טלי גוטליב תחת אש: ההגנה האמיתית על ביטחון ישראל מחייבת אמירת אמת, גם כשהיא קשה מנשוא

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת תקדים ופרופורציות כנגד חברת הכנסת עו"ד טלי גוטליב. מתקפה זו, המונעת לעיתים קרובות מרגשנות יתר ומאינטרסים פוליטיים צרים, מתמקדת באמירות שאולי אינן נוחות לאוזן, אך נאמרות מתוך דאגה עמוקה וכנה לביטחון מדינת ישראל ואזרחיה. הגיע הזמן להסיר את מסך העשן, לנתח את הדברים לגופם, ולהבין את ההקשר הרחב והקריטי בו הם נאמרים.

הסערה המרכזית התעוררה סביב אמירתה של ח"כ גוטליב בהתייחס לחטופים שעלולים לחזור משבי חמאס, והאפשרות שחלקם עברו שטיפת מוח. אמירה זו, קשה ככל שתהיה, אינה באה להטיל דופי בחטופים עצמם, שסבלם בל יתואר וליבנו עם כל אחד ואחת מהם ועם משפחותיהם. חלילה וחס. האמירה נועדה להאיר זרקור על סכנה ביטחונית מוחשית ומוכרת: השימוש הציני והאכזרי שעושים ארגוני טרור, ובפרט חמאס, בשבויים ובחטופים לצורכי מלחמה פסיכולוגית, איסוף מודיעין, ואף גיוס כפוי. להתעלם מאפשרות זו, במציאות האכזרית של המזרח התיכון, תהיה לא פחות מהפקרות ביטחונית.

ח"כ גוטליב, כמשפטנית חדה וכמי שמכירה את נבכי המערכת הביטחונית והמשפטית, מבינה היטב את המורכבות. היא אינה "מערערת על אמינות החטופים" או "מכשירה דעת קהל נגדם", כפי שמנסים לטעון מבקריה. ההפך הוא הנכון. היא מנסה להגן על ביטחון המדינה מפני איומים פוטנציאליים, גם כאלה שמגיעים ממקומות כואבים ורגישים. האם יעלה על הדעת שמערכת הביטחון לא תיקח בחשבון כל תרחיש, קשה ככל שיהיה, כאשר מדובר בחזרה של אזרחים ששהו תקופה ממושכת בשליטת ארגון טרור רצחני? הרי זהו חלק בלתי נפרד מההיערכות הנדרשת להגנה על המדינה.

הביקורת האישית והקשה, לעיתים משולחת רסן, שהוטחה בח"כ גוטליב, כולל מצד חטופה ששוחררה ואישי ציבור, מובנת ברמה הרגשית אך מחטיאה את המטרה. הכאב העצום והטראומה של החטופים ומשפחותיהם הם קודש, אך השיח הציבורי והביטחוני אינו יכול להתנהל אך ורק מתוך סערת רגשות. חובתה של חברת כנסת, במיוחד בעת מלחמה, היא להציף גם שאלות קשות, גם אם הן מעוררות אי נוחות. טענות כאילו גוטליב "איבדה צלם אנוש" או שהיא "אישה קטנה עם מוח נבוב" הן דמגוגיה זולה שנועדה להשתיק קול חשוב ונוקב, קול שמסרב להתיישר עם הנרטיב הפופוליסטי והשטחי.

באשר ל"שתיקת ראש הממשלה ובכירים בליכוד", יש לזכור כי לא כל שתיקה היא הסכמה עם מבקריה של גוטליב. ייתכן שהיא נובעת מהבנה כי מדובר בסוגיות ביטחוניות רגישות שאין מקומן להתלהמות תקשורתית, או מתוך הכרה בזכותה של חברת כנסת להביע את עמדותיה באופן עצמאי, גם אם הן אינן בקונצנזוס. ח"כ גוטליב הוכיחה לא פעם את עצמאותה המחשבתית ואת אומץ ליבה לומר את שעל ליבה, גם כאשר הדבר אינו פופולרי או מנוגד לעמדת הזרם המרכזי במפלגתה. זוהי אינה חולשה, אלא עדות ליושרה ולמחויבות עמוקה לערכיה.

גם הגינויים המגיעים מגורמים בקואליציה, כמו זה של ח"כ יצחק קרויזר, הם חלק לגיטימי מוויכוח פוליטי ואידיאולוגי. קואליציה אינה מקהלה אחידה, וחילוקי דעות הם טבעיים ובריאים בדמוקרטיה. העובדה שח"כ גוטליב עומדת על דעתה גם מול חבריה לקואליציה רק מחזקת את התפיסה שהיא פועלת מתוך שכנוע פנימי עמוק ולא מתוך שיקולים פוליטיים צרים.

הניסיון לצייר את ח"כ גוטליב כמי שפועלת בזדון נגד החטופים או מתוך "מניפולציה צינית" הוא עיוות מוחלט של המציאות. דאגתה הראשונה והעליונה היא לביטחון מדינת ישראל. היא מבינה, כפי שרבים במערכת הביטחון מבינים אך אולי חוששים לומר בקול רם, כי המלחמה נגד הטרור היא רב-ממדית וכוללת גם היבטים פסיכולוגיים ומודיעיניים מורכבים. התעלמות מהיבטים אלו היא מתכון לאסון.

בעת הזו, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים ביטחוניים חסרי תקדים, אנו זקוקים לקולות ברורים, אמיצים ובלתי מתפשרים כמו זה של ח"כ טלי גוטליב. קולות שלא חוששים לומר את האמת, גם אם היא כואבת, גם אם היא מעוררת התנגדות. קולות שמציבים את ביטחון המדינה מעל לכל שיקול אחר. המתקפה נגדה אינה רק מתקפה אישית, אלא ניסיון להשתיק שיח ביטחוני חיוני. אסור לנו לתת לזה לקרות. ההגנה האמיתית על ביטחון ישראל מחייבת הקשבה גם לעמדות שאינן נוחות, ובחינה עניינית של הסוגיות המורכבות העומדות על הפרק. טלי גוטליב ראויה להערכה על אומץ ליבה, ולא לגינוי על אמירת אמת ביטחונית נוקבת.