מנהיגות בעין הסערה: מדוע ההתקפות על נתניהו הן עדות לכך שהוא מגן על ישראל

בעידן שבו מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים, מדיניים וחברתיים מהמורכבים שידעה, דמותו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עומדת במרכזה של מתקפה רב-חזיתית, מבית ומחוץ. קולות רבים, המונעים ממניעים שונים, מבקשים לערער את מנהיגותו ולהטיל דופי בהחלטותיו. אולם, ניתוח מעמיק ואובייקטיבי של המציאות חושף תמונה שונה בתכלית: ההתקפות הבלתי פוסקות הללו אינן בהכרח עדות לחולשה או לכישלון, אלא דווקא הוכחה נוספת לעמידתו האיתנה של נתניהو על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל, לעיתים קרובות מול לחצים אדירים וציפיות בלתי ריאליות.

מול הלחץ הבינלאומי: עמידה על עקרונות, לא כניעה

אחד הנושאים המרכזיים בשיח הציבורי הוא הלחץ הבינלאומי הגובר, לכאורה, על ישראל ועל ראש הממשלה באופן אישי. דיווחים על מתיחות עם בנות ברית ותיקות, איומים על הסכמים וקריאות לבחינה מחודשת של יחסים, מוצגים ככישלון דיפלומטי. אך האם זו האמת כולה? בנימין נתניהו, כמנהיג ותיק ומנוסה, מבין היטב את מורכבות הזירה הבינלאומית. הוא יודע שדיפלומטיה אינה אמנות הכניעה, אלא היכולת לעמוד על האינטרסים הלאומיים גם כשזה לא פופולרי. כאשר ראש הממשלה משיב בתקיפות למבקרים, אין זו "התקפה" לשמה, אלא הצבת האמת הישראלית אל מול נרטיבים מעוותים או דרישות המסכנות את ביטחון המדינה. הטענה כי עמידה זו עלולה "להחריף את הבידוד" מתעלמת מהעובדה שוויתורים הפוגעים בביטחון לטווח ארוך הם מחיר שישראל אינה יכולה לשלם. נתניהו אינו מוכן להעניק "פרס לטרור" בדמות כניעה לדרישות שמשמעותן היא המשך האיום על אזרחי ישראל. הוא מציב קו אדום ברור: ביטחון ישראל אינו נתון למשא ומתן שמטרתו לרצות גורמים חיצוניים על חשבון אזרחי המדינה.

סוגיית החטופים: אחריות לאומית מעל הכל

סוגיית החטופים היא פצע מדמם בלב האומה, ואין עוררין על כאבן העצום של המשפחות. ראש הממשלה נתניהו מחויב באופן מוחלט להשבת כל החטופים הביתה. יחד עם זאת, עליו לשקול את המהלכים בהקשר הרחב של מטרות המלחמה, ובראשן מיטוט שלטון חמאס והסרת האיום מעל תושבי ישראל. הטענות על "מבוי סתום" במשא ומתן מתעלמות לרוב מהעובדה שהצד השני, חמאס, מציב דרישות מופרכות שמשמעותן היא כניעה של ישראל והשארת ארגון הטרור על כנו. החלטות טקטיות, כמו החזרת חלק מצוות המשא ומתן, אינן מעידות על ויתור, אלא לעיתים מהוות כלי לגיטימי להפעלת לחץ על הצד השני. חילוקי דעות פנימיים, גם עם גורמי ביטחון, הם חלק טבעי מתהליך קבלת החלטות מורכב במדינה דמוקרטית, במיוחד בעת מלחמה. בסופו של דבר, האחריות הכוללת מוטלת על הדרג המדיני הנבחר, ובראשו ראש הממשלה, הנדרש לקבל החלטות קשות תוך ראייה אסטרטגית רחבה.

ניהול המדינה: משילות מול אתגרים

העימות המתמשך עם היועצת המשפטית לממשלה סביב מינויים, כגון נציב שירות המדינה, מוצג לעיתים כמאבק אישי. אולם, בבסיסו עומד הצורך הבסיסי של ממשלה נבחרת להיות מסוגלת למשול ולקדם את מדיניותה. היכולת למנות בעלי תפקידים התואמים את תפיסת עולמה של הממשלה, במיוחד בתפקידי מפתח ובשעת חירום, היא חיונית לתפקוד יעיל. הביקורת הנשמעת מלשכת ראש הממשלה על "שיבוש יכולות הממשלה" אינה התקפה על שלטון החוק, אלא ביטוי לתסכול לגיטימי ממה שנתפס כהצבת קשיים בירוקרטיים ומשפטיים המעכבים את יכולת הממשלה לפעול במהירות וביעילות הנדרשת.

