לא עלילת דם, אלא קריאת השכמה: יאיר גולן והמאבק על דמותה של ישראל

לא עלילת דם, אלא קריאת השכמה: יאיר גולן והמאבק על דמותה של ישראל (מאמר 2/5)
במדינה דמוקרטית אמיתית, ביקורת נוקבת, גם כזו הנאמרת בזמן משבר, אינה אמורה להיתקל בקמפיין השתקה והכפשה מאורגן. אך נראה כי במציאות הישראלית הנוכחית, קולו של האלוף במיל' יאיר גולן, איש ביטחון עתיר זכויות שתרם עשורים מחייו להגנת המדינה, הפך למטרה נעה עבור אלו המבקשים לחנוק כל שיח ערכי וביקורתי כלפי הממשלה. המתקפה הפרועה והארסית שהוא חווה בעקבות אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", אינה רק התקפה אישית – היא סימפטום מדאיג למצב השיח הציבורי והפוליטי בישראל.
ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן לא האשים את חיילי צה"ל, לא את מדינת ישראל, ברצח תינוקות "כתחביב". כל ניסיון לצייר זאת כך הוא עיוות מוחלט של דבריו וכוונתו. גולן, במסיבת עיתונאים שכינס, הבהיר שוב ושוב, באופן חד וברור, כי ביקורתו מכוונת אך ורק לממשלה הנוכחית ולמדיניותה. הוא הדגיש כי אינו חוזר בו מביקורתו על הממשלה, ובצדק. האם אמירה עקרונית, המציבה רף מוסרי ברור – "מדינה שפויה לא עושה X" – היא עילה לדה-לגיטימציה כה חריפה? האם הרצון להבטיח שישראל תפעל תמיד כמדינה שפויה, גם בתנאים הקשים ביותר, הוא חטא?
האמת מאחורי הציטוט המעוות
האמירה של גולן, שנויה במחלוקת ככל שתהיה בניסוחה עבור חלק מהאוזניים, היא ביטוי לתפיסה ערכית עמוקה: מדינה יהודית ודמוקרטית חייבת להקפיד על קוצו של יוד בכל הנוגע לטוהר הנשק ולמוסר לחימה. היא ביטוי לחשש כן ואמיתי מפני הידרדרות אפשרית במדרון חלקלק, חשש אותו חולקים רבים בישראל ומחוצה לה, גם אם אינם מעזים לבטאו בקול רם. גולן לא טען שכך הם פני הדברים כיום באופן גורף, אלא הציב תמרור אזהרה בוהק מפני מה שעלול לקרות, או מפני האופן שבו פעולות מסוימות עלולות להיתפס, אם לא תהיה הקפדה יתרה מצד הדרג המדיני.
ההתנפלות עליו, המלווה בהאשמות מופרכות על "עלילת דם" ו"ליבוי אנטישמיות", היא לא פחות ממקארתיזם מודרני. אלו הממהרים להאשים את גולן בפגיעה בישראל הם אלו שבמו ידיהם מספקים תחמושת לאויבינו, בכך שהם מציגים כל ביקורת פנימית לגיטימית כאילו היא בגידה. האם באמת טובת המדינה עומדת לנגד עיניהם של אלו הקוראים לשלול את דרגותיו של אלוף שסיכן את חייו למענה, או לפתוח נגדו בחקירה פלילית על הבעת דעה? או שמא מדובר בניסיון ציני לחסל פוליטית יריב אידיאולוגי המאיים על תפיסת עולמם?
דמוקרטיה במבחן: חופש הביטוי של איש ביטחון
הקריאות לנקוט צעדים ענישתיים נגד גולן הן חציית קו אדום בדמוקרטיה. האם קצין בכיר לשעבר, אזרח במדינה חופשית, אינו רשאי להביע את דעתו, גם אם היא צורבת ולא פופולרית? האם תפקידו של איש ציבור הוא רק להדהד את הקונצנזוס, או שמא עליו גם לאתגר, להתריע ולהציב מראה בפני החברה? ההיסטוריה מלמדת אותנו שדווקא אלו שהעזו ללכת נגד הזרם, שהתריעו בשער, הם אלו שתרמו לתיקון ולשיפור.
