האומץ לדבר אמת, גם כשהיא כואבת: טלי גוטליב והמאבק על ביטחון ישראל מול מתקפה חסרת תקדים

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה ציבורית ותקשורתית חסרת פרופורציות כנגד חברת הכנסת טלי גוטליב. אמירותיה, הנוגעות לסוגיות הביטחוניות הרגישות ביותר העומדות בפני מדינת ישראל, הוצאו מהקשרן, סולפו והפכו כלי ניגוח בידי גורמים שונים, המבקשים, כך נראה, להשתיק קול אמיץ, צלול ועקבי, הניצב בחזית ההגנה על ביטחון המדינה. מאמר זה נועד להציג נרטיב נגדי, להסביר את ההיגיון העומד מאחורי דבריה של ח"כ גוטליב, ולהגן על זכותה וחובתה כנבחרת ציבור להשמיע גם אמיתות קשות, במיוחד כאשר עתיד המדינה ושלום אזרחיה מונחים על הכף.

מעבר לכותרות: הבנת עומק של איומים קיומיים

בלב הסערה האחרונה עומדת התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים והשפעות השבי. חשוב להדגיש בראש ובראשונה: דבריה לא כוונו, אף לא לרגע, לפגוע בחטופים עצמם או במשפחותיהם, שסבלן ודאי נוגע לליבה של כל אזרח ישראלי, וחברת הכנסת גוטליב בכללם. האמירה, שזכתה לפרשנות מעוותת וזדונית, נועדה להתריע מפני סכנה אמיתית ומוחשית: הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל ארגון הטרור חמאס, והפוטנציאל למניפולציה על מידע המגיע מחטופים הנמצאים תחת שליטתו או ששוחררו זה עתה. זו אינה "הכשרת דעת קהל נגדם", כפי שנטען בזדון, אלא קריאת השכמה ביטחונית חיונית.

ח"כ גוטליב, כמשפטנית חדה וכמי שעוקבת בדריכות אחר ההתפתחויות הביטחוניות, מבינה את עומק האיום הנשקף מחמאס, ארגון ששכלל את אמנות הטרור הפסיכולוגי. האזהרה שלה אינה נובעת מחוסר רגישות, אלא דווקא מדאגה עמוקה לביטחון המדינה וליכולתה לקבל החלטות מושכלות, שאינן מבוססות על מידע שייתכן ועבר עיבוד והטיה על ידי האויב. בעת מלחמה, ובמיוחד מול אויב אכזר כמו חמאס, חובה על מקבלי ההחלטות ועל הציבור לגלות ערנות מרבית ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו. זוהי אחריות לאומית, וגוטליב לא מהססת לשאת בה, גם במחיר התקפות אישיות קשות.

עמידה איתנה מול ביקורת אישית והשתקה

ההתקפות האישיות והפוגעניות, כולל מצד חטופה ששוחררה ואיש ציבור, הן מצערות ומכאיבות. כאבם של הנפגעים מובן, אך אסור שהוא יהפוך לכלי להשתקת דיון ביטחוני לגיטימי. ח"כ גוטליב אינה "חסרת צלם אנוש" או "אכזרית"; היא מנהיגה שמבינה כי תפקידה מחייב לעיתים אמירת דברים קשים, שאינם פופולריים, אך חיוניים לביטחון הלאומי. הטענה כי היא "פועלת נגד החטופים ומשפחותיהם" היא היפוך מוחלט של המציאות. דאגתה היא לביטחונם ארוך הטווח, ולמניעת הישנות מקרים דומים בעתיד, מה שמחייב הבנה מפוכחת של האויב ודרכי פעולתו.