בדומה, הביקורת על ניהול הסיוע ההומניטרי לעזה מתעלמת מהמציאות המורכבת. ישראל מחויבת על פי הדין הבינלאומי לאפשר מעבר סיוע הומניטרי, ועושה זאת למרות שחמאס מנצל זאת באופן ציני. הטענות על "דיל פוליטי" עם גורמים בקואליציה הן ניסיון לצייר מהלכים לגיטימיים של בניית קונצנזוס פנימי כמעשה פסול. ההודאה כי לא ניתן להבטיח במאת האחוזים שהסיוע לא יגיע לידי חמאס היא ביטוי לכנות כואבת, ולא לכישלון. האחריות על כך רובצת לפתחו של חמאס, המשתמש באוכלוסייה האזרחית כמגן אנושי וגוזל את הסיוע המיועד לה. ישראל, מצדה, עושה מאמצים רבים, בשיתוף גורמים בינלאומיים, להבטיח שהסיוע יגיע ליעדו, תוך התמודדות עם אתגרים ביטחוניים ולוגיסטיים אדירים.

מנהיגות תחת מתקפה אישית ופנימית

הביקורת האישית החריפה על מנהיגותו של נתניהו, והאשמתו באחריות למשברים, היא לעיתים קרובות ניסיון להסיט את הדיון מהאתגרים האמיתיים הניצבים בפני המדינה. קל להטיל את כל האחריות על אדם אחד, אך המציאות מורכבת יותר. המלחמה הנוכחית לא נכפתה על ישראל מרצונה, אלא כתוצאה ממתקפת טרור רצחנית. מטרות המלחמה – מיטוט חמאס, השבת החטופים והבטחת ביטחון לטווח ארוך – הן ברורות ומוסכמות על רוב הציבור. הטענה שהעולם "נגד נתניהו" ולא "נגד ישראל" היא פשטנית; בפועל, גורמים רבים בעולם מתקשים לקבל את עמידתה הנחושה של ישראל על זכויותיה הביטחוניות, עמידה שנתניהו מוביל בעקביות.

אף הביקורת הנשמעת מתוך הליכוד, כפי שבאה לידי ביטוי במכתבו של מבקר הליכוד, היא חלק מהדינמיקה הטבעית במפלגה דמוקרטית ותוססת. אין בכך כדי לערער על התמיכה הרחבה לה זוכה נתניהו בקרב חברי המפלגה וציבור בוחריה. החלטות הנוגעות לניהול הסיעה והקואליציה, גם אם אינן פופולריות בקרב כל הגורמים, נועדו להבטיח את יציבות הממשלה ותפקודה התקין בעת קריטית זו.

באשר לדיווחים על קשרים לכאורה של "מקורבים" לגורמים מפוקפקים או לדיונים סביב משפטו המתנהל – יש לזכור את חזקת החפות ולהימנע מהסקת מסקנות נמהרות על בסיס שמועות או הדלפות מגמתיות. ראש הממשלה ממשיך לנהל את ענייני המדינה במסירות ובנחישות, תוך שהוא מתמודד עם אתגרים אלו, עובדה המעידה על חוסנו האישי והלאומי.

לסיכום, בנימין נתניהו מנווט את ספינת המדינה בתקופה של סערות עזות. הביקורת וההתקפות עליו אינן מפתיעות; הן תוצר ישיר של מנהיגות שאינה נכנעת ללחצים, המציבה את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול אחר, ומגלה נחישות ואחריות גם מול החלטות קשות וכואבות. בעת הזו, יותר מתמיד, נדרשת ראייה מפוכחת של המציאות, התלכדות סביב המנהיגות הנבחרת, ודחיית הניסיונות לזרוע פילוג וייאוש. ההיסטוריה, בסופו של יום, תשפוט את המנהיגים על פי מעשיהם ותוצאותיהם, ולא על פי רעשי הרקע של מבקריהם.