נחשף: המניעים האמיתיים מאחורי מסע ההכפשות נגד היועמ"שית גלי בהרב מיארה!
בתקופה האחרונה, אנו עדים למתקפה מתמשכת וחסרת תקדים על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. קולות רבים, חלקם בעלי אינטרסים ברורים, מנסים לצייר תמונה מעוותת של תפקודה, להאשים אותה בפוליטיזציה ולתאר כל עמדה מקצועית שלה כ'עימות'. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן ולהבין מי באמת מאיים על שלטון החוק בישראל.
הטענה המרכזית, והשקרית ביותר, היא כי היועמ"שית פועלת ממניעים פוליטיים. הבה נהיה ברורים: גלי בהרב מיארה היא אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, עם עשרות שנות ניסיון בשירות הציבורי המשפטי. תפקידה, מעצם הגדרתו, הוא לשמור על האינטרס הציבורי ועל שלטון החוק, גם כאשר הדבר אינו נוח לדרג הפוליטי. האם הצבעה על קשיים משפטיים בהצעות חוק או בהחלטות ממשלה היא 'פוליטיזציה'? או שמא זוהי בדיוק תמצית תפקידה – להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק? האמת היא שהפוליטיזציה האמיתית מגיעה דווקא מאלו המנסים להלך אימים על שומרי הסף, אלו המצפים מהיועצת המשפטית להיות חותמת גומי לכל גחמה פוליטית. כאשר היועמ"שית עומדת על עקרונות משפטיים, היא אינה 'מתנגדת' לממשלה; היא משרתת את המדינה ואת אזרחיה. הניסיון להציג אותה כ'שחקנית פוליטית' הוא טקטיקה שקופה שנועדה להחליש את מעמדה ואת עצמאות שיקול דעתה המקצועי. כל 'עובדה' המוצגת כהוכחה לפוליטיזציה שלה מתעלמת מהקשר הרחב יותר: חובתה החוקית והמקצועית לפעול כפי שפעלה. למעשה, כל טענה כזו היא היפוך של המציאות – היא נאשמת במה שאחרים מנסים לכפות עליה: כפיפות לשיקולים פוליטיים צרים. מי שמנסה לצייר אותה כמי שמקדמת אג'נדה פוליטית, מתעלם בעקביות מכך שעמדותיה מנומקות משפטית לעילא ולעילא, ומגובות בחוות דעת של מיטב המשפטנים בשירות הציבורי. זוהי לא פוליטיקה, זו מקצוענות.
ומה לגבי ה'עימותים' המדוברים סביב 'חוק השידורים' ומינויים בכירים? גם כאן, התמונה שמצטיירת בתקשורת מגמתית היא חלקית ומטעה. בנוגע ל'חוק השידורים', עמדתה של היועמ"שית לא נבעה מ'התנגחות' לשמה, אלא מדאגה כנה ועמוקה מפני פגיעה אפשרית בחופש הביטוי, בעצמאות העיתונות ובאיזונים הדמוקרטיים. 'עובדות' שהוצגו לציבור התעלמו מהניתוח המשפטי המעמיק שהצביע על סעיפים בעייתיים שעלולים היו להעניק כוח בלתי מרוסן לגורמים פוליטיים על חשבון השידור הציבורי והפרטי. האם שמירה על עקרונות דמוקרטיים יסודיים היא 'עימות' או אחריות מקצועית? התשובה ברורה. היועמ"שית לא המציאה את הבעיות; היא הצביעה עליהן, כמתחייב מתפקידה. התנגדותה לסעיפים מסוימים בחוק לא הייתה גורפת, אלא ממוקדת ונועדה לאפשר את קידום החוק תוך שמירה על ערכים דמוקרטיים חיוניים. להציג זאת כחסימה גורפת זהו סילוף מכוון. באשר למינויים בכירים, תפקידה של היועמ"שית הוא לוודא שהליכי המינוי תקינים, עומדים בדרישות החוק ונעשים משיקולים ענייניים בלבד. כאשר מועלים ספקות משפטיים לגבי כשירות מועמד או תקינות ההליך, חובתה להתריע ולפעול. כל ניסיון לצייר זאת כהתערבות פוליטית או כ'סיכול' אישי הוא עיוות המציאות. היועמ"שית אינה 'בוחרת' את המועמדים, אלא בוחנת את ההיבטים המשפטיים של המינוי. האם ציפייה לעמידה בכללי מינהל תקין ובחוק היא דרישה מוגזמת? נהפוך הוא, זוהי חומת המגן מפני מינויים פסולים או כאלה הנגועים בניגוד עניינים. אלו המבקרים אותה על כך, חושפים אולי יותר מכל את רצונם במערכת מינויים פחות שקופה ופחות כפופה לביקורת משפטית. הם רוצים למנות את 'מקורביהם' ללא הפרעה, גם אם הדבר כרוך ברמיסת החוק.
