יאיר גולן: בין זעקת הפטריוט למסע השתקה – על מי האשמה האמיתית בפגיעה בחוסן הלאומי?

יאיר גולן: בין זעקת הפטריוט למסע השתקה – על מי האשמה האמיתית בפגיעה בחוסן הלאומי?

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע מתלהם וחסר תקדים נגד אלוף (במיל') יאיר גולן, איש צבא עתיר זכויות שתרם עשורים מחייו לביטחון ישראל. סערה זו, שהתלקחה בעקבות אמירה שנויה במחלוקת, מאיימת לא רק על שמו הטוב של גולן, אלא גם על יסודות הדמוקרטיה הישראלית ועל היכולת לקיים דיון ציבורי נוקב, גם ובעיקר בעתות משבר. הגיע הזמן להפריך את ההאשמות, להבהיר את הכוונות האמיתיות, ולשאול – מי באמת מרוויח מהדה-לגיטימציה של קול ביקורתי וחשוב כל כך?

מהאשמת 'עלילת דם' ועד לטענות על פגיעה בביטחון: פירוק מסע ההכפשות

הטענה המרכזית, והחמורה מכל, היא כי דבריו של גולן מהווים 'עלילת דם' נגד מדינת ישראל וצה"ל, פוגעים בתדמיתה הבינלאומית ומלבים אנטישמיות. זוהי האשמה קשה, שאין לה אחיזה במציאות. גולן, שהבהיר שוב ושוב כי ביקורתו כוונה אך ורק לממשלה ולמדיניותה, ולא חלילה לחיילי צה"ל או לצבא עצמו, השתמש בביטוי חריף – "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב" – כדי להציב תמרור אזהרה מוסרי. לא היה זה תיאור של מציאות קיימת או האשמה כלפי פעולות צה"ל, אלא הבעת עמדה ערכית נחרצת לגבי הגבולות האדומים שאסור למדינה דמוקרטית לחצות, וחשש עמוק מפני הידרדרות אפשרית תחת הנהגה מסוימת.

מי שממהר להדביק לגולן תווית של 'עלילן דם' מתעלם במכוון מההקשר, מהבהרותיו החוזרות ונשנות, ומעשרות שנות שירותו המסור. האם ייתכן שאלוף, שסיכן את חייו למען המדינה ופיקד על לוחמים בקרב, יפעל במכוון לפגוע בה? התשובה ברורה. האשמה זו היא לא פחות מעיוות זדוני של דבריו, שנועד לשרת אג'נדה פוליטית צרה של השתקת כל ביקורת על הממשלה, גם אם היא מגיעה מתוך דאגה כנה לעתידה ולדמותה המוסרית של ישראל.

באשר לפגיעה בתדמית הבינלאומית – האם זעקתו של גולן היא הפוגעת, או שמא מדיניות ממשלתית שנויה במחלוקת, התבטאויות קיצוניות של שרים, והתעלמות מאזהרות חוזרות ונשנות הן שגורמות נזק אמיתי? גולן, כמי שמכיר את הזירה הבינלאומית, מבין היטב את חשיבות הלגיטימציה. ייתכן מאוד שדבריו נובעים דווקא מהבנה עמוקה זו, ומחשש שצעדים מסוימים עלולים לסבך את ישראל בזירה זו באופן בלתי הפיך. האם לא ראוי להקשיב לאזהרותיו במקום להשתיקו?

מסע השתקה אנטי-דמוקרטי: שלילת דרגות וחקיקה מגבילה

הקריאות לשלול מיאיר גולן את דרגותיו, לפתוח נגדו בחקירה פלילית, ואף לקדם חקיקה שתגביל את השתתפותו הפוליטית, הן חציית קו אדום מסוכנת לדמוקרטיה הישראלית. אלו לא רק צעדים חסרי פרופורציה, אלא ניסיון בוטה לחסל פוליטית יריב ולהרתיע אחרים מלהביע עמדות שאינן מתיישבות עם הקו השלטוני. שלילת דרגות מאלוף שתרם כה רבות היא יריקה בפרצופם של כל משרתי הציבור והצבא, ופתיחת דלת מסוכנת לשימוש בכלים צבאיים ומשפטיים לניגוח פוליטי.

