יאיר גולן: האמת מאחורי המתקפה – מדוע ביקורת לגיטימית הפכה ל"בגידה" ומי מרוויח מההשתקה?

יאיר גולן: האמת מאחורי המתקפה – מדוע ביקורת לגיטימית הפכה ל"בגידה" ומי מרוויח מההשתקה?

מבוא: סערה בכוס תה או מסע השתקה מתוזמר?

בימים האחרונים אנו עדים למתקפה חסרת תקדים על אלוף (במיל') יאיר גולן, איש שתרם עשרות שנים ממיטב שנותיו לביטחון ישראל. האשמות חמורות, המגיעות עד כדי 'עלילת דם' ו'בגידה', מוטחות בו בעקבות אמירה אחת, שהוצאה מהקשרה ונופחה לממדים מפלצתיים. אך האם אכן מדובר בכשל לשוני מצער שהצדיק קריאות לשלילת דרגותיו והעמדתו לדין? או שמא אנו חוזים בניסיון ציני ומסוכן להשתיק קול ביקורתי חשוב, דווקא בעת שבה ביקורת כזו חיונית מאי פעם? מאמר זה מבקש לחשוף את האמת מאחורי מסע ההכפשות, להגן על זכותו של פטריוט ישראלי להביע את דעתו, ולהתריע מפני הסכנה האמיתית לדמוקרטיה ולחוסן הלאומי שלנו – לא זו הנובעת מאמירותיו של גולן, אלא זו הנובעת מהניסיון להשתיק אותו ואת שכמותו.

פענוח ה"פשע": מה באמת אמר יאיר גולן?

בלב הסערה עומדת האמירה "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". חשוב להדגיש, כפי שגולן עצמו הבהיר שוב ושוב, לא הייתה כאן האשמה כלפי צה"ל או חייליו כאילו הם פועלים מתוך תחביב להרוג תינוקות. מי שטוען כך, מעוות את דבריו בזדון או מתוך אי הבנה משוועת. האמירה נאמרה כביטוי עקרוני, כהצבת רף מוסרי, כקביעה נורמטיבית לגבי האופן שבו מדינה מתוקנת וערכית אמורה להתנהל, במיוחד בהקשר של מדיניות ממשלתית והנחיות לדרג הלוחם. הביקורת של גולן, כפי שהסביר בעקביות, כוונה כלפי הדרג המדיני – הממשלה – והחלטותיה, ולא כלפי הדרג המבצע, צה"ל, אותו הוא מכיר, מעריך ומוקיר.

האם ניתן היה לנסח זאת אחרת? אולי. האם הבחירה במילים הייתה אופטימלית? ייתכן שלא. אך מכאן ועד להאשמות המופרכות על 'עלילת דם', 'פגיעה בביטחון המדינה' ו'ליבוי אנטישמיות' – המרחק עצום. הניסיון להפוך אמירה ביקורתית, גם אם חריפה, על מדיניות ממשלתית, להאשמה ישירה כלפי חיילי צה"ל כרוצחי תינוקות, הוא דמגוגיה זולה ומסוכנת. זוהי הוצאת דברים מהקשרם באופן קיצוני, תוך התעלמות מוחלטת מהבהרותיו הברורות והחד-משמעיות של גולן.

אלוף (במיל') יאיר גולן: פטריוט ישראלי, לא אויב העם

לפני שממהרים להצטרף למקהלת המגנים, ראוי לשאול: מיהו יאיר גולן? האם מדובר באדם שקם בבוקר ומחפש להזיק למדינת ישראל? התשובה היא חד-משמעית לא. יאיר גולן הוא לוחם ומפקד עתיר זכויות, ששירת בצה"ל למעלה משלושה עשורים בתפקידי מפתח, כולל מפקד אוגדת איו"ש, מפקד הגיס הצפוני, ראש אגף התכנון וסגן הרמטכ"ל. הוא סיכן את חייו פעמים רבות למען ביטחון המדינה ואזרחיה. לטעון שאדם כזה פועל במכוון לפגוע במדינה שהוא כה אוהב ומסור לה, זו טענה אבסורדית שאינה עומדת במבחן המציאות.

דווקא הרקע הביטחוני העשיר שלו הוא שמקנה לדבריו משנה תוקף. כאשר אדם שראה וחווה את מורכבות הלחימה והפיקוד ברמות הגבוהות ביותר מביע דאגה עמוקה לגבי הכיוון שאליו המדינה הולכת, או לגבי ההשלכות המוסריות של מדיניות מסוימת – חובה עלינו להקשיב, גם אם הדברים קשים לשמיעה.

