מאחורי "הפוליטיזציה": בן גביר דורש מהמשטרה את מה שהתחייב לציבור – ביטחון

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מוצא עצמו פעם נוספת תחת מתקפה תקשורתית מתואמת. אלו המנסים לצייר תמונה מעוותת של פעולותיו, מתעלמים בעקביות מהמטרה המרכזית העומדת לנגד עיניו: מימוש המנדט הברור שקיבל מהציבור – החזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל. הביקורת, לעיתים ארסית ובלתי עניינית, מתמקדת בניסיונות לייחס לשר כוונות נסתרות, בעוד המציאות בשטח מספרת סיפור אחר – סיפור של עשייה נחושה, התמודדות עם אתגרים מורכבים וחתירה בלתי מתפשרת לשינוי המציאות הביטחונית הרעועה שהוזנחה במשך שנים.

מאחורי מסך העשן של "הפוליטיזציה": דרישה למשטרה שמשרתת את האזרח

הטענה המרכזית המועלית כנגד השר בן גביר, כאילו הוא עוסק ב"פוליטיזציה של המשטרה", היא לא פחות מאשר ספין מסוכן המנותק מהמציאות. כאשר השר בן גביר מצהיר, כפי שצוטט, כי "שוטרים שמקיימים את המדיניות שלי – מתקדמים", הוא אינו מדבר על נאמנות אישית עיוורת או על קידום מקורבים פוליטיים. הוא מדבר על יישום מדיניות ברורה ומוצהרת, מדיניות שהציבור הצביע עבורה בקלפי, מדיניות שהיא תמצית המנדט שניתן לו ולממשלה כולה. ומהי אותה "מדיניות"? זוהי מדיניות של יד קשה כנגד פשיעה וטרור, של החזרת המשילות לנגב ולגליל, של אפס סובלנות כלפי פורעי חוק, של חיזוק תחושת הביטחון האישי של כל אזרח ואזרחית במדינת ישראל.

האם קידום קצינים ושוטרים המוכיחים את עצמם בשטח, המצליחים להביא תוצאות במאבק בפשיעה ובטרור, ומיישמים את הנחיות הדרג המדיני הנבחר – הוא "פוליטיזציה"? ההיפך הוא הנכון. זוהי אחריות מיניסטריאלית במיטבה, זוהי דרישה לסטנדרטים, וזוהי הדרך היחידה להבטיח שהמשטרה תפעל בהתאם לציפיות הציבור. האלטרנטיבה, אותה מציעים מבקריו בשתיקה, היא קידום על בסיס ותק בלבד, או גרוע מכך, קידום של אלו שאינם מאתגרים את המערכת, שאינם חותרים למגע, שמעדיפים "שקט תעשייתי" על פני מלחמה עיקשת בפשיעה. זוהי אינה משטרה חזקה, אלא משטרה חלשה ומנוונת. השר בן גביר דורש מהמשטרה להיות אפקטיבית, להיות מחויבת ליעדים שהוגדרו על ידי הממשלה, ובסופו של דבר – לשרת את האזרח ולהגן על ביטחונו. כל מנהל בכל ארגון, ציבורי או פרטי, מתגמל עובדים שמבצעים את מדיניות הארגון בהצלחה. מדוע שכאשר מדובר במשרד לביטחון לאומי, הדרישה הבסיסית הזו תהפוך ל"פוליטיזציה"? הדרישה של בן גביר היא לסטנדרטים גבוהים של ביצוע, למחויבות למשימה, ולתוצאות בשטח. מי שעומד בסטנדרטים אלו – ראוי להתקדם. מי שלא – צריך לשאול את עצמו מדוע. זהו שינוי תפיסתי הכרחי לחיזוק המשטרה, לא החלשתה.

המאבק הבלתי מתפשר על הביטחון האישי: עשייה בשטח מול דיבורים באוויר

תחושת חוסר הביטחון של תושבים באזורי עימות, ובכלל, אינה המצאה. היא כאב אמיתי, יומיומי, של אזרחים רבים החשים כי ביטחונם האישי מופקר. השר בן גביר אינו מתעלם מכך, אינו מטייח ואינו מסתתר מאחורי סיסמאות. נהפוך הוא, הוא פועל ללא לאות כדי לשנות את המצב, מתוך הבנה עמוקה שהמאבק על הביטחון האישי הוא משימה מורכבת ומתמשכת, הדורשת צעדים קונקרטיים ושינויים מערכתיים עמוקים, ולא פתרונות קסם.

