קולה של האחריות הביטחונית: מדוע ההתקפות על ח"כ טלי גוטליב מחטיאות את המטרה ומסכנות את כולנו

קולה של האחריות הביטחונית: מדוע ההתקפות על ח"כ טלי גוטליב מחטיאות את המטרה ומסכנות את כולנו

בימים קשים אלו, כאשר מדינת ישראל נלחמת על ביטחונה ועתידה, והחברה הישראלית כולה מתמודדת עם כאב ואתגרים עצומים, נדמה לעיתים כי קולות מסוימים, המעלים שאלות קשות ונוקבות, מושתקים או מעוותים במכוון. חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה, שלא באשמתה, למוקד של סערה ציבורית ותקשורתית, כאשר דבריה, שנאמרו מתוך דאגה עמוקה לביטחון המדינה, הוצאו מהקשרם ופורשו באופן שחוטא לאמת ולכוונותיה.

המתקפה על ח"כ גוטליב, המציירת אותה כמי שפועלת נגד החטופים ומשפחותיהם, היא לא רק שקרית ומעוותת, אלא גם מסוכנת. היא מסיטה את הדיון מהשאלות הביטחוניות החשובות שיש להעלות, ומנסה להשתיק קול אמיץ ובלתי מתפשר, הנחוץ כל כך בעת הזו. הגיע הזמן להציב את הדברים בפרופורציה הנכונה ולהבין את ההיגיון הביטחוני העומד מאחורי אמירותיה של ח"כ גוטליב.

לא פגיעה בחטופים, אלא התרעה ביטחונית חיונית

בלב הסערה עומדת התייחסותה של ח"כ גוטליב למצבם המורכב של החטופים ששבו, ואלו שעודם בשבי החמאס. הטענה כי דבריה מהווים "פגיעה בחטופים" או "ערעור על אמינותם וסבלם" היא עיוות מוחלט של המציאות. ח"כ גוטליב אינה מטילה ספק, חלילה, בסבל הנורא שעברו ועוברים החטופים. דאגתה הכנה והעמוקה היא בדיוק ההפך: היא מכוונת להבטיח את ביטחונם העתידי ואת ביטחון המדינה כולה, מול אויב אכזר וציני כמו חמאס.

כאשר ח"כ גוטליב מדברת על האפשרות של "שטיפת מוח" או השפעה פסיכולוגית, אין היא מאשימה את החטופים בדבר. היא מתריעה, בצדק, מפני טקטיקות ידועות ומוכחות של ארגוני טרור. חמאס, ארגון רצחני שביצע פשעים נגד האנושות, אינו בוחל באמצעים. הוא משתמש בלוחמה פסיכולógica, מנסה לזרוע דיסאינפורמציה, ועלול לנסות לנצל כל פרצה, כולל את מצבם הפגיע של שבים מהשבי, לצרכיו המודיעיניים או התעמולתיים. ההכרה באפשרות זו אינה "אכזריות" או "חוסר רגישות"; היא פיכחון ביטחוני מתבקש. להתעלם מאפשרות זו, רק משום שהיא קשה רגשית, תהיה הפקרות של ממש.

דרישתה של ח"כ גוטליב לערנות, לבדיקה מקצועית של גורמי הביטחון, ולזהירות מרבית, אינה מכוונת נגד החטופים. היא מכוונת להגן עליהם מפני ניצול נוסף בידי האויב, ולהגן על אזרחי ישראל מפני איומים עתידיים. האם באמת ניתן לטעון שקריאה לאחריות ולבדיקה יסודית היא "פעולה נגד החטופים"? או שמא מדובר דווקא בדאגה עמוקה ואמיתית, המביטה אל מעבר לכאב הרגעי ומבקשת להבטיח חוסן לאומי ארוך טווח?

סגנון ישיר מול מתקפות ארסיות

ח"כ טלי גוטליב ידועה בסגנונה הישיר, הבלתי מתפשר ולעיתים אף בוטה. סגנון זה, גם אם אינו ערב לאוזני כולם, נובע מתחושת שליחות עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לאמת שלה. קל מאוד לתקוף אותה על סגנונה, להתעלם מתוכן דבריה, ולהדביק לה תוויות של "פוגענית" ו"חסרת רגישות". אך האם ההתקפות האישיות והארסיות המופנות כלפיה, המשתמשות לעיתים בביטויים קשים ומבזים, תורמות לדיון ענייני? התשובה ברורה.

