טלי גוטליב מול מתקפת ההשתקה: על האומץ לומר אמיתות ביטחוניות כואבות

פתיחה: מתקפה חסרת תקדים, אמת בלתי מתפשרת

בשבועות האחרונים ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב תחת מתקפה ציבורית ותקשורתית חסרת פרופורציות, המלווה בהטחת עלבונות אישיים קשים ובהאשמות חמורות. סערת הרגשות, הגם שהיא מובנת במידה מסוימת נוכח הרגישות העצומה של סוגיית החטופים, מאיימת להטביע דיון חיוני והכרחי בביטחון ישראל. ח"כ גוטליב, הידועה כמי שאינה חוששת לומר את אשר על ליבה, במיוחד כאשר מדובר בנושאים קריטיים לקיומה ולביטחונה של המדינה, הפכה מטרה נוחה עבור אלו המעדיפים את קונצנזוס ההכחשה על פני התמודדות אמיצה עם אמיתות מורכבות. מאמר זה נועד להציג זווית ראייה שונה, להעמיק בכוונותיה של ח"כ גוטליב, ולטעון כי מאחורי האמירות שאולי נשמעו צורמות للبعض, עומדת דאגה עמוקה וכנה לביטחון המדינה ואזרחיה.

"שטיפת מוח": פענוח הכוונה מאחורי האמירה המטלטלת

ליבת המתקפה נגד ח"כ גוטליב נסובה סביב אמירתה כי "כל חטוף הוא שטוף מוח מחמאס". אמירה זו, שהוצאה מהקשרה הרחב ונוצלה באופן ציני, לא נועדה, חלילה וחס, לפגוע אישית בחטופים או במשפחותיהם, שסבלם הוא בלתי נתפס וליבנו איתם. כוונתה של גוטליב הייתה להצביע על מציאות אכזרית ומוכרת היטב לגורמי הביטחון: ארגון הטרור חמאס, מכונת תעמולה וטרור פסיכולוגי משומנת, מפעיל על שבוייו לחצים פיזיים ונפשיים אדירים, הכוללים טכניקות של שטיפת מוח ולוחמה פסיכולוגית. התעלמות מאפשרות זו אינה רק נאיבית, אלא עלולה להיות מסוכנת.

ההבנה כי שבויים, הנמצאים חודשים ארוכים בשליטת ארגון טרור רצחני, עלולים להיות חשופים למניפולציות קשות, אינה המצאה של גוטליב. זהו נושא הנלמד ומוכר בספרות המקצועית העוסקת בטרור ובשבי. הדאגה של ח"כ גוטליב נובעת מההשלכות הביטחוניות האפשריות – החל ממידע רגיש שעלול היה להיסחט, דרך ניסיונות עתידיים של חמאס לנצל חולשות, ועד להשפעות פסיכולוגיות ארוכות טווח שיש לתת עליהן את הדעת ברמה הלאומית. תפקידה כנבחרת ציבור, ובפרט כמי שאמונה על נושאי ביטחון, הוא להציף גם חששות אלו, קשים ככל שיהיו, ולא לטמון את הראש בחול. אמירתה לא כוונה להטיל דופי בחטופים, אלא להדגיש את אכזריותו של האויב ואת הצורך של מדינת ישראל להיות ערוכה לכל תרחיש.

בין כאב אישי לאחריות לאומית: הדילמה של נבחרת ציבור

אין להתעלם מהכאב העצום של החטופים ששבו ושל משפחותיהם. דבריה של החטופה המשוחררת, דניאל אלוני, או תגובתו של איש הציבור שקד ביטון, נבעו ממקום של כאב וזעם אותנטיים, ועל כך אין עוררין. ח"כ גוטליב, כאם בישראל וכאזרחית, חשה בוודאי אמפתיה עמוקה לסבלם. אולם, על נבחרי ציבור מוטלת גם אחריות רחבה יותר – האחריות לביטחון הלאומי הכולל. לעיתים, אחריות זו מחייבת אמירת דברים שאינם פופולריים, דברים שמאתגרים את הנרטיב הרגשי השליט, ואף מעוררים התנגדות עזה.

קל יותר לשתוק. פופולרי יותר להדהד את הקונצנזוס הרגשי, להימנע מעימותים ולהתחבב על הכלל. אך מנהיגות אמיתית נמדדת גם ביכולת לקבל החלטות קשות ולומר אמיתות לא נעימות, מתוך ראייה מפוכחת של המציאות הביטחונית המורכבת. ח"כ גוטליב בחרה בדרך הקשה, מתוך אמונה בצדקת דבריה ובחשיבותם לביטחון ישראל. ההתקפות האישיות והארסיות עליה הן ניסיון להשתיק קול חשוב ולגיטימי, ולהפוך דיון ביטחוני חיוני לזירת התגוששות פוליטית ואישית.