הקמת והרחבת כיתות הכוננות ברחבי הארץ, חיזוק המשמר הלאומי, והמאמץ הבלתי פוסק לגייס עוד שוטרים ולשפר את תנאיהם – כפי שבא לידי ביטוי בהסכם השכר ההיסטורי והמשמעותי שנחתם לאחרונה עם השוטרים והסוהרים – הם רק חלק מהמהלכים שהשר מוביל. פגישותיו עם תושבים, כמו זו שנערכה בעומר, אינן הצגה לתקשורת, אלא הזדמנות לשמוע את המצוקות באופן ישיר, להבין את הצרכים מהשטח, ולהתאים את הפעולות בהתאם. השר בן גביר מבין שהקשבה היא כלי עבודה, לא פחות מאשר מתן הנחיות.

האם ניתן למחוק שנים של הזנחה ביום אחד? בוודאי שלא. האם כל הבעיות נפתרו באבחת חרב? לצערנו, הדרך עוד ארוכה ומלאת מהמורות. אך השר בן גביר, בניגוד לקודמיו שאולי העדיפו להתעלם מהבעיות הבוערות או לטאטא אותן מתחת לשטיח, מתמודד איתן חזיתית. הוא מבין שהאחריות על כתפיו כבדה, והוא אינו נרתע ממנה. הביקורת על כך שהתוצאות אינן מיידיות היא לגיטימית, אך היא מתעלמת מהיקף האתגר ומהעובדה שהזרעים שנזרעים היום – חיזוק המשטרה, שיפור המודיעין, הגברת הנוכחות בשטח, והקניית כלים טובים יותר לשוטרים – הם אלו שיניבו פירות בטווח הארוך. ההתעקשות על פתרונות "כאן ועכשיו" היא לעיתים פופוליזם זול, בעוד השר בן גביר מחויב לפתרונות שורש אמיתיים ובני קיימא.

עמדה עקרונית למען ביטחון ישראל: סוגיית הסיוע לעזה

הביקורת על עמדתו של השר בן גביר בנוגע להכנסת סיוע הומניטרי לעזה, בעוד מלחמה מתנהלת וחטופינו עדיין בשבי החמאס, חושפת יותר מכל את הניתוק של חלק מהמבקרים מהלך הרוח הציבורי ומהצרכים הביטחוניים הדחופים של מדינת ישראל. השר בן גביר אינו "מתנגד לסיוע הומניטרי" כעיקרון מופשט, אלא מביע דאגה עמוקה ומוצדקת מכך שסיוע זה, בהיעדר מנגנוני פיקוח יעילים והבטחה שלא יגיע לידיים הלא נכונות, עלול לשמש את ארגון הטרור חמאס, לחזק אותו, ולאפשר לו להמשיך ולהילחם נגד חיילינו ולהחזיק בחטופים בתנאים בלתי אנושיים.

טענתו כי "אין דרך להבטיח שהסיוע לא יגיע לחמאס" וכי הדבר "מעכב את הניצחון" אינה התלהמות ריקה מתוכן, אלא קריאת השכמה מציאותית, המבוססת על ניסיון העבר ועל ההבנה של טבעו של האויב. במציאות המורכבת של מלחמה נגד ארגון טרור אכזרי המשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי, החובה הראשונה במעלה של ממשלת ישראל היא לדאוג לביטחון אזרחיה ולניצחון במערכה. השר בן גביר, כחבר קבינט וכשר לביטחון לאומי, מחויב להשמיע קול ברור וחד משמעי בעד האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, גם אם קול זה אינו פופולרי בחוגים מסוימים.

