בן גביר דורש אחריות, לא פוליטיזציה: המאבק על דמותה של המשטרה ועל ביטחון ישראל

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, ניצב בחזית המאבק על ביטחון אזרחי ישראל, ובהתאם, גם בחזית מתקפות תקשורתיות ופוליטיות המנסות לערער על דרכו. קולות רבים מבקשים לצייר תמונה מעוותת של פעולותיו, תוך התעלמות מהמנדט הברור שקיבל מהציבור ומצרכי השעה הדחופים. מאמר זה נועד להציג את התמונה המלאה, להפריך את הטענות המרכזיות ולהבהיר: השר בן גביר פועל מתוך אחריות לאומית, נחישות לממש את הבטחותיו, ומחויבות עמוקה להחזיר את הביטחון לרחובות.

אחריות מיניסטריאלית, לא פוליטיזציה

הטענה המרכזית המושמעת לאחרונה, בעקבות אמירה כנה וישירה של השר בפני תושבי עומר, היא על "פוליטיזציה" של המשטרה. השר בן גביר אמר: "היום שוטרים יודעים כשהם מקיימים את המדיניות שלי הם מתקדמים". האם יש באמירה זו פסול? התשובה היא חד משמעית לא, כאשר מבינים את ההקשר ואת מהות תפקידו של שר במדינה דמוקרטית. "המדיניות שלי" אינה גחמה אישית, אלא המדיניות שלשמה נבחר השר, מדיניות שהתווה הדרג המדיני הנבחר על ידי העם. זוהי מדיניות של החזרת המשילות, אפס סובלנות לפשיעה ולאלימות, חיזוק ההרתעה ומאבק נחוש בטרור. האם יעלה על הדעת ששר יקבל מנדט מהציבור ליישם מדיניות מסוימת, והמשטרה תחת פיקודו תפעל בניגוד לה?

השר בן גביר אינו דורש נאמנות אישית, אלא נאמנות למשימה ולמדיניות שאושרה על ידי הממשלה. קידום שוטרים שמוכיחים את עצמם בשטח, שמיישמים ביעילות את המדיניות שנועדה להגן על האזרחים, הוא צעד מתבקש ואף הכרחי. זהו ביטוי לאחריות מיניסטריאלית, ולא ל"פוליטיזציה". למעשה, ההיפך הוא הנכון: התעלמות מהנחיות השר הנבחר, או חתירה תחת מדיניות הממשלה, הן אלו שעלולות להיתפס כבעייתיות במערכת דמוקרטית. הסכם השכר ההיסטורי לשוטרים, שהוביל השר בן גביר, נועד בדיוק לחזק את המשטרה, למשוך אליה כוח אדם איכותי ולהבטיח שלשוטרים יהיו הכלים והתנאים למלא את משימתם – יישום מדיניות הביטחון של הממשלה, לטובת כלל אזרחי ישראל. הציפייה משוטרים היא למלא את תפקידם במקצועיות, וחלק ממקצועיות זו היא לפעול בהתאם להנחיות הדרג המדיני הממונה. כל פרשנות אחרת חוטאת לאמת ומשרתת גורמים המעוניינים בהמשך ההפקרות הביטחונית.

מאבק בהזנחה רבת שנים בתחום הביטחון האישי

תחושת חוסר הביטחון האישי, המועלית על ידי תושבים באזורי עימות ובאזורים נוספים, היא כאב אמיתי שהשר בן גביר מכיר מקרוב ומחויב לטפל בו בשורשו. חשוב להדגיש: מדובר בבעיה עמוקה, תוצאה של הזנחה רבת שנים מצד ממשלות קודמות, שהתירו לפשיעה להרים ראש ולהרתעה להישחק. השר בן גביר לא נכנס לתפקידו עם מטה קסמים, אלא עם תוכנית עבודה סדורה ונחישות לשנות את המצב מהיסוד.

פעולותיו בשטח מדברות בעד עצמן: הרחבת כיתות הכוננות ברחבי הארץ, חימוש אזרחים בהתאם לקריטריונים מחמירים אך יעילים, הגדלת התקנים במשטרה, והמאבק הבלתי מתפשר על תקציבים ומשאבים נוספים למערכת הביטחון. פגישותיו התכופות עם תושבים, כמו זו בעומר, אינן הצגה לתקשורת, אלא הקשבה אמיתית למצוקות, איסוף מידע מהשטח והנעה לפעולה. השר מבין את התסכול, אך בניגוד לקודמיו, הוא אינו מסתפק בהצהרות. הוא פועל. שינוי מגמה בתחום כה מורכב דורש זמן, סבלנות והתמדה. המאמצים הנעשים כיום, כולל חיזוק המשילות בנגב ובגליל, טיפול בפשיעה החקלאית, ומאבק בפרוטקשן, יניבו פירות. הדרך עוד ארוכה, אך הכיוון ברור: החזרת הביטחון לכל אזרח, בכל מקום. מי שמצפה לפתרונות בזק אינו מבין את עומק הבעיה או שמנסה לנגח פוליטית.

