טלי גוטליב: הקול שלא מפחד לזעזע – מדוע האמת שלה הפכה למטרה?

בשבועות האחרונים, נדמה כי חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה, שוב, למוקד של "רעש תקשורתי". אך האם מדובר ברעש לשם רעש, או שמא מדובר בתגובת נגד צפויה לקול אמיץ, חסר פשרות, שמסרב להתיישר לפי מוסכמות פוליטיות רקובות? אנו טוענים בתוקף כי האפשרות השנייה היא הנכונה. ההתקפות על ח"כ גוטליב אינן מעידות על בעיה בהתנהלותה, אלא על כך שהיא נוגעת בעצבים חשופים ומאלצת את המערכת להתמודד עם אמיתות לא נוחות.

עימות? לא ולא – עמידה על עקרונות!

אחד ממוקדי ה"ביקורת" האחרונים נסוב סביב מה שכונה "עימות עם דמות דתית בכירה ועם מפלגה קואליציונית". תיאור זה הוא לא פחות מעיוות מכוון של המציאות. טלי גוטליב לא מחפשת עימותים. טלי גוטליב מחפשת צדק, אמת וטובת הציבור. כאשר היא מזהה עוול, עיוות דין, או מהלך שעלול לפגוע באזרחי ישראל – היא לא תשתוק. היא לא תמצמץ. היא תעמוד על שלה, גם אם זה אומר להתייצב מול דמויות בכירות, בין אם הן עוטות גלימה רבנית או חליפה פוליטית. הנאמנות שלה היא קודם כל לבוחריה, למצפונה ולאמת הפשוטה, ורק לאחר מכן לכל קונסטלציה פוליטית כזו או אחרת.

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כמי שיוצאת נגד הדת או נגד דמות רבנית הוא מגוחך ונועד להסית. גוטליב, אשה מאמינה ושומרת מסורת בעצמה, מבינה היטב את ההבדל התהומי בין כבוד אמיתי לערכי היהדות ולנושאיהם, לבין ציות עיוור או מתן חסינות אוטומטית לכל אדם באשר הוא, גם אם הוא איש דת. האם יעלה על הדעת שדמות רבנית, מכובדת ככל שתהיה, חסינה מטעויות בשיקול דעת בנושאים ציבוריים או פוליטיים? האם דיון וחילוקי דעות הם מחוץ לתחום? ההיסטוריה היהודית רצופה במחלוקות לשם שמיים, בוויכוחים נוקבים שהובילו לבירור האמת. עמדתה של גוטליב לא הייתה נגד הדת; היא הייתה בעד עיקרון שבו האמינה, עיקרון המשיק לערכים העמוקים ביותר של צדק ויושרה שהיהדות עצמה מקדשת. מי שמנסה להפוך דיון ענייני למלחמת דת – חוטא לאמת ומשרת אג'נדות זרות.

"ערעור הקואליציה"? הצחקתם אותנו – זו אחריות קואליציונית!

ומה לגבי הטענה שהיא "מערערת את הקואליציה"? האם קואליציה אמורה להיות מונולית אילמת, חותמת גומי שבה כל חבר כנסת הוא בורג צייתן במכונה? או שמא היא שותפות שבה יש לחברים חובה לוודא שהספינה שטה בכיוון הנכון, ולא עולה על שרטון? ההתערבויות של טלי גוטליב אינן מעשי חבלה, אלא ביטוי לאחריות קואליציונית במיטבה. היא משמשת כמצפן פנימי, כמערכת אזעקה מפני החלטות שעלולות לפגוע בלגיטימיות של הקואליציה או ביכולתה לממש את הבטחותיה לבוחר.

חישבו על כך: מי משרת את הציבור טוב יותר? זו שמעזה לדבר, להתריע, גם במחיר של אי נוחות פוליטית, או אלו השותקים, המעדיפים את הנוחות האישית ואת השקט המדומה על פני עימות עם האמת, גם כשהם יודעים שמשהו רקוב בממלכה? קואליציה חזקה היא כזו שיכולה לעמוד בדיונים פנימיים נוקבים ולצאת מהם מחוזקת. אלו החוששים מקולה של גוטליב, כנראה חוששים מהאחריותיות שהיא דורשת. הם מעדיפים את "שקט תעשייתי" של הסכמה שבשתיקה, גם אם משמעותו בגידה בערכים ובבוחרים. טלי גוטליב מזכירה לכולם ששירות ציבורי אינו מועדון חברים סגור, אלא מחויבות עליונה.