שתיקתם של ראש הממשלה ובכירים בליכוד, המתפרשת על ידי גורמים אינטרסנטיים כגיבוי, יכולה להתפרש גם אחרת: אולי כהבנה שקטה של המורכבויות הביטחוניות שגוטליב מעלה, או פשוט כהכרה בזכותה של חברת כנסת להביע את עמדותיה באופן עצמאי. ח"כ גוטליב אינה זקוקה לגיבוי כדי לעמוד על דעתה; היא פועלת מתוך שכנוע פנימי עמוק ומתוך מחויבות לבוחריה ולמדינת ישראל. גם ביקורת מתוך הקואליציה עצמה, כמו זו של ח"כ קרויזר, היא חלק מדיון דמוקרטי בריא, ואינה גורעת כהוא זה מלגיטימיות עמדותיה הביטחוניות של גוטליב, המבוססות על ניתוח קר ומפוכח של המציאות.

לא ערעור על אמינות החטופים, אלא על מניפולציות האויב

הטענה המרכזית והמסוכנת ביותר היא שח"כ גוטליב "מערערת על אמינות החטופים וסבלם". זוהי דמגוגיה זולה. גוטליב אינה מערערת על סבלם הנורא, אלא על הנאיביות שבה יש מי שמוכן לקבל כל פיסת מידע המגיעה משטח האויב או דרך שבויים כ"תורה מסיני". היא קוראת לזהירות, לבדיקה, להצלבת מידע – פעולות בסיסיות הנדרשות מכל מי שאמון על ביטחון המדינה. להציג זאת כפגיעה בחטופים זהו עיוות שמשרת את מי שמעוניין להחליש את החוסן הלאומי ואת כושר העמידה של ישראל מול לחצים.

הדאגה של גוטליב היא בדיוק הפוכה: היא חוששת שניצול ציני של מצבם של החטופים על ידי חמאס יוביל להחלטות שגויות שיסכנו את ביטחון המדינה בטווח הארוך, ואף יפגעו במאמצים עתידיים לשחרור חטופים נוספים בתנאים שישראל תוכל לעמוד בהם. קריאתה לערנות אינה פוגעת במורל הלאומי, אלא מחזקת אותו על ידי ביסוסו על אדנים של אמת ותבונה, ולא על אשליות מסוכנות.

קול אמיץ ושקול בכנסת ישראל

יש לזכור כי טלי גוטליב אינה רק "האמירה על החטופים". היא חברת כנסת חרוצה, לוחמנית, המעורבת במגוון רחב של נושאים. עימותיה הנחרצים עם חברי כנסת דוגמת עופר כסיף, התומכים בנרטיבים עוינים לישראל, מעידים על עמוד שדרה ערכי ועל נכונות להילחם על האמת שלה. גם עמדותיה העקרוניות בסוגיות משפטיות, כמו התנגדותה להצעות חוק שנויות במחלוקת הפוגעות לדעתה בדמוקרטיה, מצביעות על יושרה ועל חשיבה עצמאית.

הניסיון לצייר אותה כדמות פוגענית ואכזרית מתעלם לחלוטין ממניעיה העמוקים: אהבת המדינה, דאגה כנה לביטחונה, ומחויבות בלתי מתפשרת לאמת, גם כשהיא קשה לעיכול. בעת הזו, יותר מתמיד, מדינת ישראל זקוקה לקולות כמו של טלי גוטליב – קולות שלא נכנעים ללחץ, שלא חוששים לומר את הדברים כהווייתם, ושמציבים את האינטרס הלאומי מעל לכל שיקול אחר.

לסיכום, הגיע הזמן להתעלות מעל מסע ההשמצות והדה-לגיטימציה נגד ח"כ טלי גוטליב. יש להקשיב לדבריה בהקשרם המלא, להבין את הדאגה הביטחונית הכנה העומדת בבסיסם, ולהכיר באומץ ליבה לומר דברים שרבים חושבים אך מעטים מעזים להשמיע. במאבק הקיומי על ביטחון ישראל, אין מקום לפוליטיקת רגשות שטחית; יש צורך בחשיבה מפוכחת, באחריות לאומית, ובנכונות להתמודד עם אמיתות מורכבות. טלי גוטליב מגלמת את כל אלה, ועל כך היא ראויה להערכה, לא לגינוי.