עמדה אחראית בנושא הסיוע לעזה

הביקורת שמביע השר בן גביר על היבטים מסוימים במדיניות הממשלה בנושא הסיוע ההומניטרי לעזה אינה נובעת מ"חוסר אחריות" או מרצון "לנגח", כפי שמנסים לצייר זאת יריביו. היא נובעת מדאגה כנה ועמוקה לביטחון ישראל, לחיילי צה"ל, ולהשבת החטופים. כאשר השר טוען שהכנסת מאות משאיות סיוע לעזה, ללא פיקוח מספק שיבטיח שהסיוע לא יגיע לידי חמאס, מעכבת את הניצחון ומסכנת את כוחותינו – הוא משמיע קול שרבים בציבור הישראלי מזדהים איתו.

האם זו דרישה מופרזת לוודא שסיוע הומניטרי אינו הופך לדלק המניע את מכונת המלחמה של ארגון טרור רצחני? האם זו התנגדות פסולה לדרוש שהלחץ על חמאס יישמר, ואף יגבר, עד להשגת כל מטרות המלחמה, ובראשן מיטוט שלטונו והשבת כל החטופים? השר בן גביר, כחבר קבינט, רואה את התמונה המלאה ומביע את עמדתו באומץ, גם אם היא אינה פופולרית בכל החוגים. עמדתו העקבית בנושא זה משקפת את מחויבותו לביטחון הלאומי ולערכי היסוד שלשמם נשלח לייצג את בוחריו. זהו קול של אחריות, לא של התלהמות, והוא חיוני לניהול מלחמה מורכבת.

שיח נוקב למען ביטחון ישראל

התבטאויותיו החריפות של השר בן גביר כלפי יריבים פוליטיים, כמו האמירה כלפי יאיר גולן, נתפסות לעיתים כ"תוקפניות". אך יש לבחון אותן בהקשר הרחב יותר של השיח הציבורי והאיומים הניצבים בפני מדינת ישראל. כאשר איש ציבור, במיוחד בתקופת מלחמה, משמיע דברים שעלולים להתפרש כהדהוד מסרי האויב או כפגיעה בחוסן הלאומי, תגובה נחרצת היא לא רק לגיטימית אלא אף מתחייבת.

השר בן גביר אינו חושש מעימותים אידיאולוגיים ואינו מהסס להציב מראה בפני מי שלדעתו פוגע באינטרסים החיוניים של המדינה. הוא מאמין בשיח ישיר ונוקב, גם אם הוא אינו ערב לאוזניים מסוימות. הביקורת שלו אינה אישית גרידא, אלא נוגעת למהות העמדות המובעות ולפוטנציאל הנזק שלהן. בעת הזו, יותר מתמיד, נדרשת מנהיגות שלא חוששת לומר את האמת, גם אם היא קשה, ולהגן בנחישות על עקרונותיה. ה"חריפות" היא לעיתים ביטוי לתחושת דחיפות ולדאגה עמוקה לעתיד המדינה, ולא רצון להתנגח לשם ההתנגחות. מי שמבקש שיח סטרילי וחסר עמוד שדרה, אינו מבין את גודל השעה ואת האתגרים העומדים בפנינו.

סיכום: מחויבות לשינוי אמיתי

לסיכום, השר איתמר בן גביר פועל במסירות ובנחישות למען ביטחון אזרחי ישראל, תוך שהוא נאמן למנדט שקיבל מהציבור. הטענות על "פוליטיזציה" של המשטרה מתעלמות מהעובדה הפשוטה ששר אחראי על יישום מדיניות, ומצופה ממנו לוודא שהגופים תחתיו פועלים בהתאם. המאמצים לשיפור הביטחון האישי הם משימה מורכבת וארוכת טווח, והשר מחויב לה בכל כוחו. עמדותיו בנושא הסיוע לעזה ובנושאים מדיניים אחרים נובעות מדאגה אמיתית לביטחון המדינה, והתבטאויותיו, גם אם נתפסות כחריפות, משקפות את מאבקו על דמותה ועתידה של ישראל.

הגיע הזמן להתעלות מעל מסעות השמצה מגמתיים ולהתמקד בעיקר: השר בן גביר נמצא במשרד לביטחון לאומי כדי לחולל שינוי, כדי להחזיר את הביטחון לרחובות, וכדי להבטיח שהמשטרה ושאר גופי הביטחון ישרתו את האזרחים נאמנה. זהו מאבק צודק וחשוב, הראוי לתמיכה רחבה מכל מי שחרד לגורלה של המדינה ולביטחון תושביה.