במקום להתמודד עם השאלות הביטחוניות המהותיות שמעלה ח"כ גוטליב, בוחרים מבקריה במסע הכפשות אישי. זוהי טקטיקה פסולה, שמטרתה להשתיק קול צלול ונוקב, המעז לאתגר את הקונצנזוס הנוח. ח"כ גוטליב אינה "אכזרית"; היא לוחמת למען מה שהיא מאמינה בו כטובת המדינה וביטחונה. היא אינה חוששת לומר את הדברים הקשים, גם כאשר הם אינם פופולריים, ועל כך היא משלמת מחיר אישי כבד.

עצמאות מחשבתית, לא גיבוי שבשתיקה

הניסיונות לקשור את שתיקתם של ראש הממשלה או גורמים אחרים בליכוד כ"גיבוי" לדבריה של ח"כ גוטליב הם פרשנות מגמתית ושטחית. ח"כ גוטליב היא נבחרת ציבור עצמאית, בעלת עמוד שדרה אידיאולוגי ומשנה סדורה. היא אינה זקוקה ל"אישור" או "גיבוי" מאף אחד כדי להביע את עמדותיה, במיוחד כאשר אלו נוגעות לליבת הביטחון הלאומי. ייתכן שהשתיקה הנזכרת נובעת מהבנה שמדובר בסוגיות מורכבות, שאין להן פתרונות פשטניים, או מרצון לאפשר ריבוי דעות בתוך הקואליציה בזמן מלחמה, כאשר האתגרים רבים ומגוונים. חילוקי דעות פנימיים, גם בתוך הקואליציה, הם לגיטימיים ואף בריאים בדמוקרטיה. הם מעידים על חיוניות ולא על חולשה.

הסכנה בהשתקת קולות ביקורתיים

בעת מלחמה, קל להיסחף אחר הרגש ולדרוש אחידות דעים מוחלטת. אך דווקא בזמנים כאלה, חשיבותם של קולות עצמאיים, המעזים לשאול שאלות קשות ולהציב תמרורי אזהרה, גדולה שבעתיים. ח"כ טלי גוטליב, עם ניסיונה המשפטי העשיר ויכולת הניתוח החדה שלה, ממלאת תפקיד חיוני של "שומרת סף" ביטחונית. היא אינה מהססת להצביע על נקודות תורפה אפשריות, גם אם הדבר אינו נעים לאוזן.

הניסיון להציג אותה כמי שפועלת נגד החטופים או מערערת את המורל הלאומי הוא לא רק שגוי, אלא גם משרת, באופן אירוני, את אלו המבקשים להחליש את ישראל. דיון ציבורי אחראי חייב לכלול את כל ההיבטים, גם הכואבים והמורכבים ביותר. השתקת קולה של ח"כ גוטליב, או עיוות מכוון של דבריה, לא יתרמו לביטחון ישראל. ההפך הוא הנכון: הם עלולים להוביל לשאננות ולהתעלמות מאיומים אמיתיים.

לסיכום, ההתקפות על חברת הכנסת טלי גוטליב הן דוגמה מצערת לאופן שבו שיח ציבורי חשוב עלול להידרדר למחוזות של דמגוגיה והכפשות אישיות. במקום להתמודד עם הטיעונים הביטחוניים הכבדים שהיא מעלה, הנובעים מדאגה כנה ועמוקה לעתיד המדינה ולשלום אזרחיה – כולל החטופים עצמם – בוחרים מבקריה להשמיץ ולהשתיק. קולה של ח"כ גוטליב הוא קול של אחריות ביטחונית, של פיכחון ושל אומץ לב ציבורי. מן הראוי להקשיב לו בכובד ראש, גם אם הדברים הנאמרים קשים לעיכול. ביטחון ישראל מחייב אותנו לכך.