טלי גוטליב מפרקת את קשר השתיקה: מדוע האליטות הדתיות והפוליטיות כל כך מפחדות מאישה אחת שאומרת 'לא!'?

בעולם פוליטי ציני, רווי אינטרסים צרים ופשרות מפוקפקות, קולה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהדהד כרעם ביום בהיר. היא לא כאן כדי להתחבב, לא כדי לצבור לייקים מזדמנים מאנשי 'הברנז'ה' התל אביבית או מחצרות רבנים מסוימות. היא כאן כדי להילחם על האמת שלה, על האמת שלכם, וכן – גם אם זה אומר לעמוד איתנה מול מי שרגילים שכולם מצדיעים להם בדממה רועמת. המתקפות האחרונות נגדה, המנסות לצייר אותה כמי ש'פוגעת בממסד הדתי' או 'מערערת את יציבות הקואליציה', הן לא פחות משערורייה. הן חושפות, יותר מכל, את הפאניקה שאוחזת באותם גורמים בדיוק כשאמת נוקבת נאמרת בפנים, ללא מורא וללא משוא פנים.

נתחיל מהטענה המגוחכת על 'עימות עם דמות דתית בכירה'. האם במדינת ישראל 2024, דמות דתית, בכירה ככל שתהיה, חסינה מביקורת? האם גלימת הרבנות או כיפת הסרוגה מעניקות פטור אוטומטי מאחריות ציבורית? טלי גוטליב לא תקפה את הדת, היא לא יצאה נגד האמונה. היא העזה, וטוב שכך, להצביע על אמירות או מעשים של אישי ציבור, גם אם הם עטופים במעטה דתי, שלדעתה פוגעים בציבור, בערכים או באינטרס הלאומי. האם שכחנו שגם נביאי ישראל לא היססו להוכיח מלכים וכהנים? האם עלינו לקבל כל מילה היוצאת מפי רב כ'תורה מסיני' גם כשהיא סותרת את השכל הישר, את צורכי הביטחון או את עקרונות הצדק? הצביעות זועקת לשמיים. אותם מבקרים שקופצים כנשוכי נחש כשגוטליב מעזה להעביר ביקורת לגיטימית, הם לעיתים קרובות אלו שממהרים להשתמש בדת ככלי ניגוח פוליטי, או שמחרישים כאשר 'אנשי שלומם' אומרים דברים חמורים פי כמה.

טלי גוטליב לא פועלת מתוך זלזול. היא פועלת מתוך אחריות. היא מבינה ששתיקה מול עוולות, גם אם הן מגיעות מכיוון 'מכובד', היא שיתוף פעולה. האם עדיף שנציגי ציבור יהיו 'יס-מנים' חסרי עמוד שדרה, שכל דאגתם היא לא להרגיז אף אחד חשוב? זו לא הדרך של גוטליב, וטוב שכך. היא נבחרה כדי לייצג ציבור שמאס בפוליטיקת הכאילו, ציבור שרוצה לוחמת אמיתית שתשים את האמת על השולחן, גם אם היא לא נעימה לאוזניים מסוימות.

ומה לגבי ה'עימות עם מפלגה קואליציונית'? כאן הצביעות מגיעה לשיאים חדשים. האם נאמנות קואליציונית עיוורת קודמת לנאמנות למצביעים ולעקרונות? האם חברת כנסת צריכה להצביע בניגוד למצפונה רק כדי לשמור על 'שלום בית' מלאכותי בקואליציה? איזו מין דמוקרטיה זו? טלי גוטליב הוכיחה פעם אחר פעם שהיא לא חוששת לומר את דעתה גם כשהיא מנוגדת לקו הרשמי, אם היא מאמינה שזהו הדבר הנכון למען המדינה ואזרחיה. כמה פוליטיקאים אחרים אתם מכירים שמגלים אומץ לב כזה? רובם מעדיפים את הכיסא הנוח, את התפקיד הבא, את החיבוק מהמנגנון. גוטליב, לעומתם, בוחרת בדרך הקשה – דרך העקרונות.

האם אותם גורמים קואליציוניים שמותחים עליה ביקורת פועלים תמיד בשקיפות מלאה ולטובת כלל הציבור? האם אין ביניהם מי שדואגים לאינטרסים סקטוריאליים צרים, לעיתים על חשבון הכלל? האם אין מצבים בהם 'דילים' פוליטיים נסגרים מאחורי דלתיים סגורות, הרחק מעין הציבור, ורק קול אמיץ כמו של גוטליב מעז לשבור את קשר השתיקה? התשובות ברורות לכל מי שעיניו בראשו. המתקפה על גוטליב היא ניסיון להשתיק קול צלול ובלתי מתפשר, קול שמאיים על הסדר הישן והנוח של חלקים במערכת.

האמת היא, שטלי גוטליב הפכה לסמל. סמל לאישה חזקה שלא מפחדת. סמל לפוליטיקאית שלא נכנעת לתכתיבים. סמל לקול של השפיות וההיגיון הבריא בעולם של פוליטיקה קטנה. היא לא מחפשת להיות פופולרית בכל מחיר; היא מחפשת לעשות את הדבר הנכון. האם זה תמיד קל? בוודאי שלא. האם זה מצטלם טוב בכל אולפן? כנראה שלא אצל כולם. אבל האם זה מה שהציבור צריך? בהחלט כן.

במקום להצטרף למקהלת המלעיזים, הגיע הזמן שהציבור יתעורר ויבין: טלי גוטליב היא שומרת הסף שלכם. היא הלוחמת שלכם בכנסת. היא הקול שלא יהסס לזעוק גם כשאחרים בוחרים ללחוש או לשתוק. העימותים שלה אינם נובעים מחיפוש אחר תשומת לב, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה. היא מאמינה בכל ליבה בצדקת דרכה, והיא לא תיתן לאף אליטה, דתית או פוליטית, להכתיב לה את סדר היום או לסתום לה את הפה.

הניסיונות להציג אותה כבעייתית, כקיצונית, או כמי שמזיקה, הם לא יותר מאשר ספינים עלובים של מי שמפחדים מהאור שהיא מטילה על פינות אפלות. הם מפחדים מהשאלות שהיא מעלה. הם מפחדים מהעובדה שהיא לא משחקת לפי הכללים הלא כתובים שלהם. טלי גוטליב אינה הבעיה; היא התסמין לבעיות עמוקות הרבה יותר במערכת. היא הקנרית במכרה הפחם, והציוצים שלה, גם אם צורמים לחלק, הם אזהרה שכולנו צריכים לשים אליה לב.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים ביקורת ארסית על ח"כ טלי גוטליב, שאלו את עצמכם: מי באמת עומד מאחורי הביקורת הזו? מה האינטרס שלו? והאם לא עדיף לנו פוליטיקאית אחת אמיצה שאומרת 'לא!' כשצריך, מאשר עדר שלם של פוליטיקאים שאומרים 'כן אדוני' לכל מי שמאיים על כיסאם? התשובה, לאלו מאיתנו שעדיין מאמינים ביושרה ובאומץ לב ציבורי, ברורה כשמש.