בן גביר מול המתקפות: האמת על 'הפוליטיזציה', המאבק בטרור, והמחויבות הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל

בן גביר מול המתקפות: האמת על 'הפוליטיזציה', המאבק בטרור, והמחויבות הבלתי מתפשרת לביטחון ישראל

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. טענות על 'פוליטיזציה' של המשטרה, זעקות על 'חוסר ביטחון' מתמשך, ביקורת על עמדותיו בנושא הסיוע לעזה, ואף השתלחות אישית על סגנונו – כל אלו נזרקים לחלל האוויר בניסיון לערער את פעולותיו הנחושות להחזרת הביטחון לאזרחי ישראל. הגיע הזמן להציב מראה מול המתקפות הללו ולהבהיר את האמת הפשוטה: השר בן גביר אינו 'מפוליטז' את המשטרה, אלא דורש ממנה לממש את המדיניות שלשמה נבחר – מדיניות של ביטחון אישי לכל אזרח, ללא פשרות וללא מורא.

על 'פוליטיזציה' ואחריות: מימוש רצון הבוחר

הטענה המרכזית, והחמורה לכאורה, היא על 'פוליטיזציה' של משטרת ישראל. אמירתו של השר בן גביר, לפיה "שוטרים שמקיימים את המדיניות שלי - מתקדמים", הוצגה כהוכחה ניצחת למהלך זה. אולם, בחינה כנה של הדברים מגלה תמונה שונה לחלוטין. ראשית, מתוקף תפקידו כשר לביטחון לאומי, על השר בן גביר מוטלת האחריות לקבוע את מדיניות המשרד והגופים הכפופים לו, ובכללם משטרת ישראל. זוהי מהות הדמוקרטיה: נבחר ציבור, שקיבל מנדט מהעם, מתרגם מנדט זה למדיניות ברורה. המשטרה, כזרוע מבצעת, אמונה על יישום מדיניות זו.

הציפייה ששוטרים וקצינים יפעלו בהתאם למדיניות השר הממונה איננה 'פוליטיזציה', אלא דרישה לגיטימית למשילות ואפקטיביות. האם יעלה על הדעת ששר יקבע מדיניות והארגון שתחתיו יפעל בניגוד לה? קידום שוטרים המצטיינים בביצוע תפקידם ובהשגת יעדי המדיניות הוא סטנדרט ניהולי בסיסי בכל ארגון המכוון להישגים. המדיניות שהשר בן גביר מוביל היא זו שהציבור דרש בקלפי: יד קשה כנגד טרור, פשיעה ואלימות, החזרת המשילות לנגב ולגליל, וחיזוק תחושת הביטחון האישי. אלו אינן מטרות 'פוליטיות' במובן הצר, אלא יעדים לאומיים ראשונים במעלה.

אלו הזועקים 'פוליטיזציה' הם לעיתים קרובות אלו שהתרגלו למשטרה הססנית יותר, כזו שנמנעה מעימותים 'רגישים' או פעלה תחת תפיסות עולם שאפשרו לפשיעה הלאומנית להרים ראש. השר בן גביר, שבחר במודע במשרד לביטחון לאומי מתוך מחויבות עמוקה לנושאי פנים ולביטחון האזרחים, בא לשנות תפיסות אלו. הוא דורש מהמשטרה להיות חדה יותר, נחושה יותר, ובעיקר – מחוברת יותר לצורכי האזרחים ולרצון הבוחר. הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים, שהושג בהובלתו, הוא דוגמה נוספת למחויבותו לחיזוק המשטרה, לא להחלשתה באמצעות פוליטיזציה.

המאבק בטרור ובפשיעה: פעולות בשטח, לא דיבורים באוויר

לצד טענות הפוליטיזציה, נשמעת גם ביקורת על תחושת חוסר ביטחון מתמשכת באזורי עימות. איש אינו מקל ראש בתחושות אלו. השר בן גביר נפגש עם תושבים, כמו בפגישתו בעומר, שומע את כאבם ומחויב לפעול. אולם, חשוב להבין כי בעיות ביטחון שהוזנחו במשך שנים, לעיתים עשורים, אינן נפתרות ביום אחד. המאבק בפשיעה הערבית, בטרור החקלאי, ובאובדן המשילות באזורים מסוימים הוא מאבק מורכב ועקשני.