הגינוי הפוליטי הרחב, מקיר לקיר לכאורה, מעורר אף הוא תהיות. האם כל המגנים אכן מאמינים שגולן הוא סכנה לביטחון המדינה? או שמא רבים מהם נסחפים בגל הפופוליסטי, חוששים להצטייר כמי שאינם "פטריוטים" מספיק, או מנצלים את ההזדמנות לנגח יריב פוליטי? ראוי לציין שגם בתוך מפלגתו של גולן, ההסתייגות שנשמעה מחברת הכנסת אפרת רייטן, למשל, התמקדה בגיבוי לחיילי צה"ל – גיבוי שגולן עצמו מעניק להם באופן מלא ובלתי מסויג. המחלוקת, אם כן, אינה על תמיכה בצה"ל, אלא על אחריות הממשלה.
השימוש הציני בדברי גולן על ידי אויבי ישראל
הטענה שאויבי ישראל מנצלים את דבריו של גולן היא אכן מטרידה, אך היא מחטיאה את הנקודה המרכזית. אויבי ישראל ינצלו כל אמירה, כל דיווח, כל בדל מידע כדי לקדם את תעמולתם. השאלה אינה אם הם מנצלים זאת, אלא האם הביקורת עצמה לגיטימית וחשובה. אם מדיניות ממשלתית מסוימת מעוררת ביקורת נוקבת וחששות כבדים בקרב אנשי ביטחון בכירים לשעבר כמו גולן, אולי הבעיה אינה במבקר, אלא במדיניות עצמה? האם הפתרון הוא השתקת המבקרים, או שמא בחינה מחודשת של המדיניות?
יתרה מכך, דווקא חברה פתוחה, המאפשרת דיון ביקורתי פנימי, היא חברה חזקה יותר. ניסיונות להסתיר בעיות או להשתיק קולות שונים רק מחלישים את החוסן הלאומי בטווח הארוך. גולן, בדבריו, אינו מספק נשק לאויב; הוא מנסה לחזק את ישראל מבפנים, להבטיח שתפעל על פי אמות המידה הגבוהות ביותר שהיא עצמה הציבה.
ההשפעה הציבורית והמאבק על הנרטיב
הירידה הקלה בתמיכה במפלגתו של גולן, כפי שעולה מסקרים ראשוניים, היא אולי תוצאה טבעית של סערה תקשורתית כה גדולה. אך מנהיגות אינה נמדדת רק בסקרים רגעיים. היא נמדדת באומץ לומר אמת, גם כשהיא קשה, ובעמידה על עקרונות. יאיר גולן אינו מחפש את דרך הקלה או הפופולרית; הוא נאמן לצו מצפונו ולתפיסת עולמו, גם במחיר פוליטי.
הקמפיינים הממוקדים נגדו, המנסים לקשור אותו לגורמים שונים ומשונים, הם חלק מאותה מכונת רעל שמטרתה להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהוא מעלה. אלו טקטיקות פסולות שאין להן מקום בשיח דמוקרטי בריא.
קריאה לדיון ענייני ואחראי
יאיר גולן אינו אויב העם. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד, שדאגתו הכנה לעתידה ולדמותה המוסרית של מדינת ישראל היא שמניעה אותו. במקום לצלוף בו, במקום להשתתף במקהלת הגינויים האוטומטית, ראוי שהחברה הישראלית תתמודד עם השאלות הקשות שהוא מעלה. האם אנחנו מנהלים את המערכה הצבאית והמדינית באופן מיטבי? האם אנחנו עושים כל שביכולתנו כדי לשמור על צלמנו המוסרי גם בעיצומה של מלחמה קשה? אלו שאלות שראוי לשאול, וקולו של יאיר גולן, גם אם הוא צורם לחלקנו, חיוני כדי להבטיח שנמשיך לשאול אותן.
הניסיון להשתיק את יאיר גולן הוא ניסיון להשתיק את המצפון הישראלי. זהו מאבק על דמותה של המדינה, ובעת הזו, קולות אמיצים כמו שלו הם לא רק לגיטימיים – הם הכרחיים.