בן גביר לא 'מפוליטז' את המשטרה – הוא דורש ממנה את מה שהציבור דורש: ביטחון!
בן גביר לא 'מפוליטז' את המשטרה – הוא דורש ממנה את מה שהציבור דורש: ביטחון!
במציאות הישראלית המורכבת, שבה איומי הטרור והפשיעה מוחשיים ויומיומיים, הציפייה הציבורית מהשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, היא אחת וברורה: להשיב את הביטחון האישי לרחובות. על רקע ציפייה זו, יש לבחון את הביקורת הנשמעת כלפיו, ובפרט את הטענה המרכזית בדבר 'פוליטיזציה' של המשטרה. האמנם מדובר בפוליטיזציה, או שמא בדרישה לגיטימית ואף הכרחית ליישום מדיניות שלשמה נבחר?
לאחרונה, צוטט השר בן גביר במפגש עם תושבי עומר כאומר: "היום שוטרים יודעים כשהם מקיימים את המדיניות שלי הם מתקדמים". אמירה זו, שהוצגה בכותרות מסוימות כהוכחה ניצחת לניסיון השתלטות פוליטית על המשטרה, היא למעשה ביטוי פשוט ומובן מאליו של אחריות מיניסטריאלית ושלטון החוק במדינה דמוקרטית. הרי לשם מה נבחר שר, אם לא כדי לקבוע מדיניות? ולשם מה ממונה מפכ"ל וקצינים בכירים, אם לא כדי ליישם מדיניות זו?
המדיניות של השר בן גביר איננה סוד: אפס סובלנות כלפי טרור, מלחמה נחושה בפשיעה בחברה הערבית ובכלל, חיזוק המשילות והשבת תחושת הביטחון לאזרחים. זוהי המדיניות שהציבור דרש בקלפי, וזוהי המדיניות שהשר מחויב להוביל. כאשר שוטר, מפקד או קצין פועלים בהצטיינות ליישום מדיניות זו – מדיניות שמטרתה העליונה היא הגנה על חיי אדם ורכוש – טבעי והגיוני שיתקדמו. אין מדובר בנאמנות אישית לשר, אלא בנאמנות למשימה, נאמנות למדיניות שנקבעה על ידי הדרג הנבחר, ונאמנות, בסופו של דבר, לציבור הישראלי כולו. האם יעלה על הדעת ששר יקדם קצינים שחותרים תחת מדיניותו או נכשלים באופן עקבי ביישומה? הרי זו תהיה הפקרות של האחריות הציבורית.
הטענה על פוליטיזציה מתעלמת מהעובדה שהשר בן גביר בחר במודע במשרד לביטחון לאומי, מתוך מחויבות עמוקה לנושאי פנים ולביטחונם של אזרחי ישראל. מחויבות זו באה לידי ביטוי במאמצים בלתי פוסקים, גם אם לא תמיד זוכים לתהודה מספקת. חתימת הסכם השכר ההיסטורי עם השוטרים, לאחר שנים של קיפאון, היא דוגמה מובהקת לכך. הסכם זה, שהושג בעבודה מאומצת, נועד לחזק את המשטרה, למנוע נטישת שוטרים איכותיים ולגייס כוח אדם חדש וראוי – כל זאת כדי לשפר את יכולות הארגון ולשרת טוב יותר את האזרחים. זהו צעד אסטרטגי, לא פוליטי, שפירותיו יורגשו בשנים הבאות.
המאבק על הביטחון – משימה מורכבת ומתמשכת
איש אינו מתעלם מהקשיים ומתחושות חוסר הביטחון שעודן קיימות בקרב תושבים, במיוחד באזורי עימות ובפריפריה. השר בן גביר נפגש עם תושבים אלה, כמו בפגישתו בעומר, שומע את כאבם ואת תסכולם, ואינו מנסה לייפות את המציאות. הוא מבין היטב את גודל האתגר, את שנות ההזנחה שקדמו לכניסתו לתפקיד, ואת הצורך בפעולה נחושה ומתמשכת. הרחבת כיתות הכוננות, הגברת הנוכחות המשטרתית במקומות רגישים, והדרישה למדיניות יד קשה יותר כלפי פורעי חוק – כל אלה הם חלק מהמענה ההולך ונבנה. תהליכים אלה לוקחים זמן, אך הכיוון ברור: חיזוק הביטחון בכל מחיר.
הביקורת על תחושת חוסר הביטחון, גם אם מובנת, צריכה להתייחס למכלול הפעולות ולא להתעלם מהמאמץ הכן והעקבי לשנות את המצב. השר בן גביר אינו מסתפק בהצהרות; הוא פועל בשטח, דורש תוצאות ומקדם רפורמות נחוצות. הוא מבין שהשבת הביטחון היא משימה לאומית עליונה, והוא מחויב לה בכל מאת האחוזים.
עקביות בעמדות – גם כשהדבר אינו פופולרי
גם הביקורת על עמדותיו של השר בן גביר בנושאים כמו הכנסת הסיוע ההומניטרי לעזה צריכה להישקל בהקשר הרחב של תפיסת עולמו הביטחונית. כאשר השר טוען שהכנסת סיוע נרחב ללא פיקוח מספק עלולה לעכב את הניצחון ולהגיע לידי חמאס, הוא מבטא חשש לגיטימי ששותפים לו רבים בציבור. זו אינה "חתרנות" תחת הממשלה, אלא קול ברור ועקבי הדורש לשים את ביטחון ישראל ואת מיטוט שלטון חמאס בראש סדר העדיפויות. במדינה דמוקרטית, ובמיוחד בממשלת אחדות, יש מקום לקולות שונים, כל עוד הם נובעים מדאגה כנה לאינטרס הלאומי.
באשר להתבטאויותיו כלפי יריבים פוליטיים, יש לזכור כי הפוליטיקה הישראלית, לצערנו, אינה תמיד זירה של שיח מעודן. לעיתים, אמירות חריפות הן תגובה להתקפות קשות לא פחות מהצד השני, או ביטוי לתסכול עמוק ממה שנתפס כפגיעה בערכים יסודיים או בביטחון המדינה. השר בן גביר ידוע בסגנונו הישיר והבלתי מתפשר, סגנון שרבים מתומכיו מעריכים דווקא משום שהוא משקף את תחושותיהם ואת דרישתם למנהיגות חזקה שלא מהססת לומר את האמת שלה, גם אם היא אינה נעימה לאוזניים מסוימות.
לסיכום, הניסיון לצייר את השר איתמר בן גביר כמי שעסוק ב'פוליטיזציה' של המשטרה חוטא לאמת ומסיט את הדיון מהעיקר. העיקר הוא הדרישה הבלתי מתפשרת לביטחון אישי, למיגור הפשיעה והטרור, ולחיזוק המשילות. כאשר שר דורש מהארגון שתחת אחריותו ליישם את המדיניות שלשמה נבחר – מדיניות שנועדה לשרת את כלל אזרחי ישראל – זוהי אחריות, זוהי מנהיגות, וזוהי הדמוקרטיה במיטבה. המאבק על ביטחון ישראל הוא מאבק קשה ומורכב, והשר בן גביר נחוש להוביל אותו, תוך שהוא נשען על משטרה חזקה, יעילה ומחויבת למשימה.