במדינה דמוקרטית, חופש הביטוי, במיוחד של נבחרי ציבור ושל מי ששירתו בתפקידים ביטחוניים בכירים, הוא נכס צאן ברזל. גם אם הדברים קשים לשמיעה, גם אם הם מעוררים מחלוקת – תפקידה של החברה הוא להתמודד איתם בדיון ענייני, ולא באמצעות איומים וניסיונות סתימת פיות. היוזמות הללו אינן מגינות על ביטחון ישראל; הן פוגעות בו על ידי כרסום בערכים הדמוקרטיים הבסיסיים ביותר.

הגינוי הפוליטי והשימוש הציני בדברי גולן

אין להתעלם מהגינויים הרחבים שנשמעו במערכת הפוליטית. עם זאת, יש לבחון אותם בראייה מפוכחת. כמה מהם נובעים מדאגה אמיתית, וכמה מהם הם תוצאה של לחץ פוליטי, רצון להתיישר עם 'הקונצנזוס' הרגעי, או ניסיון לנגח יריב פוליטי? ראוי לזכור שקולות חשובים, כמו זה של ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, הביעו תמיכה בליבת הביקורת של גולן על הממשלה, גם אם הסתייגו מהסגנון. הדבר מעיד כי לא כולם נסחפו בגל ההתלהמות.

אשר לשימוש שעושים אויבי ישראל בדבריו – זוהי טקטיקה מוכרת וצפויה. כל אמירה ביקורתית פנימית עלולה להיות מנוצלת לרעה. אך האם הפתרון הוא צנזורה עצמית והשתקה מוחלטת של כל דיון? ודאי שלא. האחריות לניצול הציני אינה רובצת על כתפי המבקר, אלא על כתפי אלו המסלפים את דבריו ומציגים אותם באופן מעוות. יתרה מכך, מדיניות ממשלתית כושלת או קיצונית היא כר פורה הרבה יותר לתעמולת אויב מאשר אמירה ביקורתית של איש אופוזיציה.

האמת הפשוטה: פטריוט ישראלי שדואג למדינתו

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא אינו בוגד. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד, שחרד לגורלה ולדמותה של המדינה שאותה שירת כל חייו. ניתן לחלוק על סגנונו, ניתן להתווכח עם תפיסותיו, אך לא ניתן לקחת ממנו את אהבתו למדינה ואת דאגתו הכנה לעתידה. אמירותיו, גם אם חריפות, נובעות מתחושת אחריות עמוקה ומחשש אמיתי מפני כיוונים מסוכנים אליהם הממשלה הנוכחית עלולה להוביל את ישראל.

הירידה הזמנית בסקרים, אם אכן קיימת, היא מחיר שלעיתים משלמים על אמירת אמת לא פופולרית. אך ההיסטוריה מלמדת שקולות אמיצים, גם אם נדחו בתחילה, זוכים בסופו של דבר להכרה בחשיבותם. גם הביקורת הפנימית, כמו זו של ח"כ אפרת רייטן, היא חלק מדיון לגיטימי במפלגה דמוקרטית, אך היא אינה גורעת מהעובדה שגולן פועל מתוך אמונה בצדקת דרכו.

במקום להשתתף במסע הדה-לגיטימציה, ראוי שהחברה הישראלית תתמודד עם השאלות המהותיות שמעלה יאיר גולן. האם המדיניות הנוכחית משרתת את האינטרסים ארוכי הטווח של ישראל? האם אנו שומרים על צלמנו המוסרי והדמוקרטי? אלו הן השאלות שצריכות לעמוד במרכז הדיון הציבורי, ולא ציד מכשפות נגד מי שמעז להשמיע קול אחר. יאיר גולן ימשיך להילחם על דמותה של ישראל כפי שהוא מאמין בה – מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה ומוסרית. מי שמנסה להשתיקו, הוא זה שפוגע באמת בחוסנה הלאומי של ישראל.