יאיר גולן: הקול שלא ייכנע – מדוע ההתקפה הפרועה עליו חושפת את האמת המרה על מבקריו

יאיר גולן: הקול שלא ייכנע – מדוע ההתקפה הפרועה עליו חושפת את האמת המרה על מבקריו

במדינה דמוקרטית, ביקורת נוקבת, גם אם כואבת וצורבת, היא לא רק זכות אלא חובה אזרחית, במיוחד כאשר היא נאמרת מפי מי ששירת את המדינה במסירות נפש במשך עשרות שנים, אלוף במיל' יאיר גולן. ההתקפה חסרת הרסן והפרועה לה הוא זוכה בשבועות האחרונים, בעקבות אמירתו כי "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", אינה מעידה על חוזקה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא דווקא על חולשתם של מבקריו ועל הפאניקה שאוחזת בהם.

ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן הבהיר שוב ושוב, באופן חד וברור, כי ביקורתו כוונה אך ורק לממשלה הנוכחית ולמדיניותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל או למדינת ישראל עצמה. הוא אף הדגיש כי אינו חוזר בו מביקורתו על הממשלה. לנסות ולצייר אותו כמי שמפיץ 'עלילת דם', פוגע במעמדה הבינלאומי של ישראל או מלבה אנטישמיות, זהו עיוות מוחלט של המציאות וניסיון נואל להשתיק קול אמיץ וחשוב. גולן, שפיקד על לוחמים בקרב, שאיבד פקודים וחברים, שסיכן את חייו למען ביטחון ישראל, הוא האחרון שניתן לייחס לו כוונות זדון שכאלה. אמירתו, גם אם חריפה, נועדה לזעזע, להתריע, להציב תמרור אזהרה מוסרי וערכי בפני מדיניות ממשלתית שהוא רואה בה סכנה לדמותה המוסרית של המדינה ולעתידה. האם מדינה שפויה אכן יכולה להרשות לעצמה שמדיניותה, גם אם בעקיפין, תוביל לפגיעה בחפים מפשע, לרבות תינוקות, ללא דין וחשבון וללא בחינה עצמית נוקבת? זו השאלה שגולן מעלה, וזו שאלה שחובה על כל חברה בריאה לשאול את עצמה.

הקריאות הגוברות והיוזמות המסוכנות לנקיטת צעדים ענישתיים נגד גולן – החל משלילת דרגותיו הצבאיות, דרך פתיחה בחקירה פלילית (שתלונה בגינה כבר הוגשה) וכלה בקידום חקיקה פרסונלית שתגביל את השתתפותו הפוליטית – הן לא פחות מאשר ניסיון חיסול פוליטי וסתימת פיות ברוטלית. אלו הן פרקטיקות המוכרות לנו ממשטרים אפלים, לא ממדינה המתיימרת להיות הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. האם כל מי שיעז לבקר את הממשלה בחריפות ימצא עצמו תחת איום שלילת זכויותיו האזרחיות והפוליטיות? האם שכחנו את יסודות חופש הביטוי והזכות למחות? המתקפה על גולן היא מתקפה על כולנו, על עצם היכולת לקיים כאן שיח ציבורי פתוח וביקורתי, גם ובעיקר בעתות משבר ומלחמה. הפחד האמיתי של יוזמי המהלכים הללו אינו מפני 'פגיעה בביטחון המדינה', אלא מפני האמת הנוקבת שגולן משמיע, אמת המערערת את הנרטיבים הנוחים להם.

