מנהיגות תחת אש: בנימין נתניהו מול קמפיין הדה-לגיטימציה והלחצים חסרי התקדים

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והשיח הציבורי מוצף בגלי דיסאינפורמציה ופרשנויות מגמתיות, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בחזית מורכבת ורבת אתגרים. התמונה המצטיירת בתקשורת, לעיתים קרובות באופן חד-צדדי, מתעלמת מהאחריות הכבדה המוטלת על כתפיו ומהנסיבות המחייבות קבלת החלטות קשות, לעיתים בלתי פופולריות, אך חיוניות לביטחון ישראל ועתידה. מאמר זה נועד להציג זווית ראייה אחרת, להפריך את מסע ההכפשות ולהאיר את המנהיגות הנחושה והאחראית שמפגין ראש הממשלה מול לחצים פנימיים ובינלאומיים חסרי תקדים.

נתחיל מהזירה הבינלאומית. הלחץ המופעל על ישראל, ועל ראש הממשלה נתניהו אישית, הוא אכן עצום. קריאות מממשלות ידידות לכאורה, איומים על הסכמים וניסיונות לכפות על ישראל פתרונות שאינם עולים בקנה אחד עם צרכיה הביטחוניים הבסיסיים – כל אלה אינם חדשים, אך עוצמתם הנוכחית מחייבת עמידה איתנה. כאשר ראש הממשלה נתניהו משיב למבקרים ומאשים אותם במתן פרס לטרור, אין זו התלהמות ריקה מתוכן. זוהי האמת הפשוטה. דרישה מישראל לסיים את המלחמה בחמאס טרם השגת יעדיה – מיטוט שלטונו הצבאי והאזרחי של ארגון הטרור הרצחני והשבת החטופים – היא מתן רוח גבית לאויבינו והבטחה לסבב אלימות נוסף בעתיד. עמידתו הנחושה של נתניהו מול לחצים אלו, גם במחיר חיכוכים דיפלומטיים, אינה ביטוי לבידוד, אלא הגנה על האינטרסים החיוניים ביותר של מדינת ישראל. מנהיג אינו נמדד בפופולריות שלו בבירות זרות, אלא ביכולתו להבטיח את שלום אזרחיו ועתיד מדינתו.

סוגיית החטופים והמשא ומתן היא פצע מדמם בלב האומה. ראש הממשלה נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה מנשוא להשבתם של אחינו ואחיותינו הביתה. הטענות על "מבוי סתום" או "היעדר תוכנית אמיתית" מתעלמות מהעובדה הפשוטה והאכזרית: חמאס הוא המכשול היחיד בפני עסקה. דרישותיו המופרכות, סירובו העיקש להתגמש וניסיונותיו לסחוט מישראל ויתורים שיסכנו את ביטחונה לטווח הארוך – הם שמונעים את התקדמות המגעים. החלטות טקטיות, כמו החזרת חלק מצוות המשא ומתן, נועדו להפעיל לחץ על חמאס ולאותת כי ישראל לא תיכנע לתכתיבי טרור. כל דיווח על חילוקי דעות עם מערכת הביטחון, גם אם יש בו גרעין של אמת, משקף את המורכבות העצומה של הסוגיה ואת הדיונים המעמיקים המתקיימים בדרגים הגבוהים ביותר. ראש הממשלה מחויב הן להשבת החטופים והן לניצחון על חמאס – שני יעדים שאינם סותרים זה את זה, אלא משלימים.