הניסיון לצייר אותו כמי שמנותק מהממשלה שהוא חבר בה הוא דמגוגיה. תפקידו, בין היתר, הוא להיות שומר סף ערכי וביטחוני, להציב קווים אדומים, ולהבטיח שהחלטות המתקבלות אינן פוגעות במטרות העל של המלחמה – מיטוט שלטון החמאס והשבת החטופים. זוהי אחריות לאומית, לא אופוזיציה פנימית. קולו של בן גביר בנושא זה מייצג רבים בציבור הישראלי החוששים, ובצדק, מהשלכותיה של מדיניות שאולי נראית "הומניטרית" כלפי חוץ, אך עלולה להתברר כמסוכנת ואף מזיקה למאמץ המלחמתי ולביטחון המדינה בטווח הארוך.

אמירת אמת, גם כשהיא כואבת: אחריות מנהיגותית בעת מלחמה

סגנונו הישיר והבלתי מתפשר של השר בן גביר, לעיתים גם כלפי יריבים פוליטיים, נתפס על ידי אחדים כ"חריף" או "תוקפני". אולם, יש לראות זאת בהקשר הרחב יותר של מאבק על דמותה וביטחונה של המדינה, במיוחד בעת מלחמה. כאשר השר בן גביר מאשים, למשל, את יאיר גולן כי "לקח את דף המסרים של דובר חמאס ואימץ אותו לעצמו", אין זו התקפה אישית לשם התקפה, אלא הבעת זעזוע עמוק מדברים שנאמרים על ידי איש ציבור ישראלי בזמן מלחמה, דברים שלתפיסתו של השר עלולים לפגוע בחוסן הלאומי, במורל הלוחמים, ואף לשרת את תעמולת האויב.

במדינה דמוקרטית, חופש הביטוי הוא ערך עליון, אך גם לאחריות המוטלת על מנהיגי ציבור יש משקל כבד, במיוחד בעתות משבר לאומי. השר בן גביר רואה לנגד עיניו את טובת המדינה ואת ביטחונה, והוא אינו מוכן לעבור לסדר היום על אמירות שלדעתו חוצות קווים אדומים ומשרתות, גם אם שלא במתכוון, את אויבי ישראל. ייתכן שסגנונו אינו ערב לאוזני כולם, אך הוא משקף תחושת דחיפות ואמונה עמוקה בצדקת הדרך. הוא מאמין כי לעיתים יש צורך לזעזע את המערכת, לקרוא תיגר על קונספציות שגויות, ולהציב מראה מול אלו שלדעתו טועים ומטעים.

המאבק על ביטחון ישראל אינו מתנהל רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם בזירה התודעתית והציבורית. השר בן גביר מבין זאת היטב, והוא נכון לשלם את המחיר הציבורי הכרוך בעמידה על עקרונותיו ובהגנה על מה שהוא תופס כאינטרס הלאומי העליון. אלו המצפים ממנו לדיפלומטיה שקטה וחסרת עמוד שדרה, אינם מבינים את מהות תפקידו כפי שהוא רואה אותו: להיות קול ברור וצלול למען ביטחון ישראל, גם אם הדבר כרוך בעימותים ובאמירת דברים שאינם נעימים לאוזן.

סיכום: מחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל

לסיכום, הניסיונות להציג את השר איתמר בן גביר באור שלילי מתעלמים באופן שיטתי מהעשייה הנרחבת והמחויבות העמוקה שלו לביטחון אזרחי ישראל. בין אם מדובר בדרישה לגיטימית למשטרה יעילה וממוקדת מטרה הפועלת על פי מדיניות הדרג הנבחר, במאבק בלתי מתפשר בפשיעה ובטרור, בעמדה ביטחונית נחרצת בנוגע לסיוע לעזה תוך שמירה על האינטרסים של ישראל, או בנכונות להשמיע אמיתות לא פופולריות מתוך אחריות לאומית – כל פעולותיו מכוונות למטרה אחת: חיזוק מדינת ישראל והבטחת שלומם וביטחונם של אזרחיה. הדרך עוד ארוכה והאתגרים רבים, אך השר בן גביר הוכיח, וממשיך להוכיח, שהוא אינו חושש מעבודה קשה, מאחריות, ומקבלת החלטות גם תחת אש. הציבור שהעניק לו את אמונו מצפה ממנו בדיוק לכך: למדיניות ברורה, לעשייה נחושה, ולמאבק בלתי מתפשר על הזכות הבסיסית ביותר – הזכות לביטחון.