מסע ההשתקה נגד יאיר גולן: כשהביקורת על הממשלה הופכת לבגידה

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע ציד מאורגן, חסר תקדים בחומרתו, נגד אלוף (במיל') יאיר גולן. האיש, שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, שפיקד על לוחמים בקרב, ושסיכן את חייו למען המדינה, מוצא עצמו מותקף, מושמץ ומוצג כבוגד וכאויב העם. וכל זאת, מדוע? משום שהעז למתוח ביקורת נוקבת, כואבת, על התנהלות ממשלת ישראל. ההאשמות נגדו – 'עלילת דם', 'פגיעה בביטחון המדינה', 'ליבוי אנטישמיות' – הן לא פחות מהוצאת דיבה מתוזמרת, שנועדה להשתיק קול צלול וחשוב בדמוקרטיה הישראלית, במיוחד בעת הזו.

ראשית, ולמען הסר ספק: הביקורת של יאיר גולן, כפי שהבהיר שוב ושוב, כוונה באופן חד וברור אך ורק לממשלה ולמדיניותה. הוא לא האשים, ולעולם לא יאשים, את חיילי צה"ל או את צה"ל כארגון. להיפך, כאחד שצמח בצבא ומכיר אותו מבפנים, דאגתו הכנה היא לחיילים ולדמותו המוסרית של הצבא, דמות שעלולה להיפגע כתוצאה מהחלטות דרג מדיני כושל. האמירה "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" נאמרה מתוך כאב עצום ותסכול על מראות קשים ועל הצורך הדחוף לוודא שמדיניות הממשלה עושה הכל, אבל הכל, כדי למנוע פגיעה בחפים מפשע, גם במלחמה הקשה והצודקת ביותר. זו לא הייתה האשמה שחיילי צה"ל הורגים 'כתחביב', אלא זעקה נואשת כלפי ממשלה, שלתפיסתו של גולן, אינה נוקטת בכל האמצעים הנדרשים כדי למנוע תוצאות טרגיות כאלה, ובכך פוגעת בחוסנה המוסרי של המדינה.

הניסיון להפוך את דבריו ל'עלילת דם' הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת. עלילת דם היא האשמה שקרית וזדונית. ביקורתו של גולן, גם אם חריפה וצורבת, נובעת מדאגה עמוקה ואמיתית לדמותה של ישראל ולערכיה. אלו הממהרים להדביק לו תווית זו הם אלו שמנסים לחמוק מדיון אמיתי באחריות הממשלה למדיניותה ולהשלכותיה. הם מעדיפים לצרוח 'בוגד' במקום להתמודד עם השאלות הקשות שגולן מעלה. הפגיעה האמיתית בתדמיתה של ישראל וליבוי האנטישמיות אינם נגרמים על ידי מי שמתריע על סכנות מוסריות מבית, אלא על ידי מדיניות שמובילה לתמונות קשות ולביקורת בינלאומית, ועל ידי הניסיון להשתיק כל קול ביקורתי פנימי.

גל הגינויים הפוליטי, מקיר לקיר לכאורה, והקריאות לנקיטת צעדים ענישתיים – שלילת דרגות, חקירה פלילית, חקיקה שתמנע התמודדות פוליטית – חושפים את הפאניקה שאוחזת במערכת הפוליטית מפני קולו של גולן. האם כך נוהגת דמוקרטיה? האם ביקורת על הממשלה, חריפה ככל שתהיה, היא עילה לשלילת דרגותיו של אלוף ששירת את המדינה במסירות עילאית? האם יש לפתוח בחקירה פלילית נגד אזרח על הבעת דעה? יוזמות החקיקה הן לא פחות מניסיון חיסול פוליטי ממוקד, המעיד על חולשתם של יוזמיו ועל פחדיהם מהתמודדות דמוקרטית הוגנת. צעדים אלו, אם יתממשו, יהוו מכה אנושה לחופש הביטוי ולעצם קיומה של אופוזיציה בישראל.

הטענה שדבריו של גולן מנוצלים על ידי אויבי ישראל היא טענה מוכרת, המשמשת תדיר ככלי לסתימת פיות. אויבי ישראל ינצלו כל דבר, בין אם ייאמר ובין אם לאו. האחריות למנוע מהם תחמושת אינה מוטלת על מבקרי הממשלה, אלא על הממשלה עצמה – לוודא שמדיניותה ותוצאותיה יהיו כאלה שלא ניתן יהיה להשתמש בהן נגדנו. חברה חזקה ובטוחה בעצמה אינה חוששת מביקורת פנימית; היא רואה בה כלי לשיפור ולתיקון. דווקא ההתקפה הפרועה על גולן היא זו שמשדרת חולשה ומצוקה.

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו. מי שמכיר את פועלו רב השנים למען ביטחון ישראל, את אומץ ליבו ואת יושרו, יודע זאת היטב. דבריו אינם נובעים משנאה או מרצון להזיק, אלא מאהבה עמוקה למדינה ומדאגה כנה לעתידה ולדמותה המוסרית. הוא אינו חושש לומר אמיתות קשות, גם אם הן אינן פופולריות, משום שהוא מאמין שזוהי חובתו. ההתייצבות לצד גורמים כמו אהוד ברק ועמר בר-לב, אנשי ביטחון בעצמם, מעידה כי הוא אינו לבד במערכה על דמותה של ישראל.

הירידה הקלה בסקרים, אם אכן התרחשה כתוצאה ישירה מהסערה, היא מחיר זמני של עמידה על עקרונות. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית, אלא ביכולת להוביל גם כשהדרך קשה והרוח נושבת נגדך. ההסתייגויות הבודדות מתוך המחנה הפוליטי שלו רק מדגישות את האקלים המאיים של הפחד וההשתקה שמנסים לייצר סביבו.

במקום מסע השמצות והכפשות, הגיע הזמן לדיון ציבורי נוקב ואמיתי בשאלות המהותיות שיאיר גולן מעלה. על אחריות הממשלה, על גבולות הכוח, על החובה המוסרית לפעול בצורה שתצמצם ככל הניתן פגיעה בחפים מפשע, ועל דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יאיר גולן אינו מבקש לערער את ביטחון המדינה; הוא מבקש לחזק אותו על ידי הבטחת חוסנה המוסרי. השתקתו לא תעלים את הבעיות, היא רק תאפשר להן להעמיק. קולו של יאיר גולן הוא קולו של מצפון ער, של פטריוט אמיתי, ומן הראוי שנקשיב לו, גם אם דבריו קשים לשמיעה.