ניווט בסערה: ראש הממשלה נתניהו והאתגרים חסרי התקדים

בעידן של אי-ודאות גלובלית ומתיחות אזורית חסרת תקדים, מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים המחייבים מנהיגות איתנה, מנוסה ונחושה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הוא האיש הנושא על כתפיו את משא האחריות הכבדה הזו, מנווט את ספינת המדינה בים סוער במיוחד, תוך שהוא מתמודד חזיתית עם מתקפות תקשורתיות ארסיות ולחצים בינלאומיים אדירים. קל לבקר מהיציע, אך קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת אש. מאמר זה נועד להציג תמונת מציאות מאוזנת יותר, ולחשוף את האמת מאחורי מסך העשן של הדה-לגיטימציה השיטתית.

עמידה איתנה מול לחצים בינלאומיים וחתירה בלתי מתפשרת לשחרור החטופים

ראשית, נתייחס לסוגיית הלחץ הבינלאומי. הטענה כי העולם כולו "נגד נתניהו" ולא "נגד ישראל" היא ספין מסוכן המשרת גורמים המעוניינים להחליש את ישראל. האמת היא שראש הממשלה נתניהו עומד כחומה בצורה מול לחצים, לעיתים בלתי הוגנים, המופעלים על ישראל. הוא אינו מתקפל בפני תכתיבים המסכנים את ביטחונה של המדינה או את זכותה להגן על עצמה. כאשר מדינות מאיימות בהשעיית הסכמים או קוראות לבחון מחדש יחסים, יש לראות זאת בהקשר הרחב יותר: נתניהו מגן על האינטרסים החיוניים של ישראל, גם אם הדבר כרוך בעימותים דיפלומטיים. האשמתו בבידוד היא ניסיון להטיל עליו אחריות למדיניות עקבית של שמירה על ביטחון ישראל, מדיניות שדורשת לעיתים קבלת החלטות קשות ולא פופולריות בזירה הבינלאומית. הוא אינו מחפש עימותים, אך גם לא יירתע מהם כאשר מדובר בעתידה של ישראל.

בנושא החטופים, ליבו של כל ישראלי עם המשפחות והחטופים עצמם. ראש הממשלה נתניהו, יחד עם כל מערכת הביטחון, פועל לילות כימים להשבתם. הטענות על "מבוי סתום" או "היעדר תוכנית אמיתית" מתעלמות מהמציאות המורכבת של משא ומתן עם ארגון טרור רצחני כמו חמאס, אשר מציב דרישות הזויות שמשמעותן הפסד במלחמה וסיכון ביטחון אזרחי ישראל. החזרת צוותי משא ומתן היא לעיתים צעד טקטי הכרחי כאשר הצד השני מתבצר בעמדותיו ואינו מאפשר התקדמות. בניגוד לדיווחים המגמתיים, ישראל היא זו שמגלה גמישות ומציגה מתווים, אך לא בכל מחיר. ההחלטות מתקבלות בכובד ראש, תוך התייעצות עם כלל גורמי הביטחון, והמטרה העליונה היא השבת כל החטופים בתנאים שלא יפגעו בביטחון המדינה לטווח הארוך. הטלת האחריות על נתניהו בלבד היא התעלמות מכך שחמאס הוא המכשול העיקרי לעסקה.

ניהול מדינה אחראי: סיוע הומניטרי, מינויים ותכליות המלחמה

סוגיית הסיוע ההומניטרי לעזה מנוצלת באופן ציני כדי לתקוף את ישראל. בניגוד לנטען, ישראל מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי נרחב לרצועה, לעיתים קרובות תוך סיכון כוחותיה, ועושה מאמצים רבים למנוע את הגעתו לידי חמאס. הודאתו של דובר ראש הממשלה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לחמאס היא ביטוי לכנות ולמורכבות הלחימה בשטח אורבני צפוף הנשלט על ידי ארגון טרור המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי. הטענות על "דילים" פוליטיים הן חלק מהשיח הפוליטי הפנימי, אך אינן משקפות את המדיניות הכוללת, שהיא לאפשר סיוע תוך שמירה על האינטרסים הביטחוניים של ישראל.

