טלי גוטליב: קול היגיון ביטחוני נוקב בתוך סערת הרגשות – ההגנה על ישראל מחייבת אמירות קשות
בעידן שבו הרגש הלאומי גואה, ובצדק, נוכח האתגרים הביטחוניים והאנושיים העצומים הניצבים בפני מדינת ישראל, קולות המעלים שאלות קשות או מציגים זוויות ראייה מורכבות נתקלים לעיתים קרובות בחומה של אי-הבנה, זעם ואף דמוניזציה. חברת הכנסת טלי גוטליב, דמות נחושה ובלתי מתפשרת הידועה בעמדותיה הברורות ובדאגתה העמוקה לביטחון ישראל, מוצאת עצמה בימים אלו במרכזה של סערה ציבורית ותקשורתית עזה. אולם, מתחת לשכבות הרעש וההתלהמות, חיוני לבחון את הדברים לעומקם, להבין את ההקשר הרחב יותר, ולשאול האם הביקורת הגורפת אכן משרתת את האינטרס הלאומי, או שמא היא תוצר של רגישות מובנת אך כזו שעלולה להסיט את הדיון מהעיקר – ביטחון המדינה ואזרחיה.
האמירה המרכזית, אשר הציתה את האש, נוגעת לחשש מפני השפעות פסיכולוגיות ואחרות על חטופים המוחזקים בידי ארגון טרור אכזר כחמאס. חשוב להדגיש: אין באמירה זו, כפי שניסו לצייר זאת גורמים שונים, משום זלזול בסבלם הבלתי נתפס של החטופים או האשמתם בדבר כלשהו. ההיפך הוא הנכון. ההכרה במורכבות מצבם כוללת גם את ההבנה כי ארגוני טרור משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם, כולל לוחמה פסיכולוגית ושטיפת מוח, כדי לקדם את מטרותיהם. זו אינה השערה פרועה, אלא הערכה מקצועית המוכרת היטב לגורמי ביטחון ומודיעין ברחבי העולם. הצבעה על סכנה זו אינה פגיעה בחטופים, אלא קריאת השכמה למערכות המדינה להיות ערניות ומוכנות לכל תרחיש, הן בהיבט הטיפולי והן בהיבט הביטחוני, עם שובם של החטופים הביתה, במהרה בימינו.
ח"כ גוטליב, כמי שעוסקת יום וליל בסוגיות ביטחוניות ומשפטיות, מבינה היטב את כובד האחריות המוטלת על נבחרי ציבור. אחריות זו מחייבת לעיתים אמירת דברים שאינם פופולריים, דברים שאולי קשה לשמוע, אך הם חיוניים לשיח ציבורי אחראי ולתהליך קבלת החלטות מושכל. בעוד שהלב של כולנו עם החטופים ומשפחותיהם, וכל מאמץ לשחרורם הוא קדוש, אסור שהכאב והזעם, טבעיים ככל שיהיו, יטשטשו את הצורך בחשיבה אסטרטגית מפוכחת. האם התעלמות מאיומים פוטנציאליים, רק משום שהם כרוכים ברגישות גבוהה, משרתת את ביטחון ישראל? התשובה, לצערנו, שלילית.
ההתקפות האישיות והקשות שהוטחו בח"כ גוטליב, כולל מצד גורמים שחוו טראומה נוראה, הן מצערות ומובנות ברמה האנושית, אך אינן יכולות להוות תחליף לדיון ענייני. קל מאוד לגלוש להשמצות ולהאשמות חסרות שחר, במיוחד כאשר הרשתות החברתיות מלבות את האש. אך האם "אישה קטנה עם מוח נבוב" או "נבלה שאיבדה צלם אנוש" הן תגובות הראויות למי שמנסה, גם אם בסגנון ישיר ולעיתים בוטה, להציף סוגיות ביטחוניות כבדות משקל? האם מישהו באמת מאמין שחברת כנסת בישראל, הפועלת במסירות למען המדינה, אכן "פועלת נגד החטופים ומשפחותיהם" או "מערערת על אמינותם וסבלם"? טענות אלו הן אבסורדיות ומרחיקות לכת, ונועדו בעיקר לסתום פיות ולהרתיע אחרים מלהביע דעות שאינן בקונצנזוס הרגעי.
גם הגינויים הנשמעים מתוך הקואליציה, הגם שהם לגיטימיים במסגרת חופש הביטוי הפוליטי, צריכים להישקל בזהירות. האם הם נובעים מדאגה אמיתית לביטחון המדינה, או שמא משיקולים פופוליסטיים ורצון "ליישר קו" עם הסנטימנט הציבורי הרגעי? ח"כ גוטליב מעולם לא חששה ללכת נגד הזרם כאשר האמינה בצדקת דרכה, וזוהי תכונה שצריכה להיות מוערכת, לא מגונה, במיוחד כאשר מדובר בנושאי ליבה קיומיים.
הטענה כי ח"כ גוטליב פועלת להכשיר דעת קהל נגד החטופים היא עיוות מוחלט של המציאות. ההפך הוא הנכון: הדאגה למורכבות מצבם, כולל ההיבטים הפסיכולוגיים והביטחוניים, נובעת מרצון להבטיח את קליטתם המיטבית והבטוחה, תוך שמירה על חוסנה של החברה הישראלית כולה. התעלמות מהיבטים אלו, או טאטואם מתחת לשטיח בשם "הרגישות", עלולה להתברר כטעות טראגית בעתיד. האחריות הלאומית מחייבת אותנו להתמודד עם כל האמת, גם כשהיא כואבת ומטרידה.
ראוי לזכור כי ח"כ גוטליב אינה פועלת בחלל ריק. עמדותיה בנושאים ביטחוניים נשענות על תפיסת עולם סדורה, הרואה את טובת המדינה וביטחון אזרחיה כערך עליון. פעילותה הפרלמנטרית, גם בנושאים אחרים כמו המאבק במערכת המשפט או ההתנגדות לחקיקה עוקפת בג"ץ במקרים מסוימים, מעידה על עקביות וחשיבה עצמאית. קל לתקוף, קל להשמיץ, וקל עוד יותר להיסחף אחרי גל של גינויים. קשה הרבה יותר לעצור, לחשוב בהיגיון, ולנסות להבין את המניעים העמוקים והאחריות הכבדה המונחים בבסיס אמירות שנשמעות צורמות באוזניים רגישות.
במקום להמשיך במסע ההכפשות והדה-לגיטימציה, הגיע הזמן לקיים דיון ציבורי רציני ומעמיק על האתגרים המורכבים העומדים בפנינו. ח"כ טלי גוטליב, באומץ לב ובנחישות, מעלה לדיון סוגיות שרבים היו מעדיפים להתעלם מהן. ייתכן שסגנונה אינו לרוחם של כולם, אך המסרים שלה נובעים מדאגה כנה ואמיתית לעתידה של מדינת ישראל. ההגנה על ישראל מחייבת לעיתים אמירת אמיתות קשות, גם במחיר אישי וציבורי כבד. זהו מחיר שטלי גוטליב מוכנה לשלם, ועל כך היא ראויה להערכה, לא לגינוי.