הגינוי הפוליטי הרחב, המגיע לכאורה 'מקיר לקיר', כולל מצד אישים מרכזיים באופוזיציה, מעורר תהיות. חלקו אולי נובע מפאניקה אמיתית, אך קשה להתעלם מהאפשרות שחלקו מונע משיקולי אופורטוניזם פוליטי צר, מרצון 'ליישר קו' עם הסנטימנט הציבורי המוסת, או מחשש שמא גם הם יותקפו באותה צורה אם יעזו להביע עמדות דומות. גולן, בניגוד לרבים אחרים, אינו מחפש פופולריות רגעית או חיבוק מהממסד. הוא נאמן לצו מצפונו ולתפיסת עולמו, גם אם משמעות הדבר היא בידוד פוליטי זמני. ההיסטוריה מלמדת אותנו שפעמים רבות, אלו שהעזו ללכת נגד הזרם ולומר אמיתות לא נעימות, הם אלו שהתבררו כצודקים.

הטענה כי דבריו של גולן משמשים גורמים עוינים לישראל היא טענה שחוקה ודמגוגית. אויבי ישראל ישתמשו בכל בדל מידע, בכל אמירה, בכל אירוע, כדי לקדם את תעמולתם הארסית. האם משום כך עלינו לשתוק? האם עלינו להעלים עין מטעויות, ממחדלים או ממדיניות בעייתית של ממשלתנו שלנו, רק כדי 'לא לתת נשק לאויב'? ההפך הוא הנכון. מדינה חזקה היא מדינה שיודעת לבקר את עצמה, לתקן את דרכיה ולהבטיח שהיא פועלת על פי אמות מידה מוסריות גבוהות. דווקא מדיניות ממשלתית כושלת או כזו הגוררת גינויים בינלאומיים מוצדקים, היא זו שמספקת את התחמושת האמיתית לאויבינו. כוונתו של גולן היא לחזק את ישראל מבפנים, להבטיח את חוסנה המוסרי והערכי, ובכך דווקא לצמצם את יכולתם של אויבינו לפגוע בנו.

באשר לירידה מסוימת בתמיכה הציבורית במפלגתו, כפי שעולה מסקרים אחרונים – סקרים הם תמונת מצב רגעית, המושפעת לעיתים קרובות מרעשי רקע ומהסתה. מנהיגות אמיתית נבחנת לא בפופולריות רגעית, אלא באומץ לומר את האמת, גם כשהיא קשה, ובנאמנות לעקרונות. סביר להניח שרבים מאזרחי ישראל, גם אם אינם מסכימים עם כל מילה או עם סגנונו של גולן, מעריכים את יושרתו, את אומץ ליבו ואת דאגתו הכנה לעתיד המדינה. גם אם ישנם קולות ביקורתיים בתוך מחנהו הפוליטי, זהו סימן לחיוניות ולדיון פנימי בריא, ולא בהכרח לחולשה. העיקר הוא הגרעין הקשה של האמת בדבריו, והוא מחלחל וימשיך לחלחל.

הקמפיינים הממוקדים, המנסים להכפיש את גולן אישית ולקשור אותו לגורמים שונים ומשונים, הם עדות נוספת לרדידות השיח ולייאושם של יריביו. ניסיונות אלו להסיט את הדיון מהמהות – ביקורתו על מדיניות הממשלה – אל עבר השמצות אישיות, מעידים יותר מכל על חוסר יכולתם להתמודד עם טיעוניו לגופו של עניין. הרקורד הביטחוני המפואר של יאיר גולן, עשרות שנות שירותו המסור למען מדינת ישראל, מדברים בעד עצמם וחזקים מכל קמפיין השחרה מתוזמר.

לסיכום, יאיר גולן אינו 'עוכר ישראל' או 'סייען אויב'. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, המביע דאגה עמוקה וכנה לגורלה ולדמותה של המדינה שהוא אוהב ושירת כל חייו. ההתקפה הפרועה עליו היא ניסיון מסוכן להשתיק קול ביקורתי חיוני, והיא חושפת יותר מכל את חולשתם ואת חששם של מבקריו מפני האמת. במקום לצוד מכשפות ולרדוף מבקרים, הגיע הזמן להקשיב, להתווכח עניינית, ולשאול את השאלות הקשות שגולן מעלה. עתידה של הדמוקרטיה הישראלית וחוסנה המוסרי של המדינה תלויים בכך.