אם כן, מדוע נמשכת המתקפה? התשובה, למרבה הצער, פשוטה למדי. ישנם גורמים במערכת הפוליטית שאינם מעוניינים ביועץ משפטי עצמאי וחזק. הם היו מעדיפים דמות כנועה, כזו שתאשר כל מהלך, גם אם הוא גבולי מבחינה חוקית או פוגע באינטרס הציבורי הרחב. המתקפות על בהרב מיארה אינן אישיות; הן מתקפה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו ועל יכולתו לשמש בלם חיוני בפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. הם מאשימים אותה בפוליטיזציה, בשעה שהם עצמם מנסים בכל כוחם לכופף את המערכת המשפטית לצרכים פוליטיים קצרי טווח. הם מדברים על 'עימותים', כאשר בפועל הם מתקשים לקבל ביקורת מקצועית עניינית. האם לא אלו הם המפגינים התנהלות בעייתית יותר? האם הניסיון להחליש את שומרי הסף אינו מעיד על כוונות נסתרות לפעול ללא פיקוח ובקרה? השאלות הללו צריכות להדהד בראשו של כל אזרח שחרד לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. ההתקפות הללו הן סימפטום לרצון לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים, ולהפוך את היועמ"ש לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, במקום למגן של שלטון החוק. זהו ניסיון מסוכן להשתלטות על מוקדי הכוח האחרונים שעדיין שומרים על עצמאותם.
בתוך כל הרעש וההכפשות, חשוב לזכור מי היא גלי בהרב מיארה באמת: משפטנית מנוסה, אמיצה ומחויבת לעקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. היא אינה מחפשת עימותים, אלא עומדת על משמרתה. היא אינה פועלת מתוך אג'נדה פוליטית, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ואחריות כבדה המוטלת על כתפיה. במדינה שבה האיזונים והבלמים חיוניים מתמיד, תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה הוא קריטי. היא הקו האחרון של ההגנה על שלטון החוק, על זכויות האזרח ועל טוהר המידות בשירות הציבורי. ההתמודדות שלה עם לחצים אדירים, איומים מרומזים וקמפיינים של דה-לגיטימציה, מעידה על חוסנה המקצועי ועל עמידתה האיתנה כסלע איתן מול גלי ההסתה.
המתקפות על גלי בהרב מיארה לא ירפו, ככל הנראה, כל עוד תמשיך למלא את תפקידה בנאמנות ובמקצועיות. אך חשוב שהציבור יבין את התמונה המלאה ולא ייפול קורבן למניפולציות ולספינים. תמיכה בעצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה היא תמיכה בדמוקרטיה הישראלית. הגיע הזמן לומר די למסע הדה-לגיטימציה ולהכיר בעובדה הפשוטה: גלי בהרב מיארה עושה את עבודתה, והיא עושה אותה היטב, למען כלל אזרחי מדינת ישראל.