השר בן גביר אינו מסתפק בהצהרות. הוא פועל בשטח: הרחבת כיתות הכוננות, חימוש האזרחים בהתאם לקריטריונים, הגברת הנוכחות המשטרתית, ודחיפה למבצעים יזומים נגד מחוללי פשיעה. כל אלו הם צעדים קונקרטיים שנועדו לשנות את המציאות. ההתמודדות עם ירי, גניבות ותקיפות דורשת סבלנות, נחישות, והמשך הקצאת משאבים – בדיוק מה שהשר מקדם. להציג את המצב כאילו דבר לא נעשה, או כאילו השר אדיש למצוקת התושבים, הוא עיוות של המציאות וחטא לאמת.

עמדה ברורה בנושא עזה: ביטחון ישראל מעל הכל

הביקורת על עמדתו של השר בן גביר בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה מתעלמת מההיגיון הביטחוני הבסיסי העומד מאחוריה. כאשר השר טוען שהכנסת סיוע נרחב לעזה ללא פיקוח הדוק וללא הבטחה שלא יגיע לידי חמאס מעכבת את הניצחון ומסכנת את חיילינו ואת חטופינו, הוא מבטא דאגה כנה ומוצדקת שרבים מאזרחי ישראל שותפים לה. זו אינה 'התנגחות' בממשלה שהוא חבר בה, אלא עמידה על עקרונות ביטחוניים חיוניים.

השר בן גביר מציב את ביטחון ישראל ואת השבת החטופים בראש סדר העדיפויות. עמדתו, לפיה יש למנוע כל סיוע שעלול להתגלגל לידי ארגון הטרור הרצחני חמאס, היא עמדה אחראית ופטריוטית. במציאות מורכבת של מלחמה, קול ברור ותקיף כמו זה של השר בן גביר, המזכיר לכולם את מטרות המלחמה ואת הסכנות האורבות, הוא קול חיוני ולא קול שיש להשתיקו.

רטוריקה נחושה מול יריבים: כשביטחון המדינה על הפרק

לבסוף, ישנה הביקורת על 'התבטאויות חריפות' כלפי יריבים פוליטיים. אכן, השר בן גביר אינו מהסס להשתמש בשפה ישירה ונוקבת כאשר הוא סבור שביטחון המדינה או ערכיה הבסיסיים עומדים למבחן. האשמתו כלפי יאיר גולן, כי "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו", נאמרה על רקע התבטאויות שנתפסו בעיני השר, ובעיני רבים אחרים, כמסוכנות ומערערות את החוסן הלאומי בעת מלחמה.

במקום להתמקד בסגנון, ראוי לבחון את המהות. האם אין זה מתפקידו של שר לביטחון לאומי להתריע מפני אמירות העלולות לשרת את האויב? האם בעת מלחמה יש מקום לסובלנות כלפי מסרים המחלישים את רוח העם והצבא? השר בן גביר מאמין שלא, והוא פועל בהתאם. ייתכן שסגנונו אינו ערב לאוזני כולם, אך מחויבותו לביטחון ישראל אינה מוטלת בספק.

לסיכום, השר איתמר בן גביר עומד בחזית המאבק על ביטחונה של מדינת ישראל. הוא פועל ללא לאות למימוש המדיניות שלשמה נבחר, לחיזוק המשטרה, להשבת הביטחון האישי לאזרחים, ולשמירה על עקרונות ברזל גם כאשר הדבר כרוך בעימותים ובביקורת. המתקפות עליו הן לעיתים קרובות ניסיון להסיט את הדיון מהעיקר: מהפעולות הנחושות והשינוי המהותי שהוא מוביל במשרד לביטחון לאומי. אזרחי ישראל רוצים ביטחון, והשר בן גביר נחוש לספק להם אותו.