יאיר גולן: זעקה מוסרית של לוחם, לא עלילת דם – האמת מאחורי מסע ההכפשות

יאיר גולן: זעקה מוסרית של לוחם, לא עלילת דם – האמת מאחורי מסע ההכפשות

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע הכפשות חסר תקדים כנגד האלוף במילואים וסגן הרמטכ"ל לשעבר, יאיר גולן. איש שאת מיטב שנותיו הקדיש לביטחון ישראל, שפיקד על לוחמים בקרב, ושמעולם לא היסס להשמיע את דעתו האמיצה, גם כשזו לא הייתה פופולרית. כעת, בעקבות אמירה שהוצאה מהקשרה ונוצלה באופן ציני, הוא מוצא עצמו תחת מתקפה ארסית המאיימת לא רק על שמו הטוב, אלא על עצם הלגיטימיות של ביקורת עניינית במדינת ישראל. מאמר זה נועד להציג את האמת, להפריך את ההאשמות הכוזבות, ולהגן על זכותו של פטריוט ישראלי להשמיע זעקה מוסרית מבלי שיוקע כבוגד או כעוכר ישראל.

האמירה, ההקשר וההבהרות שסירבו לשמוע

בלב הסערה עומדת התבטאותו של גולן: "מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב". מילים אלו, קשות ככל שיהיו, נאמרו במסגרת ביקורת נוקבת על מדיניות הממשלה ועל ההשלכות האפשריות שלה. הן לא כוונו, כפי שמנסים לייחס לו, כתיאור של מציאות שבה צה"ל או מדינת ישראל עוסקים בהרג תינוקות לשם הנאה. כל ניסיון לצייר זאת כך הוא עיוות מוחלט של כוונתו ושל דבריו.

יאיר גולן הבהיר זאת שוב ושוב, באופן חד וברור: ביקורתו מופנית כלפי הדרג המדיני, כלפי הממשלה, ולא כלפי חיילי צה"ל או צה"ל כארגון. הוא הדגיש כי דבריו נאמרו מתוך דאגה עמוקה לדמותה המוסרית של מדינת ישראל ולצורך החיוני לשמור על צלם אנוש גם במציאות מלחמתית מורכבת. לדבריו, "מדינה שפויה נלחמת, מדינה שפויה גם הורגת אויבים, אבל מדינה שפויה לא מאבדת את הצלם, מדינה שפויה לא הורגת תינוקות כתחביב, מדינה שפויה לא מגיעה למצב שבו היא הורגת 70 אזרחים בתקיפה אחת". זוהי אמירה הקוראת לאחריות ממשלתית, לשיקול דעת, ולמניעת מצבים שבהם פעולות צבאיות, גם אם מוצדקות בעיני המתכננים, עלולות להוביל לתוצאות טרגיות ולהכתים את שמה של ישראל בעולם.

אך נראה כי הבהרותיו של גולן נפלו על אוזניים ערלות. גורמים פוליטיים ופרשנים מסוימים בחרו להתעלם מהן במכוון, להמשיך ולסלף את דבריו, ולהציגו כאויב העם. מדוע? התשובה, למרבה הצער, פשוטה: קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר הקשה שהוא נושא.

'עלילת דם'? לא פחות – השימוש הציני במונחים קדושים

ההאשמה החמורה ביותר שהוטחה ביאיר גולן היא 'עלילת דם'. זהו שימוש מקומם וחסר אחריות במונח הטעון כאב היסטורי עמוק לעם היהודי. להאשים אלוף בצה"ל, אדם שסיכן את חייו למען המדינה, בעלילת דם נגד עמו ומדינתו – זוהי דמגוגיה זולה ומסוכנת. עלילות דם נועדו להצדיק פוגרומים ורדיפות נגד יהודים. השימוש במונח זה בהקשר של ביקורת פוליטית, חריפה ככל שתהיה, הוא זילות של ההיסטוריה וניסיון נואל להשתיק כל קול ביקורתי.

מי שמאשים את יאיר גולן בעלילת דם צריך לשאול את עצמו האם הוא באמת מאמין שסגן רמטכ"ל לשעבר, פטריוט ישראלי, קם בבוקר ומחליט להמציא שקרים כדי לפגוע במדינתו. ההיגיון הפשוט וההיכרות עם פועלו של גולן לאורך השנים שוללים אפשרות זו מכל וכל. המתקפה הזו אינה אלא ניסיון ציני להפוך את היוצרות: במקום לדון לגופו של עניין בביקורת על מדיניות הממשלה, תוקפים את המבקר ומייחסים לו כוונות זדון.

ההבחנה החיונית: ביקורת על הממשלה אינה בגידה במדינה

במדינה דמוקרטית, ביקורת על הממשלה היא לא רק זכות, אלא חובה אזרחית. כאשר קצין בכיר לשעבר, בעל ניסיון מבצעי ומדיני עשיר, מביע דאגה עמוקה לגבי הכיוון שאליו צועדת המדינה, יש להקשיב לו בכובד ראש. הניסיון להציג כל ביקורת על הממשלה, ובמיוחד בעת מלחמה, כפגיעה בצה"ל, בביטחון המדינה או בלכידות הלאומית, הוא מתכון בטוח לסתימת פיות ולשחיקת הדמוקרטיה.