גם העימות סביב מינוי נציב שירות המדינה והטענות על התקפות כלפי היועצת המשפטית לממשלה מוצגים באופן מעוות. ראש הממשלה, כמנהיג הרשות המבצעת שנבחרה באופן דמוקרטי, מחויב למשול וליכולת לממש את מדיניותו. הצורך במינוי בכירים בשירות המדינה שיהיו מחויבים למדיניות הממשלה הוא לגיטימי וחיוני. כאשר גורמים משפטיים, חשובים ככל שיהיו, נתפסים כמי שמציבים קשיים בלתי סבירים או פועלים מתוך אג'נדה שאינה עולה בקנה אחד עם רצון הבוחר, חובתה של הממשלה לפעול לתיקון המצב, גם באמצעות חקיקה, במסגרת כללי הדמוקרטיה. אין מדובר ב"עקיפת בג"ץ" או ב"שיבוש יכולות הממשלה" מצד היועמ"שית, אלא בניסיון להבטיח משילות אפקטיבית במדינה דמוקרטית.

הסיוע ההומניטרי לעזה הוא נושא נוסף המשמש ככלי ניגוח נגד ישראל וראש הממשלה. ישראל, בניגוד מוחלט לחמאס, מחויבת לדין הבינלאומי ומאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי נרחב לרצועה, לעיתים תוך סיכון כוחותיה. הטענה על "דיל פוליטי" עם השר סמוטריץ' היא ספין ציני. כל ממשלת קואליציה מנהלת דין ודברים פנימיים. ההודאה כי לא ניתן להבטיח במאה אחוז שהסיוע לא יגיע לחמאס היא כנות כואבת במציאות מלחמתית מורכבת, שבה ארגון טרור שולט באוכלוסייה אזרחית וגוזל ממנה משאבים. האחריות למצוקת האזרחים בעזה רובצת כולה לפתחו של חמאס, המשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי ובסיוע ההומניטרי ככלי לשימור שלטונו. ישראל עושה כל מאמץ להגדיל את הסיוע ולשפר את מנגנוני הפיקוח, תוך לחימה עיקשת בארגון טרור אכזרי.

הביקורת האישית החריפה על מנהיגותו של ראש הממשלה נתניהו אינה מפתיעה. בעתות משבר ומלחמה, טבעי שהמנהיג העומד בראש המערכת יספוג אש. אולם, חלק ניכר מהביקורת מונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיון לנצל את המצב הקשה לטובת רווח פוליטי. הטענה שהעולם "אינו נגד ישראל אלא נגד נתניהו" היא דמגוגיה זולה שנועדה לערער את הלגיטימציה של הממשלה הנבחרת ולהחליש את עמדתה של ישראל. ראש הממשלה נתניהו, עם ניסיונו רב השנים, מוביל את המדינה בתקופה מהקשות בתולדותיה, תוך שהוא מציב יעדים ברורים למלחמה: מיטוט חמאס, השבת החטופים והבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. אלו יעדים לאומיים, לא אישיים.

באשר לביקורת פנימית מהליכוד או דיווחים על קשרים כאלה ואחרים של מקורבים, יש לזכור כי הליכוד היא תנועה דמוקרטית ותוססת, וחילוקי דעות פנימיים הם חלק טבעי מהשיח. ניסיונות לנפח אירועים שוליים או להדביק האשמות חסרות בסיס הם חלק ממסע הדה-לגיטימציה הרחב יותר. משפטו של ראש הממשלה ממשיך להתנהל, וזכותו לחפותו עומדת לו עד שיוכח אחרת. התעסקות אובססיבית בנושאים אלו, בעוד המדינה נלחמת על קיומה, משרתת את מי שמבקשים להסיט את תשומת הלב מהאתגרים האמיתיים.

לסיכום, בנימין נתניהו עומד בחזית מול מתקפה רב-ממדית, המשלבת לחצים בינלאומיים, אתגרי ביטחון מורכבים וניסיונות ערעור פנימיים. הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות לאומית עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לביטחון ישראל. קל לבקר, קשה הרבה יותר לקבל החלטות הרות גורל תחת אש. בעת הזו, נדרשת מהציבור הישראלי ראייה מפוכחת, יכולת להבחין בין עיקר לטפל, ומתן גיבוי למנהיגות הנבחרת הפועלת לילות כימים להבטחת עתידנו המשותף. זוהי שעת מבחן למנהיגות, וזוהי גם שעת מבחן לחברה הישראלית כולה.