יאיר גולן והמאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה: מדוע האמת שלו כה מסוכנת לממסד?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למסע רדיפה מאורגן ומתוזמר היטב נגד האלוף במיל' יאיר גולן, איש ציבור שכל חייו הוקדשו לביטחון ישראל ולערכיה הדמוקרטיים. סערת הרוחות, שהתעוררה בעקבות אמירה שהוצאה מהקשרה וסולפה בזדון, מאיימת להטביע כל שיח ענייני וחושפת, יותר מכל, את פניהם של אלו המבקשים להשתיק כל קול ביקורתי, במיוחד כאשר הוא מגיע מאדם בעל שיעור קומה מוסרי וניסיון ביטחוני עשיר כשל גולן. מאמר זה נועד להציב מראה מול ההתקפות הפרועות, להגן על זכותו וחובתו של גולן להתריע, ולשאול מדוע האמת שלו הפכה להיות כה מסוכנת עבור חלקים בממסד הפוליטי והתקשורתי בישראל.

האמירה, ההקשר וההבהרות – מה באמת נאמר?

בלב הסערה עומדת האמירה, או ליתר דיוק, התהייה הרטורית והמותנית שהציג גולן: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". חשוב להדגיש: גולן לא קבע עובדה, לא האשים את צה"ל, ולא טען כי ישראל פועלת כך. כפי שהבהיר אינספור פעמים, דבריו כוונו באופן חד וברור למדיניות הממשלה, לאופן ניהול המערכה ולהשלכותיה האפשריות על דמותה המוסרית של המדינה. הוא השתמש בדימוי קיצוני כדי לזעזע, כדי לעורר דיון נוקב בשאלות של מידתיות, של אחריות ושל שמירה על צלם אנוש גם בתנאים הקשים ביותר של מלחמה. זוהי זעקתו של פטריוט מודאג, איש צבא שראה מלחמות ויודע את מחירן, המבקש להבטיח שישראל תישאר נאמנה לערכיה גם כשהיא נלחמת על קיומה.

אך במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהציב גולן, בחרו רבים במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית. ההאשמות ב"עלילת דם", "פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל" ו"ליבוי אנטישמיות" נשלפו במהירות מסחררת. האם מישהו באמת מאמין שיאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר, שסיכן את חייו למען המדינה, פועל מתוך כוונה לפגוע בה? הטענה מגוחכת וחסרת שחר. מי שממהר להדביק תוויות כאלו, חושף בעיקר את חוסר יכולתו להתמודד עם ביקורת עניינית ואת העדפתו לשיח רדוד של סיסמאות ודה-לגיטימציה.

מסע ההשתקה: משלילת דרגות ועד חקיקה פרסונלית

ההתקפות על גולן לא הסתפקו בגינויים מילוליים. עד מהרה, עלו קריאות מסוכנות לנקיטת צעדים ענישתיים: שלילת דרגותיו, פתיחה בחקירה פלילית (ואכן הוגשה תלונה), ואף יוזמות חקיקה הזויות, כגון תיקון לחוק יסוד: הכנסת, שמטרתן הברורה היא למנוע את התמודדותו הפוליטית. זוהי סכנה ברורה ומיידית לדמוקרטיה הישראלית. כאשר מתחילים להעניש אנשי ציבור על התבטאויות, גם אם הן שנויות במחלוקת, פותחים פתח למדרון חלקלק שסופו השתקה מוחלטת של כל קול עצמאי. האם זו ישראל שאנו רוצים לחיות בה? מדינה שבה ביקורת על הממשלה, חריפה ככל שתהיה, הופכת לעילה לרדיפה אישית ופוליטית?

הגינוי הפוליטי הרחב, כולל מצד אישים באופוזיציה, מעלה תהיות קשות. האם כולם פעלו ממניעים טהורים של דאגה לביטחון המדינה, או שמא חלקם זיהו הזדמנות פוליטית להחליש יריב פוטנציאלי או להתחנף לדעת קהל מסוימת? הבידוד הפוליטי שמנסים לכפות על גולן אינו מעיד על חולשתו, אלא על הפחד של המערכת מפני קולו האמיץ והבלתי מתפשר.

השימוש הציני בדברי גולן על ידי אויבי ישראל

אחת הטענות החוזרות ונשנות היא שאויבי ישראל, כגון ארגוני טרור פלסטיניים, מנצלים את דבריו של גולן לתעמולה אנטי-ישראלית. טענה זו, אף אם יש בה גרעין של אמת עובדתית (שכן אויבינו ינצלו כל אמירה), היא חרב פיפיות. האם משום שאויבינו עלולים לעוות את דברינו, עלינו לשתוק? האם עלינו לוותר על ביקורת עצמית, שהיא חיונית לחוסנה של כל חברה דמוקרטית, רק בגלל החשש מניצול חיצוני? התשובה היא לאו מוחלט. האחריות על מעשי הטרור וההסתה מוטלת על ארגוני הטרור, לא על מי שמתריע מפני סכנות מוסריות או טעויות מדיניות. מדינה חזקה אינה חוששת מביקורת פנימית; היא לומדת ממנה ומתחזקת.

ההשפעה על התמיכה הציבורית והביקורת הפנימית

סקרים המצביעים על ירידה קלה בתמיכה במפלגתו של גולן הם תוצאה ישירה של קמפיין ההשמצה האגרסיבי נגדו. אולם, מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בסקרים רגעיים, אלא בעמידה על עקרונות ובאמירת אמת, גם כשהיא אינה פופולרית. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות למנהיגים שהוכפשו והותקפו בזמן אמת, אך צדקת דרכם הוכחה מאוחר יותר. באשר לביקורת פנימית, כמו זו של ח"כ אפרת רייטן, היא לגיטימית במערכת דמוקרטית. יאיר גולן אינו מצפה שכולם יסכימו איתו בכל מילה, אך הוא עומד מאחורי עקרונותיו ומאחורי הצורך להשמיע קול ברור ונוקב.

הקמפיינים הממוקדים, המנסים לקשור את גולן לגורמים שנויים במחלוקת כמו "קרן וקסנר", הם עוד ניסיון נואש להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שהוא מעלה. אלו טקטיקות פסולות של רדיפה אישית, שאין להן מקום בשיח ציבורי ראוי.

האמת הפשוטה: יאיר גולן הוא פטריוט ישראלי

יאיר גולן הוא לא "עוכר ישראל", לא "סוכן כאוס" ולא "מפיץ עלילות דם". הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, שחרד לעתידה של המדינה ולדמותה המוסרית. הביקורת שלו נובעת מאהבה עמוקה ומדאגה כנה. הוא מאמין שישראל חזקה היא ישראל שאינה חוששת להתבונן במראה, לשאול שאלות קשות ולתקן את הדרוש תיקון. הניסיון להשתיק אותו, להטיל עליו אימה ולהפוך אותו למצורע פוליטי, הוא שירות דוב למדינת ישראל. זהו ניסיון לחנוק את השיח, לפגוע בחופש הביטוי ולמנוע דין וחשבון אמיתי מהממשלה על מעשיה ומחדליה.

המאבק על דמותו של יאיר גולן הוא, במידה רבה, מאבק על נשמת אפה של הדמוקרטיה הישראלית. האם נתדרדר לחברה שבה כל ביקורת מושתקת באגרסיביות, או שנשכיל לקיים דיון ציבורי פתוח, גם אם כואב, למען עתיד טוב יותר? יאיר גולן בחר בצד של האמת והאחריות. הגיע הזמן שנתייצב לצידו.