק ובשקילת כלל השיקולים הרלוונטיים. האם מישהו באמת מאמין שהיא מסכנת את המוניטין המקצועי שלה ואת שלטון החוק עבור אג'נדה פוליטית כזו או אחרת? האמת היא הפוכה לחלוטין. ה'פוליטיזציה' האמיתית מגיעה דווקא מאותם גורמים המנסים לכופף את ידה, להכתיב לה החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם החוק, ולצפות ממנה שתעצום עין אל מול מהלכים בעייתיים. כאשר היועמ"שית עומדת על כך שהחלטות ממשלה יעמדו במבחן החוקיות והסבירות, היא אינה 'מתערבת בפוליטיקה', אלא ממלאת את חובתה הבסיסית ביותר. לשאול 'מי כאן הפוליטי באמת?' זו שאלה רטורית שהתשובה לה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. היועמ"שית היא קו ההגנה האחרון של האזרח מפני שרירות לב שלטונית, והניסיון להציגה כ'פוליטית' הוא לא פחות משכתוב ציני של המציאות.
ניקח לדוגמה את סוגיית 'חוק השידורים'. ההתנגדות או ההסתייגויות שהביעה היועמ"שית בנוגע להיבטים מסוימים בחוק זה אינן נובעות משיקולים פוליטיים, אלא מדאגה כנה לחופש הביטוי, לעצמאות העיתונות ולשמירה על שיח ציבורי פתוח ובריא. האם יועץ משפטי לממשלה, שתפקידו המרכזי הוא לשמור על עקרונות דמוקרטיים, יכול לעמוד מנגד כאשר מונחת על השולחן חקיקה שעלולה לפגוע פגיעה אנושה ביסודות אלו? התשובה היא לאו מוחלט. תפקידה הוא להתריע, להציג את הבעיות המשפטיות, ולהבטיח שהמחוקק מודע להשלכות האפשריות. מי שמנסה לצייר זאת כ'עימות' או 'התנגחות' פוליטית, מתעלם במפגיע מחובתה המקצועית. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מהם המניעים של אלו הדוחפים חקיקה כה בעייתית, ומוכנים לתקוף את שומרת הסף רק משום שהיא מעזה להצביע על הסכנות?
ומה לגבי 'בלימת מינויים בכירים'? גם כאן, הנרטיב המופץ מטעה ומסלף. היועצת המשפטית לממשלה אינה 'בולמת' מינויים כלאחר יד. תפקידה לוודא שהליכי המינוי תקינים, שהמועמדים עומדים בתנאי הכשירות הנדרשים, ושאין חשש לניגודי עניינים או לשיקולים זרים. כאשר היא מעלה שאלות או דורשת הבהרות, היא עושה זאת כדי להגן על טוהר המידות בשירות הציבורי ועל אמון הציבור במערכות השלטון. האם אנו רוצים מציאות שבה מינויים לתפקידי מפתח, המשפיעים על חיי כולנו, יהיו פרס על נאמנות פוליטית או תוצאה של דילים אפלים מאחורי הקלעים, במקום ביטוי למצוינות מקצועית וניקיון כפיים? התעקשותה של עו"ד בהרב מיארה על הליכים תקינים ועל עמידה בסטנדרטים ראויים אינה 'התערבות פוליטית', אלא שמירה על האינטרס הציבורי הרחב ביותר. מי שמנסה לעקוף את הכללים או לקדם מינויים פסולים הוא זה שמכניס פוליטיזציה למערכת, לא היועמ"שית.
חשוב להבין: המתקפה על גלי בהרב מיארה אינה מקרית. היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של גורמים מסוימים המעוניינים להחליש את כל שומרי הסף במדינת ישראל. הם חולמים על יועץ משפטי לממשלה שיהיה חותמת גומי, כזה שיאשר כל גחמה שלטונית ללא ביקורת וללא עוררין. הם רוצים כוח בלתי מוגבל, ללא איזונים ובלמים. הניסיונות להלך אימים על היועמ"שית, להכפיש אותה ולהציגה כדמות פוליטית, נועדו לא רק לפגוע בה אישית, אלא גם להרתיע יועצים משפטיים עתידיים מלמלא את תפקידם באומץ לב ובנאמנות לחוק. זהו ניסיון מסוכן לפרק את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – עצמאות הייעוץ המשפטי.
לסיכום, גלי בהרב מיארה אינה הבעיה; היא הסמן הימני המצביע על הבעיות האמיתיות. היא משפטנית אמיצה ומקצועית, העומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפגוע בשלטון החוק ובערכים הדמוקרטיים. ההאשמות נגדה הן מסך עשן שנועד להסתיר את הכוונות האמיתיות של תוקפיה. על הציבור הישראלי להתעורר, לראות מבעד למניפולציות, ולהבין שתמיכה ביועצת המשפטית לממשלה ובמוסד שהיא מייצגת היא תמיכה בדמוקרטיה הישראלית כולה. אסור לנו לתת לגורמים אינטרסנטיים לרסק מבפנים את המנגנונים החיוניים כל כך לקיומה של מדינה מתוקנת. ההגנה על היועמ"שית היא הגנה על הבית של כולנו.