זעקת הפטריוט: על מה באמת נלחם יאיר גולן?

בשבועות האחרונים, דמותו של אלוף (מיל') יאיר גולן ניצבת במרכזה של סערה ציבורית עזה, סערה המאיימת להטביע תחת גלי השמצות והאשמות קשות את אחד הקולות הביקורתיים והחשובים בישראל. אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הוצאה מהקשרה, סורסה ונוצלה באופן ציני כדי לצייר את מי ששירת את ביטחון ישראל עשרות שנים כאויב המדינה. מאמר זה נועד להעמיד דברים על דיוקם, להסביר את הכוונה האמיתית מאחורי הדברים, ולחשוף את המניעים המסוכנים מאחורי מסע הדה-לגיטימציה נגדו. זהו ניסיון להשיב את הדיון למסלול ענייני, ולהגן לא רק על שמו הטוב של יאיר גולן, אלא על עצם היכולת לקיים בישראל שיח ביקורתי נוקב, גם ובמיוחד בעתות משבר.

ראשית, ולמען הסר ספק: הביקורת של יאיר גולן כוונה, מכוונת ותמיד תהיה מכוונת כלפי הדרג המדיני, קרי – הממשלה ומקבלי ההחלטות. היא מעולם לא כוונה, ולא תכוון, כלפי חיילי צה"ל ומפקדיו בשטח, אותם הוא מכיר, מעריך ומוקיר מעומק ליבו, לאחר ששירת לצידם ובתוכם לאורך קריירה צבאית מפוארת. גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, אלוף פיקוד הצפון, מפקד אוגדת איו"ש, הוא איש צבא בכל רמ"ח איבריו. טענות כאילו הוא מאשים את צה"ל ב"הרג תינוקות כתחביב" הן עיוות מוחלט של דבריו והוצאתם מהקשרם באופן זדוני. אמירתו נועדה לשרטט קו אדום מוסרי ברור, אזהרה מפני הידרדרות אפשרית, קריאה לממשלה לוודא שפעולותיה עומדות בסטנדרטים הגבוהים ביותר של מוסר לחימה, כפי שמתחייב ממדינה דמוקרטית ויהודית. זוהי אמירה שנועדה להגן על צה"ל מפני החלטות מדיניות שעלולות לסבך אותו בזירה הבינלאומית ולפגוע בלגיטימציה שלו. האם מישהו באמת מאמין שאדם שהקדיש את חייו לביטחון ישראל יבקש לערער את יסודותיו המוסריים של צה"ל? ההפך הוא הנכון: דאגתו היא לצלמו המוסרי של הצבא והמדינה, דאגה הנובעת מאחריות עמוקה.

ההאשמות החמורות שהוטחו בגולן – "עלילת דם", "פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל", "ליבוי אנטישמיות" – הן לא פחות משערורייתיות. הן מהוות שימוש ציני במונחים טעונים וכואבים, במטרה להשתיק קול ביקורתי ולחסל פוליטית יריב. האם כל ביקורת על מדיניות הממשלה, חריפה ככל שתהיה, היא בגדר עלילת דם? האם דאגה כנה לדימויה של ישראל בעולם, וקריאה להימנע מפעולות שעלולות להזיק לה, היא פגיעה במעמדה? האם ייתכן שדווקא אלו המתעלמים מאזהרות ומאפשרים מצבים מורכבים מבחינה מוסרית הם אלו שמספקים דלק לאנטישמיות? הפטריוטיות האמיתית אינה נמדדת בהתלהמות ובטפיחה עצמית על השכם, אלא בנכונות להתבונן במראה, להכיר בטעויות ולתקן. יאיר גולן עושה בדיוק את זה. הוא אינו חושש לומר אמיתות קשות, גם כשהן אינן פופולריות, מתוך אמונה שזוהי חובתו הציבורית והמוסרית.

