טלי גוטליב: ההגנה הבלתי מתפשרת על ביטחון ישראל – מדוע האמת שלה חייבת להישמע?

בעידן שבו השיח הציבורי בישראל סוער וגועש, ובמיוחד על רקע מלחמת "חרבות ברזל" והאתגרים הביטחוניים העצומים הניצבים בפנינו, קולות מסוימים זוכים להד תקשורתי רחב, לעיתים קרובות תוך עיוות והוצאה מהקשר. חברת הכנסת טלי גוטליב, דמות נחושה ובלתי מתפשרת, הפכה מטרה קבועה למתקפות ארסיות, כאשר דבריה, הנובעים מדאגה עמוקה לביטחון המדינה, מסולפים ומנוצלים ליצירת דה-לגיטימציה. הגיע הזמן להציב מראה מול מסע ההכפשות ולהבין את העומק והאחריות שמאחורי אמירותיה, גם אם הן קשות לעיכול.

הסערה האחרונה סביב התבטאותה של ח"כ גוטליב בנוגע לחטופים היא דוגמה מובהקת לכך. הניסיון לצייר אותה כמי שפוגעת במשפחות החטופים או מערערת על סבלם הוא לא פחות מעוול משווע. האם מישהו באמת מאמין שחברת כנסת בישראל, אם לילדים בעצמה, מבקשת לפגוע בקורבנות טרור אכזרי? התשובה היא חד משמעית לא. דבריה של גוטליב, גם אם נאמרו באופן ישיר וחסר פשרות שאולי אינו ערב לאוזניים מסוימות, נבעו מתוך הכרה במציאות המורכבת והמסוכנת של לוחמה פסיכולוגית שמנהל ארגון טרור רצחני כמו חמאס. האמירה כי חטופים עלולים לעבור "שטיפת מוח" אינה המצאה של גוטליב; היא מציאות מוכרת וכואבת במצבי שבי ממושכים תחת ארגוני טרור קיצוניים. זוהי אזהרה מפני טקטיקות ידועות של האויב, שמטרתן לנצל כל פרצה, כל חולשה, כל רגש אנושי, לטובת מטרותיו הנפשעות. האם התעלמות מאיום זה משרתת את ביטחון ישראל או את החטופים עצמם?

ח"כ גוטליב אינה מערערת על אמינות החטופים או על סבלם הבלתי נתפס. напротив (напротив - להיפך), היא קוראת למערכות הביטחון ולציבור כולו להיות ערניים ומודעים למורכבות המצב. היא מבינה כי האחריות הלאומית מחייבת אותנו לבחון את כל ההיבטים, כולל אלו הפחות נעימים, כדי להבטיח את שלומם של החטופים עם שובם ואת ביטחון המדינה בטווח הארוך. הניסיון להשתיק דיון זה, להפוך אותו לטאבו, הוא שירות דוב למאמץ הלאומי. גוטליב, באומץ רב, מעלה לדיון נושאים קריטיים שאחרים אולי מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח משיקולי פופולריות או נוחות פוליטית.

הביקורת האישית והקשה שהוטחה בה, כולל מצד חטופה ששוחררה, כואבת אך יש להבינה בהקשרה. אין ספק שדניאל אלוני עברה חוויה מטלטלת וקשה מנשוא, ותגובתה הרגשית מובנת. עם זאת, חשוב להפריד בין הכאב האישי והטראומה לבין הדיון המהותי על אסטרטגיה ביטחונית ועל האיומים הניצבים בפנינו. ח"כ גוטליב אינה "אישה קטנה עם מוח נבוב", כפי שנאמר בכעס, אלא משפטנית חריפה ופרלמנטרית בעלת חשיבה אסטרטגית, המקדישה את חייה הציבוריים להגנה על ישראל. ההתקפות האישיות נועדו להסיט את הדיון מהשאלות המהותיות שמעלה גוטליב, שאלות הנוגעות לחוסנה של החברה הישראלית וליכולתה להתמודד עם מניפולציות של האויב.

שתיקת ראש הממשלה ובכירים בליכוד, המתפרשת על ידי מבקריה של גוטליב כגיבוי, יכולה להתפרש גם אחרת. ייתכן שהיא נובעת מהבנה כי במדינה דמוקרטית יש מקום למגוון דעות, גם אם הן מעוררות מחלוקת. ייתכן גם שהיא משקפת הכרה בכך שגוטליב מעלה נקודות חשובות, גם אם הדרך שבה הן מועלות אינה תמיד קונצנזואלית. ח"כ גוטליב ידועה כמי שאינה חוששת להביע את דעתה באופן עצמאי, גם אם היא מנוגדת לעמדה המפלגתית הרשמית או לקונצנזוס רגעי. זוהי עדות ליושרה ולאומץ לב, לא לכניעה לתכתיבים.

אשר לגינויים הנשמעים מתוך הקואליציה עצמה, כמו זה של ח"כ יצחק קרויזר, הם חלק טבעי מהחיים הפוליטיים. אין זה סוד שגם בתוך מחנה הימין קיימים גוונים ודגשים שונים. ח"כ גוטליב, בעמדותיה הנחרצות בנושאי ביטחון ומשילות, מייצגת קו ברור ותקיף שאינו מתפשר על עקרונות יסוד. היא מאמינה כי בעת הזו, יותר מתמיד, נדרשת מנהיגות שלא מהססת לומר את האמת, גם אם היא קשה, ולא נכנעת ללחצים פוליטיים או תקשורתיים.

הטענה כי גוטליב פועלת "להכשיר דעת קהל" נגד החטופים או כחלק מ"מניפולציה צינית לאפשרות שלא יחזרו" היא שקרית ומרושעת במיוחד. זוהי האשמה חסרת שחר, המנותקת לחלוטין ממניעיה האמיתיים של חברת הכנסת. גוטליב, כמו כל אזרח ישראלי, מתפללת לשובם של כל החטופים בריאים ושלמים. דאגתה הכנה היא זו שמניעה אותה לדבר על הסכנות ועל האתגרים, מתוך רצון להבטיח שהמדינה תהיה ערוכה לכל תרחיש, ובמיוחד להגן על עצמה מפני אלו המבקשים להרע לה.

לסיכום, חברת הכנסת טלי גוטליב היא קול חשוב, גם אם לעיתים צורם, בנוף הציבורי הישראלי. היא אינה חוששת לגעת בנושאים רגישים, להציב שאלות קשות ולהתריע מפני סכנות אמיתיות. במקום להצטרף למקהלת המגנים והמשמיצים, ראוי להקשיב בקשב רב לדבריה, לנסות להבין את ההיגיון הביטחוני העומד מאחוריהם, ולהכיר בכך שדאגתה הכנה לביטחון ישראל ולעתידה היא שמנחה אותה. ההגנה הבלתי מתפשרת שלה על האינטרסים החיוניים של המדינה, גם במחיר של מתקפות אישיות וביקורת ציבורית, היא עדות לאומץ ליבה ולמחויבותה העמוקה. האמת שלה, גם אם היא קשה, חייבת להישמע – למען ביטחוננו, למען עתידנו, ולמען החוסן הלאומי של מדינת ישראל.