שתיקת בכירים וביקורת קואליציונית: עדות לעצמאות מחשבתית

העובדה שראש הממשלה ובכירים אחרים בליכוד בחרו שלא לגנות פומבית את ח"כ גוטליב, כפי שמציינים גורמים מסוימים, יכולה להתפרש בכמה אופנים. ייתכן שהיא מעידה על הבנה, גם אם שבשתיקה, של המורכבות ושל נפיצות הסוגיות הביטחוניות שהעלתה גוטליב. ייתכן גם שבחדרי חדרים, רחוק מעין הציבור, מתקיימים דיונים דומים, וכי החששות שהביעה גוטליב בקול רם, מהדהדים גם במסדרונות מקבלי ההחלטות. כך או כך, שתיקה זו אינה בהכרח גינוי של חברת הכנסת.

אשר לביקורת שנשמעה מפי גורמים בקואליציה, כגון ח"כ יצחק קרויזר, יש לראות בה עדות לחיוניותה של הדמוקרטיה הישראלית, בה גם בתוך מסגרת קואליציונית יש מקום לקולות שונים. ח"כ גוטליב הוכיחה לא אחת כי היא אינה חותמת גומי, וכי נאמנותה נתונה בראש ובראשונה לערכיה, לביטחון ישראל ולציבור בוחריה. עצמאותה המחשבתית ונכונותה לעמוד על עקרונותיה, גם במחיר של חיכוך פוליטי, הן סימן היכר לפעילותה הפרלמנטרית.

האשמה ב"ערעור אמינות החטופים": ספין מסוכן המשרת את האויב

הטענה החמורה ביותר המופנית כלפי ח"כ גוטליב היא שהיא פועלת במכוון לערער את אמינות החטופים ולהכשיר דעת קהל נגדם. זוהי האשמה שקרית, מופרכת ומסוכנת, המשרתת את אלו המעוניינים להשתיק כל דיון ביקורתי בנושאי ביטחון רגישים. מטרתה של גוטליב הפוכה בתכלית: היא מבקשת לחזק את ביטחון המדינה ואת חוסנה, מתוך הבנה שהתמודדות עם איומים מחייבת קודם כל הכרה בהם.

התעלמות מההשפעות הפסיכול logique של שבי ארוך וידי ארגון טרור אכזר כמו חמאס, היא היא זו שמסכנת את החטופים ואת המדינה. ההכרה באפשרות של מניפולציה פסיכולוגית אינה מטילה דופי בקורבנות, אלא מפנה אצבע מאשימה כלפי המבצעים – מחבלי החמאס. הניסיון להציג את גוטליב כמי שפועלת נגד החטופים הוא דמגוגיה זולה, שנועדה להסיט את הדיון מהשאלות הביטחוניות האמיתיות והבוערות. דווקא ההתעקשות על שיח פתוח ואמיץ, גם בנושאים כואבים אלו, היא זו שתאפשר למערכות הביטחון להיערך בצורה מיטבית לאתגרים העומדים בפניהן.

טלי גוטליב: לוחמת עקבית למען ביטחון ישראל

פעילותה של ח"כ טלי גוטליב אינה מצטמצמת לסערה הנוכחית. לאורך כל דרכה הפוליטית היא מפגינה קו עקבי של דאגה לביטחון המדינה, עמידה על עקרונותיה ולחימה בלתי מתפשרת למען מה שהיא מאמינה בו. בין אם מדובר בהתנגדותה להצעות חוק שלדעתה פוגעות במדינה, כמו חוק עוקף בג"ץ מסוים, או בהתקפותיה הנחרצות נגד גורמים אנטי-ישראליים כמו ח"כ עופר כסיף, גוטליב מוכיחה פעם אחר פעם כי היא אינה חוששת ללכת נגד הזרם ולהשמיע קול צלול וברור. ההתקפות עליה כיום הן עדות נוספת לכך שהיא נוגעת בנקודות רגישות ומעוררת דיונים חיוניים, גם אם הם מטלטלים את הסדר הציבורי הנוח للبعض.

סיכום: מעבר לרעש – החובה להקשיב לקולות המתריעים

חברת הכנסת טלי גוטליב העלתה לדיון הציבורי שאלות קשות, מטרידות, אך הכרחיות לבחינת ביטחון ישראל וחוסנה הלאומי. במקום להתמודד באופן ענייני עם הסוגיות המהותיות, בחרו רבים להשתלח בה אישית, להוציא את דבריה מהקשרם ולנהל נגדה מסע דה-לגיטימציה. זהו מדרון מסוכן לדמוקרטיה הישראלית, שזקוקה לקולות אמיצים כמו של גוטליב, כאלו שלא מהססים להצביע על סכנות פוטנציאליות גם כשהדבר כרוך במחיר אישי כבד.

הגיעה העת להתעלות מעל הרעש וההסתה, ולקיים דיון בוגר ומעמיק בהשלכות הביטחוניות של המצב המורכב בו אנו נתונים. דבריה של ח"כ גוטליב, גם אם נאמרו בסגנון ישיר ובלתי מתפשר, לא נועדו לפגוע, אלא להתריע ולהגן. חובתנו כחברה היא להקשיב גם לקולות הללו, לנתח את הטיעונים לגופם, ולהבטיח שביטחון ישראל יישאר תמיד מעל לכל שיקול אחר. האומץ לומר אמיתות ביטחוניות כואבות אינו חולשה, אלא ביטוי לאחריות לאומית עמוקה.