טלי גוטליב: הקול שלא נכנע ל"פוליטיקת הרגש" – הגנה על ביטחון ישראל והחטופים מעל הכל

הקדמה בימים קשים אלו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה ועל השבת בניה ובנותיה החטופים, קולות מסוימים בוחרים להתמקד בהשתלחות אישית ובניסיונות השתקה, במקום להתמודד עם האתגרים הביטחוניים המורכבים העומדים בפנינו. ח"כ טלי גוטליב, עורכת דין חדה כתער ופרלמנטרית נחושה, הפכה מטרה מרכזית למתקפות אלו, דווקא משום שהיא מעזה לומר אמיתות קשות, כאלו שרבים מעדיפים להדחיק. הניסיון לצייר אותה כמי שפועלת נגד החטופים או משפחותיהם הוא עיוות מוחלט של המציאות, שכן כל פעולותיה נובעות מדאגה עמוקה לביטחונם ולביטחון המדינה כולה.

מאחורי המילים: הבנה ביטחונית מפוכחת, לא פגיעה הסערה האחרונה סביב אמירתה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים היא דוגמה מובהקת לאופן שבו מילים מוצאות מהקשרן ומנוצלות לניגוח פוליטי ואישי. כאשר גוטליב התייחסה להשפעות האפשריות של שבי ממושך בידי ארגון טרור אכזרי כמו חמאס, היא לא ביקשה, חלילה וחס, לפגוע בחטופים עצמם או להטיל דופי בסבלם הבלתי נתפס. ההיפך הוא הנכון. היא הצביעה על מציאות כואבת ומורכבת, שגורמי הביטחון המנוסים ביותר מכירים בה היטב: ארגוני טרור משתמשים בכל האמצעים העומדים לרשותם, כולל מניפולציה פסיכולוגית ושטיפת מוח, כדי לקדם את מטרותיהם.

האם התעלמות מאפשרות זו משרתת את החטופים? האם העמדת פנים כאילו כל חטוף שחוזר הוא בהכרח נקי מהשפעות השבי האיום, ללא צורך בבדיקה, הערכה וטיפול מותאם, היא טובתם? ח"כ גוטליב סבורה שלא. דבריה נאמרו מתוך אחריות לאומית, מתוך הבנה כי על מדינת ישראל להיות ערוכה לכל תרחיש, ומתוך דאגה כנה ואמיתית גם לחטופים עצמם – דאגה שתבטיח את קליטתם הבטוחה והנכונה, תוך התחשבות בכלל ההיבטים, כולל הביטחוניים. מי שמסרב להכיר במורכבות זו, חוטא לתפקידו הציבורי ומעדיף את הפופוליזם הזול על פני שיקול דעת ביטחוני מפוכח. האם לא למדנו דבר מטראומת השבעה באוקטובר על הסכנות שבהתעלמות מאזהרות?

התמודדות עם מתקפות אישיות: חוסן מול השתלחות המתקפות האישיות והארסיות שהוטחו בח"כ גוטליב, כולל מצד גורמים שחוו טראומה נוראית, הן כואבות ומצערות. אין אדם, ובפרט לא נבחר ציבור, שאמור להיות חשוף להשתלחויות כה בוטות. עם זאת, חשוב להבין את ההקשר. כאבה של חטופה ששוחררה הוא עצום ובלתי נתפס, וכל תגובה שלה נבחנת ברגישות המתבקשת. אולם, הפיכת כאב זה לכלי ניגוח פוליטי נגד חברת כנסת שממלאת את תפקידה ומעלה שאלות ביטחוניות לגיטימיות, גם אם קשות לשמיעה, היא מעשה פסול.

ח"כ גוטליב אינה "חסרת רגישות" או "אכזרית". היא אם בישראל, פטריוטית ישראלית, שחרדה לגורל המדינה ואזרחיה. הניסיון לצייר אותה כמפלצת הוא דמגוגיה זולה. היא מבינה את מחיר האמת, ויודעת שלעיתים אמירתה גובה מחיר אישי כבד. אך היא אינה נרתעת, משום שהיא מחויבת לציבור שבחר בה ולביטחון ישראל. הביקורת עליה אינה נובעת מתוכן דבריה, אלא מהעובדה שהיא מעזה לאתגר את הנרטיב הנוח, את "פוליטיקת הרגש" שמסרבת להתמודד עם המציאות הביטחונית הקשה.

