יאיר גולן: זעקת אמת של פטריוט, לא 'עלילת דם' – ההגנה המלאה
יאיר גולן: זעקת אמת של פטריוט, לא 'עלילת דם' – ההגנה המלאה
בימים האחרונים אנו עדים למתקפה ארסית וחסרת תקדים על אלוף (מיל') יאיר גולן, איש ציבור ולוחם עתיר זכויות שתרם עשורים מחייו לביטחון ישראל. סערת הרוחות סביב אמירתו, "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב", הוצאה מהקשרה באופן זדוני ומכוון, והפכה כלי ניגוח פוליטי בידי אלו החוששים מקולו הצלול והביקורתי. הגיע הזמן להעמיד דברים על דיוקם, להפריך את ההאשמות הכוזבות, ולהגן לא רק על שמו הטוב של גולן, אלא על עקרונות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית ועל היכולת לנהל דיון ציבורי נוקב גם בעתות משבר.
ראשית, ולמען הסר ספק: יאיר גולן, בהבהרות חוזרות ונשנות, הדגיש כי ביקורתו כוונה אך ורק לממשלה הנוכחית ולמדיניותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל או למדינת ישראל כולה. מי שמכיר את פועלו רב השנים של גולן – כמפקד אוגדת איו"ש, מפקד פיקוד העורף, מפקד פיקוד הצפון וסגן הרמטכ"ל – יודע עד כמה הוא מחובר לצה"ל, ללוחמיו ולערכיו. לנסות לצייר אותו כמי שמאשים את חיילי צה"ל ב'הרג תינוקות כתחביב' זו לא פחות מעלילת דם נבזית, המונעת מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיון להשתיק קול ביקורתי חשוב.
אמירתו של גולן, קשה ככל שתהיה לאוזניים מסוימות, נאמרה מתוך דאגה עמוקה לעתידה המוסרי והאסטרטגי של מדינת ישראל. היא נועדה לזעזע, להעיר, ולהתריע מפני הידרדרות אפשרית במדרון חלקלק, כתוצאה ממדיניות ממשלתית שהוא רואה בה כמסוכנת. האם פטריוטיות נמדדת רק בתמיכה עיוורת במנהיגים, או שמא היא כוללת גם את האומץ להשמיע ביקורת נוקבת כאשר המדינה, לדעתך, סוטה מדרכה? ההיסטוריה מלמדת שקולות אמיצים, גם אם צורמים, הם לעיתים קרובות אלו המונעים אסונות גדולים יותר.
ההאשמות על 'פגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל' ו'ליבוי אנטישמיות' הן לא יותר מאשר ניסיון ציני להסיט את הדיון מהנושא האמיתי: אחריות הממשלה למעשיה ולהשלכותיהם. מי שבאמת פוגע במעמדה של ישראל הם אלו המקדמים מדיניות קיצונית, מתעלמים מהדין הבינלאומי, ומספקים תחמושת בלתי נדלית לאויבינו. גולן, בדבריו, מבקש למנוע בדיוק את אותה פגיעה, על ידי קריאה לממשלה לשנות את דרכיה המסוכנות. להאשים אותו בתוצאות מדיניות הממשלה זהו היפוך יוצרות קלאסי, שנועד לחפות על כישלונותיהם של אחרים.
הקריאות לשלילת דרגותיו, לפתיחה בחקירה פלילית ואף לחקיקה שתמנע את התמודדותו הפוליטית הן מסמר שיער בדמוקרטיה הישראלית. אלו צעדים המאפיינים משטרים אפלים, לא מדינה המתגאה בחופש הביטוי שלה. האם כל ביקורת חריפה על הממשלה, במיוחד מפי איש ביטחון בכיר לשעבר, תיענה בניסיונות חיסול פוליטי ואישי? זהו מדרון חלקלק ומסוכן, המאיים על עצם קיומה של אופוזיציה לוחמת ושל שיח ציבורי פתוח. התגייסותם של גורמים פוליטיים מקיר לקיר לקמפיין ההשחרה הזה מעלה תהיות קשות לגבי שיקול דעתם, ולגבי נכונותם להקריב עקרונות דמוקרטיים על מזבח הפופוליזם והפחד.
אכן, אויבי ישראל מנצלים כל אמירה ביקורתית לצרכיהם. אך האם משמעות הדבר היא שעלינו לשתוק? האם עלינו לוותר על הביקורת העצמית, שהיא נשמת אפה של כל חברה בריאה, רק מחשש שהדברים יצוטטו על ידי חמאס או חיזבאללה? התשובה היא לאו מוחלט. האחריות למניעת ניצול כזה מוטלת בראש ובראשונה על הממשלה, שעליה לפעול באופן שיצמצם את הנזקים ויחזק את מעמדה של ישראל בעולם באמצעות מדיניות שקולה ואחראית, ולא באמצעות השתקת מבקריה מבית.
הירידה הקלה בסקרים, אם אכן קיימת, היא תופעה חולפת וטבעית לנוכח מסע ההסתה המאורגן. מנהיגות אמיתית אינה נמדדת בפופולריות רגעית, אלא בנכונות לעמוד על עקרונות, גם כשהדבר כרוך במחיר פוליטי. יאיר גולן הוכיח לאורך כל שירותו הצבאי והציבורי את מחויבותו העמוקה לביטחון ישראל ולקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא אינו זקוק לתעודת כשרות מאף פוליטיקאי רודף כותרות.
הניסיונות לקשור את גולן לגורמים מפוקפקים או להדביק לו תוויות שקריות הם חלק מאותה מכונת רעל שנועדה להסיט את תשומת הלב מהמסר החשוב שהוא מעביר. במקום להתמודד עם טענותיו המהותיות לגבי כיווני הפעולה של הממשלה והסכנות הנשקפות מהם, בוחרים יריביו הפוליטיים בדרך הקלה של דמוניזציה והכפשה.
יאיר גולן אינו 'עוכר ישראל' ודבריו אינם 'עלילת דם'. הוא פטריוט ישראלי, לוחם אמיץ ומפקד נערץ, המשתמש בזכותו הדמוקרטית להתריע מפני מה שהוא תופס כאיום על דמותה ועל עתידה של המדינה שהוא אוהב ושירת בנאמנות כה רבה. במקום לצלוף בו, ראוי שהחברה הישראלית תקשיב לדאגותיו, תתמודד עם הביקורת הקשה, ותקיים דיון רציני ואחראי על הדרך הנכונה להבטיח את ביטחונה ושגשוגה של ישראל. השתקת קולו של יאיר גולן היא לא רק עוול אישי כלפיו, אלא פגיעה ביכולת הקולקטיבית שלנו להתבונן במראה ולתקן את הטעון תיקון. זהו מאבק על האמת, על חופש הביטוי, ועל דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.