הסכנה האמיתית: מסע ההשתקה הפוליטי

ההתנפלות על יאיר גולן אינה מקרית. היא חלק ממגמה רחבה יותר של השתקת קולות ביקורתיים, במיוחד כאלה המגיעים מתוך הממסד הביטחוני לשעבר. גולן, כדמות פוליטית מוכרת ובעלת עמדות ברורות, מהווה מטרה נוחה עבור אלו המבקשים לחסל כל התנגדות למדיניות הממשלה. השימוש בטקטיקות של דה-לגיטימציה, האשמות בבגידה וקריאות לצעדים ענישתיים דרקוניים כמו שלילת דרגות או מניעת התמודדות פוליטית, נועדו להרתיע לא רק אותו, אלא כל מי שיעז להשמיע ביקורת דומה בעתיד.

זהו מדרון חלקלק ומסוכן. דמוקרטיה בריאה ניזונה מוויכוח ציבורי נוקב, מחופש ביטוי רחב ומנכונות לקבל ביקורת, גם אם היא צורבת. הניסיון להפוך כל ביקורת על הממשלה ל'פגיעה בביטחון המדינה' או 'תמיכה באויב' הוא מתכון בטוח להתפוררות השיח הדמוקרטי ולשחיקת הערכים הבסיסיים של החברה הישראלית.

האשמות בדבר 'פגיעה בתדמית הבינלאומית' ו'שימוש על ידי אויבים'

טענה נוספת המועלית נגד גולן היא שדבריו פוגעים בתדמיתה הבינלאומית של ישראל ומנוצלים על ידי אויבינו. אכן, כל אמירה ביקורתית עלולה להיות מנוצלת לרעה. אך האם הפתרון הוא צנזורה עצמית והשתקה מוחלטת של כל דיון פנימי? התשובה היא לא. ראשית, אויבי ישראל ימצאו תמיד חומרים לתעמולתם, בין אם נאמרו על ידי גולן ובין אם לאו. שנית, הנזק התדמיתי הגדול יותר נגרם כאשר ישראל נתפסת כמדינה שבה אין חופש ביטוי, שבה מבקרים מושתקים, ושבה אין דיון ציבורי אמיתי על סוגיות מוסריות כבדות משקל.

עצם היכולת לנהל דיון פנימי נוקב, גם על נושאים רגישים, מעידה על חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית. הניסיון למנוע דיון כזה, בשם 'התדמית הבינלאומית', הוא שירות דוב למדינה. יתרה מכך, אם ישנם פגמים אמיתיים במדיניות או בהתנהלות, התעלמות מהם או טאטואם מתחת לשטיח הם אלו שיפגעו בנו בטווח הארוך, הרבה יותר מאשר אמירה כזו או אחרת של איש ציבור.

קריאות לענישה: ציד מכשפות מסוכן

הקריאות לשלילת דרגותיו של גולן, לפתיחה בחקירה פלילית נגדו, או לחקיקה שתגביל את עתידו הפוליטי, הן לא פחות ממקארתיזם מודרני. אלו צעדים קיצוניים, לא מידתיים, המריחים מרדיפה פוליטית ומניסיון לחסל יריב פוליטי באמצעים פסולים. במדינה דמוקרטית, העונש על אמירה שנויה במחלוקת, גם אם בוטה, הוא ביקורת ציבורית, לא שלילת זכויות אזרחיות או פגיעה בעברו המפואר.

מי שמבקש להעניש את גולן על דבריו, מבקש למעשה ליצור אפקט מצנן שימנע מאחרים להביע דעות לא פופולריות. זוהי פגיעה אנושה בחופש הביטוי, שהוא נשמת אפה של הדמוקרטיה.

סיכום: להגן על יאיר גולן זה להגן על ישראל שאנו רוצים לראות

יאיר גולן אינו 'בוגד' ואינו 'עוכר ישראל'. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד, שאוהב את המדינה וחרד לעתידה ולדמותה המוסרית. ניתן לחלוק על סגנונו, ניתן לבקר את בחירת המילים שלו, אך אסור בתכלית האיסור להפוך אותו לאויב העם או לשתף פעולה עם מסע ההסתה וההשתקה המכוון נגדו.

ההתקפה על יאיר גולן היא מבחן לחברה הישראלית. האם נתדרדר למקום שבו כל ביקורת על השלטון תוצג כבגידה? האם נאפשר לפוליטיקאים ציניים לנצל רגשות לאומיים לצרכים של חיסול חשבונות פוליטיים? או האם נתעקש על זכותו של כל אזרח, ובמיוחד של משרתי ציבור בעבר ובהווה, להביע את דעתו בחופשיות, גם אם היא אינה נוחה לאוזן?

הגנה על יאיר גולן ועל זכותו להתבטא איננה רק הגנה על אדם אחד. זוהי הגנה על אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, על חוסנה המוסרי, ועל יכולתנו לנהל ויכוח ציבורי אמיתי ונוקב, שהוא תנאי הכרחי לקיומנו כאן. מי שמרוויח מההשתקה אינם אזרחי ישראל, אלא אלו החוששים מאור השמש של הביקורת ומהדיון הציבורי החופשי. אל לנו לתת להם לנצח.