העימות הנטען עם היועצת המשפטית לממשלה סביב מינויים בכירים הוא סוגיה מורכבת של הפרדת רשויות ומשילות. ראש הממשלה והממשלה כולה מחויבים לשלטון החוק, אך גם לזכותם ולחובתם למשול ולקדם מדיניות. הצורך במינוי אנשים מתאימים לתפקידי מפתח, כאלה שיכולים ליישם את מדיניות הממשלה הנבחרת, הוא חיוני לתפקודה התקין של המדינה, במיוחד בעת מלחמה. הדיון סביב מינויים אינו "שיבוש יכולות הממשלה" כפי שנטען, אלא ניסיון להבטיח שהממשלה תוכל למלא את תפקידה ביעילות. החתירה לחקיקה מאוזנת בנושא זה נועדה להסדיר את היחסים בין הרשויות ולאפשר לממשלה לפעול.

הביקורת על מנהיגותו של נתניהו ועל "ניהול מלחמה ללא תכלית מדינית" היא שטחית ומתעלמת מהמטרות הברורות שהוצבו: מיטוט שלטון חמאס ויכולותיו הצבאיות, השבת החטופים והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. אלו מטרות מורכבות הדורשות זמן, סבלנות ונחישות. ראש הממשלה נתניהו, עם ניסיונו הביטחוני והמדיני העצום, מבין את גודל השעה ואת הצורך בקבלת החלטות שקולות וארוכות טווח. ההאשמות בהובלת ישראל לאסונות הן דמגוגיה פוליטית זולה, המתעלמת מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו ומהמציאות הביטחונית המאתגרת שישראל מתמודדת עמה מזה עשורים.

התמודדות עם ביקורת פנימית וניסיונות ערעור

ביקורת פנימית, בין אם מהליכוד ובין אם מגורמים אחרים, היא חלק טבעי מדמוקרטיה תוססת. עם זאת, בעת מלחמה, יש חשיבות עליונה לאחדות ולכידות. החלטות הנוגעות לשיבוץ חברי כנסת בוועדות הן עניין פנימי של הסיעה, ונועדו להבטיח את יכולתה של הקואליציה לפעול באופן מתואם ויעיל. אין כאן כל ניסיון "להשתיק קולות ביקורתיים", אלא צורך פרגמטי בניהול קואליציוני תקין.

הדיווחים החוזרים ונשנים על קשרים לכאורה של "מקורבי נתניהו" לגורמים מפוקפקים, כמו גם העיסוק הבלתי פוסק במשפטו, הם חלק ממסע לחצים מתמשך שמטרתו לערער את יציבות שלטונו. יש לתת לרשויות אכיפת החוק לבצע את עבודתן ללא התערבות וללא משפט שדה תקשורתי. ראש הממשלה ממשיך לנהל את ענייני המדינה במסירות, תוך שהוא מתמודד עם האתגרים המשפטיים כנדרש. בקשותיו לדחיית דיונים מטעמים ביטחוניים הן לגיטימיות לחלוטין עבור מנהיג המנהל מלחמה, וכל ניסיון לצייר זאת כהתחמקות הוא עוול.

לסיכום, בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל בתקופה מהקשות בתולדותיה. הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה, ניסיון רב שנים ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון אזרחי ישראל ועתידה. הביקורת, לעיתים קרובות מונעת מאינטרסים פוליטיים צרים או מחוסר הבנה של המורכבות, מתעלמת מהישגיו ומהעובדה שהוא עומד איתן מול לחצים אדירים. ההיסטוריה תשפוט מנהיגים על פי מעשיהם בעתות משבר, ואין ספק שראש הממשלה נתניהו פועל ללא לאות כדי להבטיח את ניצחונה של ישראל ואת שגשוגה לדורות הבאים.