גל הגינויים הרחב, מקיר לקיר לכאורה, והקריאות לנקיטת צעדים ענישתיים – שלילת דרגות, פתיחה בחקירה פלילית, ואף יוזמות חקיקה להגבלת התמודדותו הפוליטית – הם תמרור אזהרה בוהק לדמוקרטיה הישראלית. אנו עדים לניסיון מסוכן להלך אימים על איש ציבור, להפוך ביקורת לגיטימית לעבירה פלילית, ולסתום פיות באמצעות איומים והפחדות. האם זו ישראל שאנו רוצים לחיות בה? מדינה שבה קצין בכיר לשעבר, המביע דאגה כנה מעתיד המדינה, מוצא עצמו מותקף באופן אישי ונתון לאיומים על חירותו ועל זכויותיו האזרחיות? שלילת דרגותיו של אלוף במילואים בשל התבטאות פוליטית היא מעשה שלא יעלה על הדעת במדינה דמוקרטית. הדרישה לחקירה פלילית היא ניסיון להלך אימים ולייצר אפקט מצנן על כל מי שמעז למתוח ביקורת. היוזמות לחקיקה פרסונלית נגדו הן שיא חדש של רדיפה פוליטית. כל אלו אינם אלא ביטוי לחולשה ולפחד של מי שאינם מסוגלים להתמודד עם הביקורת באופן ענייני.

נכון, אויבי ישראל מיהרו להשתמש בדבריו של גולן לצרכי תעמולה. אך האם בשל כך עלינו לשתוק? האם הפחד ממה יאמרו אויבינו צריך לשתק כל דיון פנימי נוקב? אויבי ישראל ישתמשו בכל בדל אמירה, בכל תמונה, בכל אירוע, כדי להכפיש את המדינה. האחריות שלנו היא לוודא שפעולותינו יהיו נקיות ככל האפשר, כדי שלא לספק להם תחמושת מיותרת. הביקורת של גולן נועדה בדיוק למטרה זו: לחזק את ישראל מבפנים, להבטיח את חוסנה המוסרי, ובכך גם לצמצם את יכולתם של אויבינו לפגוע בנו. מי שטוען שגולן פוגע במעמדה הבינלאומי של ישראל מתעלם מהעובדה שמעמדה של ישראל נבנה לא רק על עוצמתה הצבאית, אלא גם על ערכיה הדמוקרטיים והמוסריים. שמירה על ערכים אלו היא אינטרס ביטחוני ממעלה ראשונה.

הירידה הקלה בתמיכה במפלגתו של גולן, כפי שעולה מסקרים, או הסתייגויות כאלה ואחרות מתוך המחנה הפוליטי שלו, הן תופעות טבעיות כאשר איש ציבור נוקט עמדה אמיצה ושנויה במחלוקת. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית, אלא בנכונות לעמוד על עקרונות גם כשהדבר כרוך במחיר. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למנהיגים שהובנו לא נכון בזמן אמת, אך צדקת דרכם התבררה מאוחר יותר. יאיר גולן אינו מחפש קיצורי דרך או מחיאות כפיים. הוא מונע מתחושת שליחות עמוקה ומדאגה כנה לעתיד המדינה.

הקמפיינים הממוקדים נגדו, המנסים לקשור אותו לגורמים שונים ומשונים, הם חלק ממסע ההכפשה המתוזמר. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. אך הציבור הישראלי חכם יותר מכפי שנדמה למנהלי הקמפיינים הללו. הוא יודע להבחין בין ביקורת עניינית לבין השמצות חסרות בסיס.

לסיכום, יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי, איש ביטחון מהמעלה הראשונה, שאוהב את המדינה וחרד לגורלה. הביקורת שלו, גם אם היא קשה וצורבת, נובעת ממקום של אחריות ומחויבות. ההתקפות הפרועות עליו הן ניסיון מסוכן להשתיק קול חשוב וחיוני בדמוקרטיה הישראלית. במקום לגנות ולהוקיע, ראוי להקשיב לדבריו, להתמודד עם השאלות הקשות שהוא מעלה, ולנהל דיון ציבורי רציני ומעמיק על דמותה המוסרית והערכית של מדינת ישראל. זהו צו השעה, וזוהי חובתנו האזרחית. יאיר גולן אינו הבעיה; הוא קול המצפון שמנסה למנוע את הבעיות הבאות.