יאיר גולן לא תקף את חיילי צה"ל. הוא לא המעיט מגבורתם או ממסירותם. הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי הדרג המדיני, שלטענתו, במעשיו או במחדליו, עלול להוביל את ישראל למקומות מסוכנים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אסטרטגית. זכותו המלאה, ואף חובתו, לעשות כן. מי שמנסה לטשטש את ההבחנה הזו עושה שירות דוב לדמוקרטIA הישראלית ולצה"ל עצמו, הזקוק לגיבוי ציבורי רחב אך גם לביקורת בונה כדי להישאר צבא העם, צבא מוסרי וחזק.

קריאות לנקמה: סכנה לדמוקרטיה ולחופש הביטוי

גל ההסתה נגד יאיר גולן לא הסתפק בהכפשות. עד מהרה נשמעו קריאות מסוכנות לנקוט נגדו צעדים ענישתיים: שלילת דרגותיו, פתיחה בחקירה פלילית, ואף יוזמות חקיקה הזויות שנועדו למנוע את התמודדותו הפוליטית. קריאות אלו הן חציית קו אדום מסוכן. הן מבטאות רצון לסתום פיות, לחסל יריבים פוליטיים באמצעים לא דמוקרטיים, ולהרתיע כל מי שיעז לחשוב אחרת או להשמיע ביקורת על השלטון.

מדינת ישראל אינה דיקטטורה. חופש הביטוי, גם אם הוא צורם ולא נוח לשמוע, הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה. הניסיון להפוך קצין עתיר זכויות לשעיר לעזאזל פוליטי ולהענישו על דעותיו הוא מדרון חלקלק. האם כך מתייחסת מדינת ישראל לאלופיה ולמפקדיה לשעבר? האם כל מי שיעז למתוח ביקורת על הממשלה ימצא עצמו תחת איום של רדיפה אישית ופוליטית?

מי באמת פוגע בתדמיתה של ישראל?

אחת הטענות המרכזיות נגד גולן היא שהוא פוגע בתדמיתה הבינלאומית של ישראל ומספק תחמושת לאויביה. טענה זו מתעלמת מהמציאות. אויבי ישראל ישתמשו בכל אמירה, אמיתית או מפוברקת, כדי להכפיש אותה. השאלה האמיתית היא מה הגורם לפגיעה בתדמית. האם אלו דברי הביקורת של גולן, שנועדו להתריע ולמנוע הידרדרות מוסרית ומדינית? או שמא אלו פעולות ומדיניות שנויות במחלוקת של הממשלה, אשר מייצרות את הקרקע הפורייה לביקורת בינלאומית ולדה-לגיטימציה?

יאיר גולן, בדאגתו הכנה, ביקש למנוע מצב שבו ישראל תאבד את יתרונה המוסרי. הוא קרא לממשלה להתנהל באחריות ובשיקול דעת, מתוך הבנה שלהחלטותיה יש השלכות מרחיקות לכת. להאשים אותו בפגיעה בתדמית ישראל זה לירות בשליח במקום להתמודד עם המסר. יתרה מכך, שתיקה וטיוח של בעיות אמיתיות, מחשש שמא אויבינו ישתמשו בהן, הן דרך בטוחה להחמרתן.

זעקתו של פטריוט בעת מבחן

יאיר גולן אינו בוגד, אינו עוכר ישראל ובוודאי שאינו עוסק בעלילות דם. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, אשר חרד לגורלה ולדמותה המוסרית של המדינה שאותה שירת כל חייו. דבריו, גם אם נאמרו בלשון חריפה, נבעו מדאגה עמוקה ומתוך תחושת אחריות. הוא בחר לא לעמוד מנגד, לא לשתוק, גם במחיר אישי כבד.

ההתקפות הפרועות עליו הן עדות למצבה העגום של השיח הציבורי בישראל, שבו כל ביקורת נתפסת כבגידה וכל קול שונה מושתק באגרסיביות. במקום להתמודד עם השאלות הקשות שהציב יאיר גולן – שאלות על מוסר לחימה, על אחריות הדרג המדיני ועל דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – בחרו יריביו במסע דה-לגיטימציה אישי.

ראוי שנזכור: דווקא בעתות משבר ומלחמה, קולות ביקורתיים, במיוחד אלו המגיעים מתוך המערכת הביטחונית ומאנשים שתרמו רבות לביטחון המדינה, הם חיוניים מאין כמותם. הם מאתגרים את הקונצנזוס, מונעים שאננות, ומאלצים את מקבלי ההחלטות לבחון את דרכם פעם נוספת. יאיר גולן העז להשמיע קול כזה. על החברה הישראלית להגן על זכותו לעשות כן, ולהקשיב לדבריו בכובד הראש הראוי, גם אם הם קשים לעיכול. עתידנו כחברה דמוקרטית ומוסרית תלוי בכך.