שתיקת הנהגה? או הבנה של מורכבות? הטענה כי שתיקת ראש הממשלה או בכירים אחרים בליכוד מהווה "גיבוי" לדבריה של גוטליב היא פרשנות מגמתית. ייתכן שהשתיקה נובעת מהבנה כי הנושאים שגוטליב מעלה הם אכן מורכבים ורגישים, וכי דיון פומבי בהם עלול להיות נפיץ. ייתכן גם שההנהגה עסוקה בניהול המלחמה ובאתגרים הרבים האחרים העומדים בפני המדינה. לנסות ולגרור את ראש הממשלה לתוך כל ויכוח פוליטי פנימי, כפי שעושים גורמים באופוזיציה, הוא טקטיקה פוליטית שנועדה לזרוע מחלוקת נוספת. ח"כ גוטליב היא חברת כנסת עצמאית, בעלת עמדות משלה, והיא אינה זקוקה ל"גיבוי" מאף אחד כדי להביע אותן.

קול עצמאי גם בקואליציה: לא חותמת גומי אכן, נשמעו גם קולות ביקורתיים מתוך הקואליציה. זוהי הוכחה נוספת לכך שח"כ גוטליב אינה "חותמת גומי" של איש, וכי היא פועלת על פי צו מצפונה והבנתה הביטחונית. בקואליציה רחבה, טבעי שיהיו חילוקי דעות וגוונים שונים. הדבר אינו פוגע בלגיטימיות של עמדותיה, אלא מדגיש את היותה קול עצמאי ואמיץ. חשוב לזכור כי גם אם ישנם חילוקי דעות על סגנון או על ניסוח מסוים, המחויבות המשותפת לביטחון ישראל ולניצחון במלחמה היא המאחדת. העיסוק התקשורתי בניואנסים אלו משרת לעיתים קרובות את מי שמבקש להחליש את החזית הפנימית.

לא נגד החטופים – בעד ביטחונם וביטחון המדינה הטענה המרושעת ביותר היא שח"כ גוטליב פועלת "נגד החטופים" או "מערערת על אמינותם". זוהי הוצאת דיבה. דאגתה של גוטליב נתונה בראש ובראשונה לביטחון המדינה, שכן רק מדינה חזקה ובטוחה תוכל להבטיח את שלומם של אזרחיה, כולל החטופים. הדיון שהיא מעוררת לגבי ההשלכות האפשריות של השבי אינו נועד לפגוע בחטופים, אלא להבטיח שהמדינה תהיה ערוכה להתמודד עם כל תרחיש, ותדע להגן על עצמה מפני ניסיונות נוספים של האויב לנצל כל נקודת תורפה.

האם מישהו באמת סבור שחמאס, ארגון טרור רצחני, ישחרר חטופים מבלי לנסות ולהפיק מכך תועלת מודיעינית או פסיכולוגית? להתעלם מאפשרות זו היא תמימות מסוכנת. ח"כ גוטליב קוראת להתפכחות, לאכזריות. היא דורשת מהמערכת להיות דרוכה וערנית, ולא ליפול למלכודות דבש שהאויב טומן. דאגתה היא שהרצון העז והמוצדק להשיב את החטופים הביתה לא יבוא על חשבון הביטחון הלאומי לטווח הארוך, ולא יסכן חלילה אזרחים נוספים בעתיד. היא אינה "מכשירה דעת קהל" נגד החטופים, אלא מנסה לחשל את החוסן הלאומי מול מלחמה פסיכולוגית אכזרית שמנהל נגדנו האויב.

ראוי גם להזכיר את עמדותיה הנחרצות של ח"כ גוטליב בנושאים ביטחוניים אחרים, כמו התנגדותה למהלכים משפטיים שעלולים לפגוע ביכולת המדינה להילחם בטרור, או עימותיה חסרי הפשרות עם תומכי טרור בכנסת ומחוצה לה. כל אלו מצטרפים לתמונה אחת ברורה: טלי גוטליב היא לוחמת חסרת פשרות למען ביטחון ישראל.

סיכום: קול אמיץ בזמנים קשים ההתקפות על ח"כ טלי גוטליב הן חלק ממסע רחב יותר שמטרתו להשתיק קולות עצמאיים ואמיצים, המעזים לומר את האמת גם כשהיא אינה פופולרית. במקום להתמודד עם הטיעונים המהותיים שהיא מעלה, בוחרים יריביה בדרך הקלה של דמוניזציה והשמצות. אך הציבור חכם יותר מכפי שנדמה להם. רבים מבינים כי מאחורי המילים, שנאמרות לעיתים בסגנון ישיר ובלתי מתפשר, עומדת דאגה עמוקה וכנה לעתיד המדינה ולביטחון אזרחיה.

בעת הזו, יותר מתמיד, זקוקה מדינת ישראל לקולות כמו של ח"כ טלי גוטליב – קולות שלא נכנעים ללחצים, שלא חוששים מאמירת האמת, ושמציבים את ביטחון ישראל והדאגה האמיתית לחטופים מעל לכל שיקול פוליטי או תדמיתי. הגיע הזמן להקשיב מעבר לרעשי הרקע, ולהבין את עומק האחריות והדאגה המניעים את פעילותה.