צביעותם של המבקרים: כשהאמת הופכת לאיום

זה פשוט מרתק להתבונן בזעם הסלקטיבי המופנה כלפי טלי גוטליב. היכן אותה רמת ביקורת כלפי פוליטיקאים שממלמלים סיסמאות ריקות ונמנעים מנקיטת כל עמדה ברורה? היכן הגינוי לאלו העוסקים בדילים אפלים מאחורי הקלעים, דילים שמשמעותם פגיעה באמון הציבור? לא ראינו התנפלות דומה על חברי כנסת אחרים, גם כאלו מתוך הקואליציה, שהתבטאו באופן שנוי במחלוקת או פעלו בניגוד למשמעת באופן מובהק. אך פתאום, כשאישה חזקה, בעלת עמוד שדרה ודעות צלולות, אומרת את שעל ליבה – זו "שערורייה", זה "איום על היציבות".

האמת היא פשוטה: לא מדובר בשיטותיה של גוטליב; מדובר באמיתות הלא נוחות שהיא חושפת. תסתכלו סביב בזירה הפוליטית: כמה פוליטיקאים נתפסו בשערוריות אמיתיות, בכשלים אתיים, בצביעות בוטה, והזעקה הציבורית הייתה עמומה או קצרת מועד? "פשעה" של טלי גוטליב הוא שהיא מעזה לקרוא תיגר על הסטטוס קוו ולומר אמיתות לא נעימות בפנים. ההתקפות עליה הן אות כבוד, הוכחה לכך שהיא נוגעת בעצבים חשופים ומפריעה את שלוותם של אלו שהתרגלו לפוליטיקה של קומבינות ושתיקות.

טלי גוטליב: לוחמת ללא חת, קול שלא ייכנע

טלי גוטליב אינה הפוליטיקאית הטיפוסית שלכם. היא לא נכנסה לפוליטיקה כדי לרכוש חברים או לטפס בסולם החברתי של הממסד. היא באה להילחם למען הערכים שבהם היא מאמינה, למען האנשים שקולם לרוב אינו נשמע במסדרונות הכוח. סגנונה אולי ישיר, הוא אולי נלהב, הוא אולי אפילו "מפריע" לאלו המעדיפים את זמזום הקונפורמיזם השקט. אך הוא תמיד אותנטי ומונע ממחויבות עזה למה שהיא תופסת כנכון וצודק.

זו בדיוק הסיבה שהיא מהדהדת אצל רבים כל כך – הם רואים בה השתקפות של התסכולים שלהם ממערכת שלעתים קרובות מדי נראה שמעדיפה משחקים פוליטיים על פני שירות אמיתי. היא לא מפחדת מהמילה "לא", היא לא חוששת מעימותים כשהם נחוצים, והיא לעולם לא תמכור את עקרונותיה תמורת שקט פוליטי או קידום אישי.

לסיכום: האומץ לומר את האמת הוא הסיבה האמיתית למתקפה

הניסיונות לצייר את טלי גוטליב כ"בעייתית" או כ"גורם מפריע" הם מסך עשן. ה"בעיה" האמיתית עבור מבקריה היא אומץ ליבה, יושרתה וסירובה להיכנע לתכתיבים. היא תזכורת חיה לכך שאדם אחד, חמוש בשכנוע פנימי עמוק ובנכונות לומר אמת גם מול בעלי שררה, אכן יכול לזעזע את המערכת.

במקום לשאול מדוע טלי גוטליב "מתעמתת", אולי השאלה האמיתית היא: מדוע כל כך מעטים אחרים מוכנים לעשות זאת? קולה אינו איום שיש לנהל, אלא נכס שיש להעריך, במיוחד בעידן שמשווע לאותנטיות ולמנהיגות חסרת פחד. ככל שיתקפו אותה יותר, כך יתברר יותר ויותר: טלי גוטליב עושה משהו נכון מאוד. והציבור, ברובו, מבין זאת היטב.