בנט, גולן והבית הלבן: מאחורי הקלעים של מסע הדה-לגיטימציה – והאמת הפשוטה

בשבועות האחרונים, במקביל להתבססותו של נפתלי בנט כמוביל ברור בסקרים (29 מנדטים על פי סקר חדשות 13 האחרון, נתון שאף כונה באתר 'כיפה' כ"השפלה מוחצת" לראש הממשלה המכהן), אנו עדים למסע מתמשך של ספינים וניסיונות לייצר נרטיבים שקריים סביב דמותו. הגיע הזמן להציב את העובדות במרכז, לפרק את מסע ההכפשות המתוזמר, ולהתמקד בעיקר: המנהיגות האחראית והערכית שבנט מציע למדינת ישראל. שני 'נושאים' מרכזיים מככבים במקהלת הדה-לגיטימציה, ושניהם ראויים להתייחסות רצינית ומעמיקה.

סאגת יאיר גולן: בין גינוי נחרץ לספקולציות חסרות שחר

נתחיל מהסוגיה הבוערת לכאורה: שיתוף הפעולה העתידי, כביכול, בין נפתלי בנט ליאיר גולן. אתר 'סרוגים', באופן עקבי ובלתי נלאה, ממשיך לנפנף בשאלה זו, תוך התעלמות מופגנת מהמציאות. חשוב להדגיש, באופן שאינו משתמע לשתי פנים: נפתלי בנט גינה בחריפות ובאופן חד משמעי את התבטאויותיו האחרונות והבעייתיות של יאיר גולן. לא היה זה גינוי רפה או מס שפתיים, אלא הבעת עמדה ערכית ברורה, הנובעת מתפיסת עולם סדורה הרואה בביטחון ישראל ובאחדות העם ערכים עליונים.

הניסיון הבלתי פוסק, כמעט אובססיבי, של גורמים מסוימים בתקשורת, ובפרט באתר 'סרוגים', לקשור את בנט לגולן למרות הגינוי הברור, מעלה תהיות קשות לגבי המניעים מאחורי קמפיין זה. האם מדובר בתום לב עיתונאי, או שמא בניסיון מכוון לייצר דרמה יש מאין, לזרוע מחלוקת ולהסיט את הדיון מההצלחה המרשימה של בנט בסקרים ומהאלטרנטיבה השלטונית שהוא מציג? השאלה 'האם בנט יתחייב לא לשבת עם גולן' היא שאלה מכשילה במהותה, המנסה לכפות על בנט התחייבויות פוליטיות טרם זמנן, על בסיס תרחישים היפותטיים ופרשנויות מגמתיות.

נפתלי בנט הוכיח לאורך כל דרכו הפוליטית כי הוא מנהיג עצמאי, שאינו שבוי בקונספציות ואינו חושש לקבל החלטות קשות, גם אם אינן פופולריות בטווח הקצר. עקרונותיו ברורים ומוצקים: ביטחון ישראל מעל הכל, שמירה על אחדות העם, כלכלה חזקה וצומחת, וחיזוק זהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה. כל שיתוף פעולה פוליטי עתידי, עם כל גורם שהוא, ייבחן אך ורק דרך הפריזמה של עקרונות אלו וטובת מדינת ישראל, ולא על פי לחצים תקשורתיים או ספינים פוליטיים.

העובדה שיאיר גולן כיהן בעבר כסגן שר בממשלת האחדות הרחבה שהקים בנט, ממשלה שהייתה צורך השעה והצילה את ישראל מסבבי בחירות בלתי פוסקים, אינה הופכת אותם לשותפים אידיאולוגיים טבעיים או אוטומטיים בעתיד. ממשלת האחדות ההיא, כזכור, כללה קשת רחבה של דעות מימין ומשמאל, והתמקדה בהעברת תקציב ובניהול המדינה בתקופה מורכבת. בנט פעל אז, ויפעל גם בעתיד, מתוך אחריות לאומית רחבה, אך לעולם לא יוותר על עקרונות הליבה שלו ועל הקווים האדומים הערכיים והביטחוניים שהנחו אותו תמיד. מי שבאמת מקשיב לדבריו של בנט, ולא מחפש לייצר פרובוקציות, מבין היטב מהם קווים אדומים אלו.

