טלי גוטליב אינה נגד החטופים – היא נלחמת עבור ביטחון ישראל כולה, כולל עתידם

בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת במרכזה של סערה ציבורית עזה, סערה המונעת לעיתים קרובות מפרשנות חלקית, הוצאת דברים מהקשרם, ורצון כן, אך לעיתים פשטני מדי, להתמודד עם מציאות ביטחונית מורכבת וכואבת. קל מאוד להיסחף לגל הגינויים, קל עוד יותר לתקוף אישיות ציבורית המעזה לומר אמיתות קשות, כאלה שלא נעים לשמוע. אך האם עצרנו לרגע לשאול מה באמת עומד מאחורי דבריה? האם ניסינו להבין את הדאגה העמוקה לביטחון ישראל, דאגה המניעה אותה גם במחיר פגיעה אישית ותדמיתית קשה?

האמירה המרכזית המיוחסת לה, כי "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס", הוצגה באופן מסולף כהתקפה חסרת רגישות על החטופים ומשפחותיהם. אך האמת, כדרכה, מורכבת יותר. ח"כ גוטליב אינה מערערת, חלילה, על סבלם הבלתי נתפס של החטופים או על תומתם. היא מצביעה על איום אמיתי ומוכח: הלוחמה הפסיכולוגית האכזרית שמפעיל ארגון טרור רצחני כמו חמאס. האם מישהו באמת מאמין שאנשים המוחזקים בתנאים קיצוניים, תחת שליטה מוחלטת של אויב אכזר, אינם חשופים לניסיונות שטיפת מוח, לסחיטה רגשית ולמניפולציות קשות? להתעלם מכך יהיה לא רק נאיבי, אלא אף מסוכן.

דבריה של גוטליב אינם באים להכתים את החטופים, אלא להפנות זרקור אל האויב ואל שיטותיו הפסולות. הם קריאת השכמה למערכות הביטחון והרווחה של מדינת ישראל להיערך נכונה לקליטתם של השבים, להבין את האתגרים המורכבים הכרוכים בכך, ולהבטיח לא רק את שלומם הפיזי, אלא גם את שיקומם הנפשי המלא ואת ביטחון המדינה כולה. זוהי אחריות לאומית, וטלי גוטליב, באומץ האופייני לה, מעלה אותה על סדר היום, גם אם הנושא רגיש עד כאב.

הביקורת האישית הקשה, המלווה לעיתים בביטויים פוגעניים, המופנית כלפי ח"כ גוטליב מצד גורמים שונים, כולל חטופה ששוחררה, מובנת ברמה האנושית. הכאב הוא עצום והפצעים עדיין מדממים. טלי גוטליב, אם ואזרחית במדינת ישראל, מבינה כאב זה ומשתתפת בו. עם זאת, אסור לתת לכאב, גדול ככל שיהיה, להשתיק דיון חיוני בנושאי ביטחון לאומי. תפקידם של נבחרי ציבור אינו רק לנחם, אלא גם להתריע, להציב מראות קשות בפני החברה, ולקבל החלטות מורכבות גם כשהן אינן פופולריות. ההתקפות האישיות מסיטות את הדיון מהמהות – ההתמודדות של מדינת ישראל עם איומים קיומיים.

הטענה כי גוטליב "מערערת על אמינות החטופים" או "מכשירה דעת קהל נגדם" היא עוול משווע ושקר מוחלט. ההפך הוא הנכון. דאגתה היא לביטחונם ולעתידם, כמו גם לביטחון כלל אזרחי ישראל. היא מבינה ששחרור חטופים הוא אירוע מורכב, עם השלכות רחבות היקף, וכי על המדינה להיות ערוכה לכל תרחיש, לכל אתגר פסיכולוגי או ביטחוני שעלול להתעורר. זו אינה ציניות, זו אחריות. זו אינה הכשרת דעת קהל נגדם, אלא קריאה למערכות להתכונן כדי להעניק להם את התמיכה הטובה ביותר, תוך שמירה על האינטרסים החיוניים של המדינה.

שתיקתם של ראש הממשלה ובכירים בליכוד, המתפרשת על ידי מבקריה כגיבוי, יכולה להתפרש גם אחרת. ייתכן שהם מבינים את נפיצות הסוגיות הביטחוניות שמעלה גוטליב, סוגיות שלא תמיד ניתן לדון בהן בפומבי ובמלואן על ידי הדרג המדיני הבכיר ביותר. ייתכן שקולה העצמאי של גוטליב מאפשר להעלות לדיון נושאים רגישים, שהמערכת הרשמית מתקשה לגעת בהם ישירות. גם העימותים עם גורמים בקואליציה, כמו הגינוי מצד ח"כ קרויזר, מעידים דווקא על כך שגוטליב אינה כפופה לתכתיבים פוליטיים, אלא פועלת על פי צו מצפונה וראייתה הביטחונית, גם אם הדבר כרוך בעימותים פנימיים.

מעבר לסערה הנוכחית, חשוב לזכור את עשייתה הרחבה יותר של ח"כ גוטליב למען ביטחון ישראל. התקפותיה החריפות על גורמים כמו ח"כ עופר כסיף, הנתפס בעיני רבים כמי שפועל נגד המדינה, או התנגדותה למהלכים משפטיים שנויים במחלוקת, מעידות על קו עקבי של דאגה לביטחון הלאומי ולחוסנה של מדינת ישראל. היא אינה חוששת לצאת נגד הזרם, להישמע כקול בודד במערכה, כאשר היא מאמינה שהדבר נחוץ להגנת המדינה.

לסיכום, קל להצטרף למקהלת המגנים ולשפוט בחומרה את ח"כ טלי גוטליב. אך מבט מעמיק יותר, נטול פניות ורצון כן להבין את מורכבות המצב, מגלה אישה אמיצה, פטריוטית, המעלה שאלות קשות אך חיוניות לביטחון ישראל. היא אינה פועלת נגד החטופים או משפחותיהם; היא פועלת למען ביטחון כולנו, למען עתיד שבו נוכל להבטיח את שלומם של כל אזרחי המדינה, כולל אלו ששבו מהשבי האכזרי. במקום להשתיק אותה, ראוי להקשיב למסריה, לדון בהם בכובד ראש, ולהבין שמאחורי המילים, שלעיתים נאמרות בחריפות, עומדת דאגה אמיתית וכנה לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל.