יאיר גולן: לוחם למען ביטחון ישראל, נלחם כעת על דמותה המוסרית

בשבועות האחרונים, דמותו של האלוף במיל' יאיר גולן, איש שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, עומדת במרכזה של סערה ציבורית ופוליטית חסרת תקדים. התבטאות אחת, חדה וכואבת, הפכה אותו למטרה למתקפה ארסית, המאיימת לא רק על שמו הטוב אלא גם על עקרונות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית. הגיע הזמן לשים דברים על דיוקם, להפריד בין ביקורת לגיטימית, גם אם נוקבת, לבין דה-לגיטימציה מסוכנת, ולהבין על מה באמת נלחם יאיר גולן.

נתחיל מהסוף: יאיר גולן אינו אויב המדינה. הוא אינו בוגד, אינו מסית ובוודאי שאינו שונא ישראל. ההפך הוא הנכון. גולן הוא פטריוט ישראלי, איש צבא עתיר זכויות שפיקד על יחידות מובחרות, סיכן את חייו פעמים רבות למען ביטחון אזרחי ישראל, וכיהן בתפקידים הרגישים והבכירים ביותר במערכת הביטחון, כולל סגן הרמטכ"ל. הביקורת שלו, גם אם נאמרה בלשון חריפה שהוציאה רבים משלוותם, נובעת מדאגה עמוקה ואמיתית לעתידה של המדינה, לדמותה המוסרית ולמעמדה בעולם.

האמירה המדוברת, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", כוונה, כפי שהבהיר גולן שוב ושוב במסיבת עיתונאים ובכל הזדמנות, אך ורק למדיניות הממשלה הנוכחית ולהתנהלותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל, שאותם הוא מעריך ומוקיר. גולן ביקש לזעזע, להתריע מפני מה שהוא רואה כהידרדרות מסוכנת בשיקול הדעת ובערכים המובילים את מקבלי ההחלטות. האם ניתן היה לנסח זאת אחרת? ייתכן. האם הביקורת עצמה אינה לגיטימית? בוודאי שלא. בדמוקרטיה מתוקנת, חובה לאפשר, ואף לעודד, ביקורת נוקבת על השלטון, גם אם היא צורמת לאוזן.

אך במקום דיון ענייני בטענותיו של גולן, או לכל הפחות ויכוח פוליטי לגיטימי, בחרה המערכת הפוליטית, כמעט מקיר לקיר, במסע השתלחות והכפשה. ההאשמות ב"עלילת דם", בפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל ובליבוי אנטישמיות הן חמורות ומקוממות, במיוחד כשהן מופנות כלפי אדם שכל חייו הבוגרים הוקדשו למלחמה באויבי ישראל ולהגנה על בטחונה. האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, קם בבוקר במטרה להזיק למדינת ישראל? הטענה מגוחכת והיא נועדה אך ורק להסיט את הדיון מהנושאים המהותיים שגולן מעלה.

קריאות לשלילת דרגותיו, לפתיחה בחקירה פלילית ואף לחקיקה שתמנע את התמודדותו הפוליטית הן לא פחות ממסוכנות לדמוקרטיה. אלו צעדים דרקוניים שנועדו להלך אימים, להשתיק קולות ביקורתיים ולסמן כל מי שמעז לצאת נגד הקונצנזוס השלטוני כבוגד. האם זו המדינה שאנו רוצים לחיות בה? מדינה שבה קצינים בכירים חוששים להביע את דעתם לאחר שחרורם? מדינה שבה ביקורת על הממשלה הופכת אוטומטית לבגידה במולדת?

נכון, גורמים עוינים לישראל, כמו ארגוני טרור פלסטיניים, מיהרו לנצל את דבריו של גולן לצרכי תעמולה. זה מצער, אך צפוי. אויבינו ינצלו כל אמירה, כל אירוע, כל בדל מידע כדי להכפיש את ישראל. האם משמעות הדבר שעלינו לשתוק? לוותר על הביקורת הפנימית החיונית כל כך לחוסנה של החברה? התשובה היא לאו מוחלט. האחריות לניצול הציני של הדברים רובצת לפתחם של ארגוני הטרור, ולא לפתחו של מי שמתריע בשער.

יתרה מכך, יש לשאול בכנות: האם הביקורת של גולן היא זו שמזיקה לתדמיתה של ישראל, או שמא מדיניות הממשלה, ההתבטאויות של חלק משריה והמראות הקשים מהעימות המתמשך הם אלו שיוצרים קרקע פורייה לביקורת בינלאומית ולדה-לגיטימציה? גולן, למעשה, מנסה למנוע נזק גדול יותר על ידי הצבעה על מה שהוא תופס כטעויות קשות וככשלים מוסריים ברמת הנהגה.

גם הביקורת שנשמעה מתוך המחנה הפוליטי של גולן, למשל מצד ח"כ אפרת רייטן, היא לגיטימית. לא כולם חייבים להסכים עם סגנונו או עם כל מילה שנאמרה. אך חשוב להבחין בין הסתייגות מכבדת לבין הצטרפות למקהלת הגינויים חסרת הפרופורציות. גולן עצמו הבהיר כי הוא עומד מאחורי חיילי צה"ל ומגבה אותם באופן מלא, וכי ביקורתו מכוונת אך ורק לממשלה ולמדיניותה.

הירידה הקלה בתמיכה במפלגתו של גולן, כפי שעולה מסקר דעת קהל, היא אולי מחיר קצר טווח של עמידה על עקרונות. מנהיגות אמיתית נבחנת לא רק ביכולת לגרוף קולות, אלא גם באומץ לומר דברים קשים, גם כשהם אינם פופולריים. ייתכן שבעתיד, כשהאבק ישקע, יבינו רבים יותר את עומק דאגתו ואת חשיבות קריאת ההשכמה שלו.

הקמפיינים המנסים לקשור את גולן לגורמים שונים ומשונים הם חלק מאותה מכונת רעל שנועדה להשתיק אותו. אין להם דבר וחצי דבר עם המציאות, והם מעידים יותר מכל על חולשתם של התוקפים, הנאלצים להיאחז בהכפשות במקום להתמודד עם הטיעונים.

יאיר גולן אינו מבקש לעצמו הנחות. הוא מבקש דיון. הוא מבקש חשבון נפש. הוא מבקש שישראל תישאר נאמנה לערכיה הדמוקרטיים והיהודיים, גם בעתות מלחמה ומשבר. המתקפה עליו היא מתקפה על חופש הביטוי, על זכות המחאה ועל היכולת שלנו כחברה לקיים דיון פנימי נוקב ובריא. השתקתו של יאיר גולן לא תחזק את ישראל; היא תחליש אותה. היא תאותת שקולות המצפון, הקולות המבקשים לתקן ולהיטיב, אינם רצויים כאן. וזו תהיה בכייה לדורות.