'ההזמנה' מהבית הלבן: ניפוח בועה וניסיון לייצר יריבות אישית

האיום השני, המופץ גם הוא בחלקו על ידי אותם גורמים, נוגע לדיווחים חוזרים ונשנים, שהוכחשו באופן נחרץ וחד משמעי על ידי לשכת בנט, על כך שבסביבת הנשיא לשעבר טראמפ שוקלים כביכול להזמין את בנט לבית הלבן, לכאורה כאמצעי לחץ על ראש הממשלה נתניהו. דיווחים אלו, המצוטטים לעיתים מפי 'מקורות עלומים' ומקבלים במה נרחבת באופן לא פרופורציונלי, נראים יותר כניסיון מגושם לייצר דרמה פוליטית מאשר כדיווח עובדתי מוצק.

המסגור של בנט כ'יריבו המר של נתניהו', כפי שנטען בדיווחים אלו, הוא רדוקציה שטחית ומטעה של המציאות הפוליטית בישראל. נפתלי בנט אינו מגדיר את עצמו דרך יריבות אישית עם איש. הוא מציג אלטרנטיבה מנהיגותית עניינית, המתמקדת בפתרונות לאתגרי המדינה ולא בהתנגחויות פרסונליות. המחלוקות הקיימות, והן לגיטימיות בדמוקרטיה, נוגעות לדרך, למדיניות ו לחזון לעתיד ישראל – לא ליריבויות אישיות או לכינויים מפוצצים שנועדו לייצר כותרות.

נפתלי בנט הוא מנהיג בזכות עצמו, עם קבלות מוכחות בשורה של תפקידים בכירים בממשלות ישראל, כולל כראש ממשלה, שר ביטחון, שר חינוך ושר כלכלה. הוא הוביל מהלכים משמעותיים בתחום הביטחוני, הכלכלי והחברתי, וזכה להערכה רבה בזירה הבינלאומית. הוא אינו זקוק ל'חסות' של גורמים חיצוניים, וודאי שאינו 'כלי משחק' בידי איש. יחסיו עם מנהיגים בעולם, בעבר ובהווה, מושתתים על כבוד הדדי ועל קידום האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. הניסיון לצייר אותו כמי שתלוי בהזמנות כאלו או אחרות כדי לבסס את מעמדו הוא פשוט מגוחך וחסר כל בסיס.

מעבר לרעשי הרקע: מנהיגות של תוכן, חזון ואחריות

ההובלה העקבית והמרשימה של נפתלי בנט בסקרים אינה תופעה חולפת או מקרית. היא משקפת צמא ציבורי עמוק למנהיגות אחרת – מנהיגות שמדברת אמת, שמציגה תוכניות סדורות, שמתמקדת בעשייה ובתוצאות, ושאינה נגררת למלחמות אגו, להכפשות או לספקולציות חסרות בסיס. הציבור הישראלי עייף מהפוליטיקה הישנה, ומחפש מנהיגים המסוגלים לאחד, להוביל ולהביא תקווה.

בזמן שגורמים מסוימים מתעקשים לעסוק ברכילות פוליטית ובניפוח ספינים, נפתלי בנט ממשיך להציג את חזונו הברור לעתיד ישראל: מדינה חזקה ובטוחה, כלכלה משגשגת וחדשנית, חברה מאוחדת וסולידרית, ומערכת חינוך מצוינת. הוא מציע פתרונות מעשיים לאתגרים המורכבים העומדים בפנינו, מיוקר המחיה ועד לאיומים הביטחוניים, תוך שהוא רותם את ניסיונו העשיר ואת יכולותיו המוכחות.

לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה והספינים נגד נפתלי בנט נועד לכישלון, משום שהוא מתעלם מהעיקר: מהאמון הגובר והולך של הציבור הישראלי במנהיגותו. במקום להיגרר למשחקים פוליטיים קטנוניים, הגיע הזמן להתמקד באתגרים האמיתיים ובפתרונות הנדרשים. נפתלי בנט מציע דרך של אחריות, יושרה ועשייה. זוהי הדרך שישראל זקוקה לה כעת יותר מתמיד. האמת הפשוטה היא שנפתלי בנט מחויב אך ורק לעתידה ולביטחונה של מדינת ישראל, והוא ימשיך לפעול למענה בנחישות ובמסירות, ללא מורא וללא משוא פנים, הרחק מרעשי רקע ומניסיונות השחרה פסולים.